אשקלון דרום 11.10.24

נטע וישראל דוקרקר. "היא כל הזמן מצטערת"

"הייתי נותנת הכל כדי שיחזרו"

"רציתי שקים ורז יעלו איתי לרכב, אבל כשהמחבלים הגיעו הנהג היה חייב לנסוע מהר"

כשהיא מבולבלת וחרדה יצאה נטע לבדה לחלקו השני של מסע ההיש־ רדות. שבו נסע לכיוון דרום, שם הם נתקלו במארב נוסף של מחבלים. "הם ירו לעברנו בלי הפסקה", משחזרת נטע. "שרון נפצע קשה ביד ובחזה, רועי קומה שישב מאחור חטף רסיסים בראש והודיה מקייטן שהיתה לידו נפ־ צעה ברגל. שרון המשיך לנסוע לתוך השדות ואחרי כמה מאות מטרים הרכב נעצר". נטע, היחידה שלא נפצעה מקלי־ עי הנוחבות, התחילה לטפל בפצועים בשדה הפתוח. "לקחתי את הז'קט של רז שהיה אצלי ועשיתי באמצעותו חוסם עורקים לשרון הנהג", היא מספרת. "הגשתי להם עזרה ראשונה ובמקביל ניסיתי ליצור קשר עם קים ורז אבל לא היתה תשובה. באותם רגעים קיוויתי שהן בסדר ושאולי חילצו אותן מהמיגו־ נית. אפילו שלחתי הודעה למג"ד שלי שאני דואגת להן". בהמשך הצטרפו אנשים נוספים שנ־ מלטו מהמסיבה, חלקם פצועים. נטע הזעיקה את המפקד שלה והמתינה לחילוץ. "היה רגע ששמענו וראינו את המחבלים כמה מטרים מאיתנו", היא מספרת על תרחיש נוסף שהס־ תיים בנס. "הסתתרנו מאחורי מכולה ובאותו רגע השלמתי עם זה שאני הול־ כת למות. למזלנו הם לא הבחינו בנו והלכו. מאוחר יותר שמענו שוב קולות מתקרבים רק שהפעם אלה היו ארבעה מג"בניקים שבאו לחלץ אותנו". הפצועים פונו לבית החולים ונטע הובאה למקום מבטחים במשטרת אופ־ קים. "עליתי שם על מדים, חתמתי על נשק ועזרתי בשמירה על התחנה", היא מספרת. את הידיעה על מותן של קים ורז היא קיבלה כעבור מספר ימים בתום התה־ ליך המורכב של זיהוי הגופות. "השאלה למה לא חזרתי אליהן מייסרת אותי עד היום", היא אומרת בגילוי לב. "הייתי כל הזמן בסמוך אליהן ורציתי כל כך שיעלו איתי לרכב, אבל כשהמחבלים הגיעו לא נותרה לנהג ברירה. הוא היה חייב לנסוע ולא היתה לי אפשרות לח־ זור למיגונית".

חודשים אחרי האירוע שכרתי דירה באילת, רציתי רק להתנתק מהעולם. הייתי כל היום בים עם המחשבות והזי־ כרונות". כשיום השנה לאסון התקרב היא הוצפה רגשית והבינה שעליה לפנות "יש לי התקפי חרדה באמצע לעזרה. היום בלי קשר לכלום", היא מספרת. "כל הסרט עם המחבלים עובר לי בראש ואני בעיקר משחזרת את הרגעים האח־ רונים עם קים ורז. אני נזכרת איך התח־ בקנו וחיזקנו האחת את השנייה במהלך התופת". היא רצתה להישאר במג"ב כדי לכבד את המורשת של חברותיה הלוחמות: "אחרי השבעה באוקטובר ניסיתי לח־ זור לצבא ושובצתי בדוברות מחוז ירושלים. במסגרת התפקיד המשרדי לכאורה הגעתי לזירות אירועים ופי־ גועים שרק החזירו אותי אחורה. הראש רצה להמשיך בעיקר בשביל קים ורז אבל הגוף לא היה מסוגל. עכשיו אני נמצאת בתהליך של ועדות לקראת השחרור". חזרת לרקוד? "לפני כחצי שנה הייתי במסיבה בשי־ טים בסמוך לאילת. הגעתי עם שלט לזכרן של קים ורז וזה היה עבורי סוג של סגירת מעגל". איך את ממשיכה מכאן? "אין לי מושג. אני רוצה להשתקם ול־ חזור לעצמי אבל לא יודעת מתי ואיך זה יקרה". ¿ "בדיעבד הבנתי שלא משנה לאן היינו נוסעות - המחבלים היו מנסים להרוג אותנו"

שמעה את הירי מחוץ למיגונית וחשבה שנהרגתי. הן היו החברות הכי טובות שלי, הלוחמות שלי, הן לימדו אותי הכל. הייתי נותנת הכל כדי שיחזרו". "רציתי להתנתק מהעולם" כבר שנה בלעדיהן אבל אצל נטע מימד הזמן כאילו לא קיים. מצד אחד באוקטובר ומנגד 7 היא תקועה ב עברה חוויות של חיים שלמים שנדח־ חודשים. היא כבר לא אותה 12 סו ב קצינה צעירה עם תאווה לחיים ורעל בעיניים. "לא באמת הצלחתי לעשות משהו עם עצמי, לא שיקום ולא כלום", היא מספרת. "הייתי הבנאדם הכי חזק לוחמים וטרפתי 30 והכי חייכן. היו לי את העולם. הכל נעצר לי באותה שבת". תחילה היא ניסתה להתמודד לבד עם החרדות, החלומות המסויטים והגעגו־ עים העזים לחברותיה. "לא מצאתי את עצמי בעולם הזה של קבלת סיוע, היה לי קשה לשתף מה עובר עליי. ארבעה

הגורל שהציל אותה מהמוות לא הצ־ ליח להשתיק את ההאשמות שהוטחו כלפיה כאילו הפקירה את חברותיה. "מישהי שקשורה לקים שאלה אותי למה לא חזרתי למיגונית וזה צילק אותי", היא אומרת ופורצת בבכי. "אני לא חושבת שיש מישהו ששרד את הטבח הזה בלי רגשות אשמה". ישראל דוקרקר, אביה של קים, מכיר את ייסורי הנפש עמם מתמודדת נטע. בכל מפגש הוא משתדל לחזק אותה ולהסיר ממנה את האשמה שנטלה על כתפיה. "נטע היא ילדה מתוקה בר־ מות", אמר השבוע דוקרקר. "היא לא מפסיקה לחבק אותי ולהצטער על מה שקרה. יש אנשים שמדברים כל מיני דיבורים שהיא עזבה את החברות, אבל אני לרגע לא חושב כך. להיפך, אני מחבק אותה ויודע בוודאות שהיא היתה שם בשביל קים ורז". נטע שואבת מעט נחמה מהתמיכה הבלתי מסויגת של ההורים השכולים: "מירי אמא של קים סיפרה לי שקים חששה לגורלי אחרי שהתפצלנו. היא

"מתנצלת ששרדתי"

11.10.2024 ˆ ידיעות אשדוד, אשקלון, הדרום 36