אשקלון דרום 12.04.24

סיון פריינטה: "היה מפלח את הלב לראות את המקום האחרון שבו קובי נלחם על חייו"

ערת ואין אפשרות לחלץ אותם וארד בעה מהם נשארו כדי לאבטח אותם. הם חשבו שהכל מאחוריהם ופריינטה אפילו התקשר למשפחה ומסר כי הוא תיכף חוזר. אלא שברגע אחד שוב המצב הקצין: קרב יריות התפתח בין החיילים למחבלים ורימונים הושלכו לכל עבר והתפוצצו. אזולאי נורתה מספר פעמים וחיון שהיה לצדה ספג כדור אחד. בדיעבד התברר לו כי החייל שעמד מאחוריו נטרל את המד חבל וכי שני לוחמים שלנו נפלו בקרב. רכב אזרחי ישראלי שהגיע למקום פינה את שלושת החברים לכיוון יד מרדכי ומשם הם הובהלו לבית החולים ברזילי באשקלון. פריינטה ואזולאי לא שרדו את הפציעות ואילו חיון יצא בנס עם צלעות שבורות וקריסה חלקית של הריאה. חצי שנה חלפה מאז אבל בראש של חיון עדיין השבעה באוקטובר. "כל יום וכל לילה אני רואה לנגד עיניי את נעמי וקובי", הוא מספר. "הם באים אליי בחלומות ומלווים אותי במהד לך הריצות. לא היה קל לחזור לרוץ, בהתחלה הייתי מפסיק באמצע מרוב מועקה". "יש מסלולים שקשים לריצה" ד � ) ורעייתו עברו למושב ב 40 חיון ) רום לפני כשש שנים מרמת גן. העד בודה והשגרה גרמו לו לעלות במשקל והוא התחיל לרוץ כדי לשרוף קלוריות ולשחרר את המתחים. חבר משותף עשה לו היכרות עם פריינטה והוא הצד טרף לקבוצת הריצה. "הפכנו לחברים טובים", אומר חיון. "למרות שהאופי של הקבוצה היה יותר חופשי ובלי מטד רות ויעדים, לא ויתרתי על אף ריצה מתוך בחירה". יש לך רגשות אשמה על כך ששרדת והם לא? "אלו מחשבות שכל הזמן עוברות בראש, לא בצורה של אשמה אלא יותר על זה שיכולתי לגמור כמוהם. אני גם מריץ תסריטים של איך הייתי יכול לנהוג אחרת והאם היה סיכוי להציל אותם". הוואטסאפ של הקבוצה התפוצץ באותן שעות מורטות עצבים של השד ביעי באוקטובר בהודעות של חברים שביקשו להתעדכן במצבם של הרצים ולשאת תפילה למענם. מאוחר יותר התברר כי הטרגדיה היתה גדולה יותר ושני חברים נוספים נהרגו. ויצמן נרצח בידי המחבלים כשרכב על אופניו בסד ) 54 מוך לצומת שער הנגב ורפ"ק עמר ( ממושב עוצם, קצין בכיר ביחידת יואב של המשטרה, נהרג בקרב לשחרור קיד בוץ בארי. "היינו בדאגה גדולה", נזכר נדיר ג'רבי חבר קבוצת הריצה. "החשש שלנו הלך וגבר לקראת הצהריים כשהקשר עם קובי, נעמי ורם נותק. היינו במצב של חוסר ודאות שהנורא מכל קרה, ובערב התבשרנו שהם נרצד חו. ג'רבי ויתר באותו בוקר על הריצה המוקדמת ובדיעבד ניצלו חייו: "העד דפתי לרוץ בשעה קצת יותר מאוחרת ובמסלול אחר אבל בסוף האזעקות השאירו אותי בבית". מאז הושבתה פעילות הקבוצה וחד בריה פונו לבתי מלון ברחבי הארץ.

