אשקלון דרום 11.04.25

הלילה הזה כבר לא מפונים

משפחת ביטון מנתיב העשרה משפחת כהן ‰ תחגוג בהרכב מלא מאור הנר תרגיש שיצאה מעבדות משפחת וקרולקר מקרית ‰ לחירות שמונה חזרה לצפון ותקרא את ומשפחת ‰ מקרוביה 20 ההגדה עם אבין תשתה ארבע כוסיות למען החטופים עם קהילת ניר יצחק המשפחות שנדדו בין כתובות ‰ זמניות נערכות לליל הסדר הכי טוב בבית ומסכימות פה אחד:

"נחגוג בחדר האוכל בקיבוץ, חג קהילתי :2025 פסח ומרגש עם החברים, גם אלה שעדיין לא חזרו לגור כאן בפועל. כמיטב המסורת נקרא יחד את ההגדה, נרים ארבע כוסיות, נזכור ונחגוג". נעמה: "אני מאוד אוהבת את פסח בקיבוץ. זה תמיד כיף ומלא באנשים, כל הקהילה מתכנסת יחד. השנה אולי יהיה קצת שונה כי לא כולם חזרו, אבל יהיה כיף והכי חשוב, אני מקווה שכל החטופים יחזרו הביתה". "השנה מקבלת ההגדה משמעות אחרת. 'בכל דור מה נשתנה: ודור קמים עלינו לכלותנו' זה לא סיפור מלפני אלפי שנים, זה קרה כאן ועכשיו. המרור, יציאת מצרים, הסיפור של העם שלנו - הכל חי ונושם, במיוחד כשעדיין יש חטופים בעזה והקהילות לא שלמות. ברמה האישית, אני מרגיש שהתחברתי השנה למש־ מעות של החג הרבה יותר מבשנים קודמות". "יציאה מעבדות לחירות - גם בקשה מיוחדת לקראת החג: עבור הקהילה שלנו. אנחנו עדיין במסע. לא כל התושבים חזרו, הקהילה עדיין לא שלמה, ויש עוד דרך ארוכה לפנינו. בימים אלו יצאנו בקמפיין גיוס המונים שמטרתו לשקם את החיים. זה המעט שאנחנו יכולים לעשות למען חברינו שהקריבו את חייהם כשי־ צאו להילחם ולהגן על הקיבוץ. אני מזמין אתכם לחפש בגוגל 'תומכים בקיבוץ ניר יצחק' ולהצטרף למאמץ שלנו".

שני אבין, פסיכולוגית, יגיל, מרכז המשק המשפחה: ) ונוגה 12 ), תומר ( 14 בקיבוץ ניר יצחק, והילדים נעמה ( .) 8( "התעוררנו לבוקר של אזעקות וטילים", מספר באוקטובר: 7 ה יגיל. "בשלב מוקדם יחסית קיבלתי עדכון שיש מחבלים והבנ־ תי שנהרגים לנו אנשים. למזלנו, המחבלים ירו מבחוץ אבל לא נכנסו אלינו הביתה. נשארנו בממ"ד עד שחיילים פינו אותנו מטוהר 232 לגני הילדים. ביום ראשון בערב צה"ל הודיע שכביש ממחבלים, התארגנו מהר והתפנינו עם כל הקהילה לאילת". "מתוקף תפקידי הייתי על הקו בין אילת הפינוי וההסתגלות: לקיבוץ, וזו היתה תקופה לא פשוטה למשפחה. בהמשך חזרתי לישון בקיבוץ לסירוגין. בקיץ קיבלנו החלטה לעזוב את קיבוץ אילות וחזרנו לניר יצחק. בהתחלה 'בדקנו את השטח', לראות אם אפשר להתמודד. הבנו שכן, אנחנו מתפקדים, מנהלים שגרה ומתגברים על הפחד. למרות הטראומה והזיכרונות הקשים, אין כמו להיות בבית. החזרה למוכר היתה מחזקת". נעמה: "החזרה לקיבוץ היתה מפחידה. בהתחלה ישנתי רק בממ"ד, כל בום ורעש הבהיל אותי. לא רציתי להסתובב לבד בקיבוץ אלא רק עם ההורים, אבל לאט לאט חזרנו לשגרה, וזה כבר פחות מפחיד". תומר: "אני מעדיף את הקיבוץ על פני המלון, היה לנו צפוף ולא כיף. שמחתי לחזור למרות שעדיין חסרים לי כל החברים, ואני מחכה שהם יחזרו".

יגיל אבין: "'בכל דור ודור קמים עלינו לכלותנו'. זה לא סיפור מלפני אלפי שנים, זה קרה כאן ועכשיו. המרור, יציאת מצרים, הכל חי ונושם"

נחמה רחמים

משפחת אבין. מימין:

יגיל, נעמה, שני ותומר (חסרה בתמונה: הבת הקטנה | ) נוגה צילום: הרצל יוסף

"נשתה לחיי החטופים שעדיין לא חזרו הביתה" משפחת אבין, קיבוץ ניר יצחק

11.4.2025 ˆ ידיעות אשדוד, אשקלון, הדרום 10