אשקלון דרום 15.08.25

ביום מפקדת על האמר, בלילה שרה על הבמה

לימור תורג'מן

דווקא כשאוראל גלעד מגן יבנה התחילה להשיק 28 בת ה את קריירת המשחק והשירה שלה, באוקטובר והיא 7 פרצה מתקפת ה- למילואים. הקצינה 8 הוקפצה בצו בתותחנים ובוגרת בית הספר למש־ חק "בית צבי" מצאה את עצמה בת־ פקיד הראשי במחזה שנקרא החיים. במשך שלושה סבבי מילואים היא החליפה לסירוגין בין תפקידים וד־ מויות - ממפקדת ולוחמת אמיצה בגבולות המסוכנים של עזה ולבנון לשחקנית אנרגטית שכובשת את הבמה של אחד התיאטראות הגדו־ לים במדינה. בבוקר שמחת תורה, כשהאזעקות הגיעו בזו אחר זו לצד דיווחים רא־ שונים על חדירת מחבלים לשטח ישראל, היא ארזה תיק והמתינה הראשון שלה מאז השחרור. 8 לצו ה- "אלה היו שעות מורטות עצבים, רק חיכיתי שההקפצה תגיע", היא אומרת. "דיברתי עם החיילים שלי ואמרתי להם שיהיו מוכנים לצאת בהתראה של דקות. כשההוראה התקבלה אחר הצהריים נסענו מיד ליחידת מחסני החירום וחתמנו על נשקים וציוד קרבי". חוויה ראשונה מלחיצה, לא? "לא התעכבתי על זה, הרגשתי בעיקר זכות מאוד גדולה לקחת חלק באירוע כל כך חשוב. הבנתי שמדובר במלחמה בסדר גודל אחר ומאוד רציתי להיות גורם משמעו־ תי במשימה". גלעד והחיילים שלה, משרתי , התפרסו 40 עד 21 מילואים בני לאורך גדר המערכת ושימשו כקו ירי אחורי לכוחות בתוך עזה. היא פיקדה על מחלקת הסיור והיתה אחראית על ארבעה האמרים כשהיא יושבת באחד מהם. "בגלל שאנחנו מפעילים כלים כבדים אנחנו צריכים טווח ירי גדול ולכן לא נכנסים לעזה אלא מוצ־ בים בשטח ישראל", היא מסבירה. "פעלנו לאורך הגדר בתנאים של מלחמה הארד קור. במשך חודשיים ישנו על האדמה, בלי מקלחת, בלי שינה ועם אדרנלין מטורף לעשות את המשימה. לא חשבנו בכלל לצאת הביתה, כל האנרגיות שלנו היו מכוונות להשגת המטרות ול־ סייע איפה שצריך". מה עושה אישה מפקדת בתו־ תחנים? "מה שיפה בתותחנים זה שנשים הן שוות ערך לגברים. במסגרת התפקיד שלי הייתי אחראית בין "בלי מקלחת ושינה על האדמה"

היתר על הביטחון של הלוחמים ועל בחירת מרחבי הירי". כאומנית בתחילת דרכה עמדה בפניה דילמה לא פשוטה: להתמסר נטו ללחימה או לנסות לשלב בין המציאות הסוריאליסטית בשדה הקרב למציאות החלופית על הבמה. "אחרי התלבטות לא פשוטה החלטתי להמשיך להופיע בקאמ־ רי", היא מספרת. "שיחקתי בזמנו במחזמר 'מלצרית' ובמופע מחווה לשירי האירוויזיון. הייתי יוצאת מהשטח, מופיעה על הבמה וחוזרת להילחם". "כעסתי על עצמי ועל הקהל" האתגר היה הרבה יותר קשוח ממה שחשבה: "כשהייתי על הבמה רקדתי, שרתי וחייכתי אבל מא־ חורי הקלעים הייתי בדאון, בוכה וכועסת. שפטתי את עצמי לחומ־ רה - איך אני בתור לוחמת מרשה לעצמי להתאפר ולהתגנדר ול־ קבל מחיאות כפיים מהקהל. לא הרגשתי שאני ראויה לאהבה של הצופים, החיילים שלי שהשארתי בשטח צריכים לקבל את ההכרה ואת הפרגון". אז למה המשכת? "הייתי בסך הכל שנתיים אחרי סיום הלימודים ב'בית צבי' בשלב קריטי בקריירה שלי. התייעצתי עם הבמאי והוא גרם לי להבין שהתיאטרון הוא התרומה שלי בעורף. אנחנו משמחים את הקהל ועוזרים לצופים להימלט לכמה שעות מהמחשבות הקשות והדא־ גות. בנוסף, החיילים שלי תמכו בי ועודדו אותי לנסוע להצגות למ־ רות שהשארתי אותם לבד בשטח. הם מאוד הבינו אותי וחלקם אפי־ לו הגיעו להצגות שלי. גם הקאסט מאוד חיבק אותי וקיבל בהבנה את התנודות במצבי, הם לא לקחו את זה כמובן מאליו". היציאה להופעות חיברה אותה גם למאבק לשחרור החטופים שמתנהל לא הרחק מהתיאטרון. "כשהגעתי לכיכר החטופים בפעם הראשונה הייתי בהלם", היא נזכרת. "בזמן הלחימה על הגדר לא ידעתי מה קורה במדינה, הייתי כאילו בעולם מקביל". המעברים החדים - מההפגזות על הגדר, לשמחה על הבמה, וז־ עקת ההמונים שנושאים שלטים בכיכר - נצרבו בנפשה. "היה לי קשה מאוד להכיל את התנועה בין הקצוות", היא אומרת. "אני בן אדם מאוד שמח וחיובי שאוהב לעשות צחוקים, ופתאום הרגשתי שהאור הפנימי שלי דועך".

מגן יבנה 28- אוראל גלעד בת ה מתמרנת בשנתיים האחרונות בין השליחות הצבאית להגשמת החלום להפוך לכוכבת מחזות מפרוץ המלחמה היא ‰ זמר עושה מילואים כמפקדת מחלקה בתותחנים, ובכל פעם שיש הצגה בתיאטרון היא יורדת מהמדים ונכנסת לדמות לקראת עלייתו של ‰ חלופית מופע חדש היא מספרת על הרגשות החצויים (שהולידו שיר), התמיכה של הלוחמים (שבאים להופעות), והמחויבות לחטופים: "אתייצב בכל פעם שיקראו לי"

גלעד בגבול עזה. "החיילים שלי צילום: | " מפרגנים טל ראובן

15.8.2025 ˆ ידיעות אשדוד, אשקלון, הדרום 24