ענים רגשיים", אומר ג'רבי. "כשהגענו למקום האחרון שבו קובי ונעמי נראו בחיים עברה בי צמרמורת. היה קשה גם לראות את בני המשפחה של הנרצחים מתמודדים עם הכאב הבלתי נתפס". ג'רבי מספר כי הנרצחים היו דמויות משמעותיות בקבוצה: "קובי ואני גדד לנו באותה שכונה והקמנו יחד את הקד בוצה. נעמי היתה אישה מיוחדת וכל ריצה איתה היתה חוויה גדולה. ליאור ואבי היו אנשים טובים ותרמו רבות לקבוצה. כולם היו מלח הארץ". עבור חיון, שנשאר כאמור בחיים, היתה זו הפעם הראשונה שחזר לשדה הקטל. "היה לי מאוד קשה", הוא מספר. "הייתי צריך להיעזר בכדורי ארגעה כדי להגיע לשם במצב שפוי. אבל אנחנו נמשיך לרוץ כדי שהם ישארו תמיד איתנו בזיכרון". בין המשתתפים היו גם סיון פריינטה, אשתו של קובי, וארבעת ילדיהם. "זה היה מפלח את הלב לראות היכן קובי נלחם על חייו", מספרת סיון. לאחרוד נה הם חזרו לבית בשדרות ממנו פונו מפרוץ המלחמה. "היה קשה בהתחלה אבל קיבלתי את ההחלטה הנכונה", היא אומרת. "כמעט חצי שנה עברה מאז שעזבנו את שדרות וזה היה יותר מדי לכולנו". שנים, יותר 20 סיון וקובי היו יחד ממחצית חייה: "הכרתי את קובי , והתחתנו אחרי 17 כשהייתי נערה בת ארבע שנים. הוא היה איש של נתיד נה וחסד, בעל ואבא מושלם. אין אחד שיכול להגיד עליו מילה רעה". את הבשורה על מותו של קובי היא קיבד לה במוצאי שבת. "הייתי בטוחה שהוא כבר נכנס הביתה ושהכל בסדר", משד חזרת סיון. "במהלך השבת קובי עדכן מהטלפון של רם שחיילים הגיעו לחלץ אותם אז הייתי בראש שקט. כשנודע לי שהוא נרצח קרס עליי עולמי, ברגע אחד התהפכו לנו החיים. יש לנו ארד ושבע 10 ,14.5 ,15.5 בעה ילדים בני וכל אחד מהם לוקח את המשבר בצורה אחרת". סיון לא היתה מופתעת כשקובי יצא לרוץ בבוקר של שמחת תורה. "הקבוד צת ריצה היתה בעצם קובי", היא אומד רת. "הוא ייסד אותה, מימן אותה וקרא לה על שם משרד הפרסום שלו. אפילו לא הרגשנו שהוא יצא מהבית, מי חשב בכלל שאסון כזה גדול יגיע לפתחנו ויפרק את כל החיים שבנינו. עכשיו צריך להתחיל הכל מהתחלה". ¿ "קובי ונעמי חיון: באים אליי בחלומות ומלווים אותי בריצות. בהתחלה הייתי מפסיק לרוץ באמצע מרוב מועקה"

משפחת פריינטה. "הייתי בטוחה שקובי צילום: פרטי | " יחזור

מתוך האבל הכבד הם החליטו להשד תתף במרתונים ובמירוצים שהתקיימו בערים אחרות כדי לשמור על הרוח של חברי הקבוצה ולהוקיר את זכרם של הנרצחים. בפברואר השתתפו כמה חברים בחצי מרתון ים המלח ונשאו שלט עם דיוקנם של ארבעת החברים, וחודש לאחר מכן הם הוקירו את שמם במרתון ירושלים. היום (שישי, אחרי מועד סגירת הגיליון) יתקיים מירוץ אשקלון שם יונצחו באופן מיוחד חמיד שה תושבי האזור שנרצחו בשבת השד חורה: איש השב"כ מיכאל מושיאשוילי שנהרג בהיתקלות עם מחבלים בדרכו לבסיס זיקים (המירוץ נקרא על שמו של אחיו נתנאל שנפל בפעילות מבד שנים), וארבעת חברי 12 צעית לפני הקבוצה משדרות. "היה לנו מאוד קשה להשלים עם העובדה שהחברים שלנו נרצחו בנוד פים שכל כך אהבנו ורצנו לאורכם

בקביעות", אומר ג'רבי. "גם עכשיו יש מקומות שעדיין קשה לנו לרוץ בהם כמו למשל תחנת המשטרה בשדרות. הזיכרונות מציפים את הטראומה שכל התושבים כאן עברו". "להתחיל מחדש בלעדיו" האירוע המרגש והטעון ביותר אירע כאמור לפני כשבועיים במירוץ השיחד 40 זור של המסלול שעשו הנרצחים. כ חברי קבוצה ובני משפחותיהם נפגשו בשדרות 7 בנקודת הזינוק בקניון מול כשהם חולפים דרך 34 ורצו על כביש צומת קיבוץ ארז וצומת יד מרדכי. משם חתכו לשדות ונעצרו בנקודה בה נרצחו חבריהם, בין יד מרדכי למושב נתיב העשרה. "זה היה אירוע מאוד מרגש מצד אחד אבל גם עם הרבה מטד

נמשיך לרוץ למען החברים שלנו שאינם

הזמרת חגית יאסו רצה לזכר הנרצחים

12.4.2024 ˆ ידיעות אשדוד, אשקלון, הדרום 44