אשקלון דרום 15.11.24

קרן סיוע לסטודנטים לרפואה על שם ד"ר סטפניה וד"ר טיבור וגו ז"ל מעניקה מילגות לסטודנטים לרפואה שהם תושבי אשקלון, הלומדים באוניברסיטת "בן גוריון" בבאר-שבע ונזקקים למילגה. בקשה למילגה ניתן להגיש על גבי טופס בקשה שאותו אפשר לקבל על פי פניה אל הנאמן על ההקדש (קרן הסיוע לסטודנטים לרפואה על שם ד"ר סטפניה וד"ר טיבור וגו ז"ל) במשרד עורכי הדין 101 הרגיל, גיל, צורף ושות', באשקלון רח' הנשיא (לבקש את גלית). 08-6738383 טלפון את טופס הבקשה, הממולא וחתום כראוי (במקור בלבד) בצירוף כל האישורים והמסמכים הנדרשים המצויינים בטופס, יש להגיש במשרד עורכי הדין הנ"ל לא יאוחר . 27.11.2024 מאשר ביום

גלאם: "היא לא רצתה לשתף אחרים כדי שלא נראה אותה בסבלה, וגם לא רצתה

שנעשה תפילות המוניות למענה"

ג'רבי: "היא

ניצן גדיש שטיוי ז"ל. "האנרגיה שלה זורמת לנו בוורידים" צילומים: פרטי |

הגיעה לאימון הראשון עם האופניים של בתה אבל לא נרתעה מהצחוקים של החברים. היתה לה נחישות יוצאת דופן"

בכוח המרפא של הברכות שלי. היה בי־ נינו קשר טלפתי, אפילו חזיתי את לידת בתה בהודו. אחרי האבחון הקשר בינינו התחזק, היא הזמינה אותי לשיחה וסיפרה לי הכל כדי שלא אשמע מאחרים". שטיוי היתה לדבריה אישה חכמה, שקו־ לה וכנה. "היא עשתה חיל כקצינה בצבא, בעבודתה כאנליסטית וכאשת משפחה", אומרת גלאם. "תמיד היה לה חיוך על הפנים וצחוק מתגלגל. מאז שהיא נפטרה אני מרגישה שאני בתוך חלום רע ותיכף אתעורר". שטיוי ביקשה לדבריה לשמור על פר־ טיות עד יומה האחרון. "היא לא רצתה לשתף אחרים כדי שלא נראה אותה בס־ בלה", היא מספרת. "היא גם לא רצתה שנעשה תפילות המוניות להחלמתה. כשהיתה על ערש דווי היא נפרדה בצורה מסודרת מאהוביה. היא כתבה מכתבים להורים שלה, לבעלה ולילדים. היא ביק־ שה מהם להמשיך את החיים בשמחה ולא לשקוע בעצב". ¿

כבר מאוד רזה", נזכרת ויזל. "למרות החולשה הפיזית היא חייכה כהרגלה והצליחה לסיים את האימון. הייתי אופ־ טימית וחשבתי שהיא בתהליך של הח־ למה. לא דמיינתי בחלומות הכי קשים שלי שהמצב שלה ידרדר כל כך מהר ושתוך מספר שבועות אבוא להיפרד ממנה בבית העלמין. הלב שלי שבור, אני מדברת על ניצן ולא מאמינה שה־ חיים שלה נעצרו ככה פתאום". רחלי גלאם, מורה ושופטת כדורגל משדה עוזיה, נזכרת בילדות עם שטיוי במושב. "אנחנו בקשר מהיום שנולד־ נו, רק בית אחד הפריד בינינו", אומ־ רת גלאם. "היינו יחד בגן, בבית הספר, בתנועות נוער ובהתנדבות במד"א". גם אחרי שהתבגרו ופנו לכיוונים שונים המשיכו לשמור על קשר: "בכל פעם שהייתי שומעת את הקול של ניצן בוקע מהבית של הוריה הייתי קופצת לבקר. לפני יום כיפור ראיתי אותה ואיחלתי לה חתימה טובה ובריאות. היא תמיד האמינה

ידיעות אשדוד, אשקלון, הדרום ˆ 15.11.2024 15