אשקלון דרום 15.12.23

נועם אלחרר עושה הליכות ברמת גן ומבקרת את הכלבים בפנסיון ‰ סוניה בוסקילה מלמדת בבית הספר הזמני במלון בים המלח ‰ הילדים של משפחת שטרית הפכו לתלמידים מן המניין במוסדות החינוך בתל אביב ‰ איום המחבלים הוסר אבל המפונים משדרות מתרגלים לשגרה החדשה רחוק מהבית: "נחזיק מעמד כמה שנדרש" החיים אחרי שדרות: לא חוזרים עד סוף המלחמה

ליאב אחאבן // צילומים: פרטי

משפחת אלחרר: "הרחובות עדיין לא בטוחים"

משפחת בוסקילה: "בנו לנו עיר חלופית"

משפחת שטרית: "אשתי הציבה אולטימטום" אם זה היה תלוי בו, דודו שטרית כבר היה חוזר מזמן הביתה. "אשתי הציבה אולטימטום שחוזרים לשדרות רק אחרי שצה"ל מחסל את החמאס", הוא אומר. "אז כנו ראה שזה ייקח עוד כמה חודשים". בינתיים שוהים דודו, רעייתו יסמין וארבעת ילדיהם במלון בתל אביב. "התוו שבים קיבלו אותנו יפה, תרמו ביגוד וצעצועים לילדים ובאמת חיממו לנו את הלב", הוא אומר. "אבל באיזשהו שלב נמאס להיות אורח ואתה רוצה להרגיש שאתה במקום שלך". בשבת השחורה התכונן שטרית לצאת לבית הכנסת אך נבלם על ידי בנו דניאל שהפציר בו להישאר בבית בעקבות האזעקות התכופות. "בדיעבד הילד הציל לי את החיים כי המחבלים היו ממש מתחת לבית שלנו", הוא אומר. שטרית עדיין צופה בסרטונים ובתמונות מבוקר השבו עה באוקטובר ומתקשה להאמין: "אני רואה את המחבלים מסתובבים עם רובים שלופים במקומות שאני נמצא בהם בכל יום. זו פשוט הזיה מוחלטת, מעולם לא פחדתי כל כך". בניגוד לרבים מהתושבים שנעקרו מבתיהם, בני הזוג שטרית ממשיכים לעבוד במתכונת כמעט מלאה. דודו עובד כסוכן מכירות של סורגים ביתיים ונמצא על קו תל אביב-שדרות ארבעה ימים בשבוע. רעייתו יסמין, שעובדת בשגרה במעון של מתנ"ס שדרות, משמשת כרכזת של המפונים בתל אביב בפול-טיים. שלושת הבנים הגדולים איתמר, דניאל ויהונתן השתלבו בבתי ספר בתל אביב, ואריאל ישראל הקטן לומד בגן שנו פתח עבור המפונים במלון. "נחמד לילדים במסגרות החדשות אבל הם מאוד רוצים לחזור לחברים", אומר שטרית. "אנחנו מקווים שהשקט יגיע מהר".

סוניה ויורם בוסקילה וחמשת ילדיהם מפוזרים במלונות שונים בים המלח ובאילת. הבית שלהם נפגע מרקטה מספר ימים אחרי שפרצה המלחמה אבל הם ממתינים בקוצר רוח ליום שבו יוכלו להיכנס שוב בשעריו. "אנחנו לא מוותרים על שדרות", הם אומרים. "בכל סבב ומבצע צבאי אנחנו נשארים, אבל מה שגרם לנו לצאת הפעם מהבית היו המחבלים". סוניה נזכרת במראות שראתה בדרך כשנמלטה מהו עיר: "יצאנו מהבית ביום ראשון בבוקר ונסענו כמו מטורפים. ראינו מראות מזעזעים בעיר שאנחנו כל כך אוהבים, מכוניות מפויחות ומרוססות וכתמי דם על הרו צפה". יורם, איש מנהלה במכללת ספיר, עובד בשלט רחוק ומתכונן לפתיחת שנת הלימודים האקדמית שנדחתה לסוף דצמבר. סוניה, מחנכת כיתה א' בבית הספר שקו מים מעוז, מלמדת כעת במרחבי הלמידה שהוקמו במו לון "ורט" בים המלח. "בהתחלה לימדתי בבר של המלון אבל בהמשך מספר הילדים גדל והכינו עבורנו כיתות זמניות באולמות השונים", היא מספרת. "אני אחראית על כיתות א'-ב' ויחד איתי עובדים מורים מפונים נוסו פים, מדריכים של משרד החינוך ומורות חיילות. קיבלנו תרומות של חוברות למידה וציוד ולתלמידים חולקו ילקוטים וקלמרים". סוניה מספרת כי ים המלח עבר הסבה ל"שדרות הקו טנה": "בנו לנו פה עיר. יש גנים, פעוטונים, פעילויות לנוער, קופות חולים ניידות עם רופאים מומחים שמו גיעים במיוחד, ואפילו בית ספר לחינוך מיוחד. אנחנו מוכנים להישאר במלון כמה זמן שנדרש כדי שצה"ל ינצח במלחמה. העיקר שלא יהיה איום מעזה ושיהיו כמה קילומטרים טובים של הפרדה בינינו ובינם".

) שוהה כבר קרוב לחודשיים במלון 22 נועם אלחרר ( כפר המכביה יחד עם ההורים משה וסיגל. מאז המו לחמה, שהשאירה אותה ללא בית וללא עבודה, היא סיגלה לעצמה הרגלים חדשים. "אני עושה ספורט, מטיילת באזור ולומדת דרך הזום", אומרת נועם. "מדי פעם אני נוסעת לבקר את הכלבים שלנו שנו מצאים בפנסיון מדהים ברעננה שמטפל בכל כלבי העוטף ללא עלות". לפני שהגיעו למלון ברמת גן נדדו בני המשפחה בין מספר תחנות ארעיות: "הספקו נו להיות אצל המשפחה בנתניה, במלון בתל אביב על חשבוננו ומשם עברנו לרמת גן. אחי הבכור שניר נסע יחד עם החברה שלו למיאמי להתארח אצל האח האמצעי שלנו דרור". ו � יום לאחר מתקפת הטרור הם גילו כי ד 1111 דתם נטלי שטרית נרצחה בידי המחבלים במהלך ריצת הבוקר עם קבוצת הריצה שלה. "הם הסתתרו במיגונית במשך שעות והמתינו לחילוץ", מספרת נועם. "כשו חיילים הגיעו לחלץ אותם הם נתקלו בחוליית מחבלים שרצחו גם את הרצים וגם את החיילים. אמא שלי גם חברה בקבוצת הריצה אבל בגלל שמחת תורה היא החו ליטה להישאר בבית באותו בוקר וחייה ניצלו". נועם מתגעגעת לחיים הקודמים שלה בשדרות אך מסרבת לחזור הביתה עד שאיום החמאס יוסר לחו לוטין. "זה קשה אבל אנחנו מעדיפים להיות במצב הזה כדי שיחזירו לנו את השקט אחד ולתמיד", היא אומרת. "שדרות זה הבית שלנו אבל יחלוף עוד הרבה זמן עד שארגיש בטוחה להסתובב ברחובות כמו פעם".

מדינה במלחמה המפונים

"בכל סבב ומבצע צבאי סוניה: אנחנו נשארים, אבל מה שגרם לנו לצאת הפעם מהבית היו המחבלים"

"קשה אבל אנחנו מעדיפים נועם: להיות במצב הזה כדי שיחזירו לנו את השקט אחד ולתמיד"

"נחמד לילדים במסגרות דודו: החדשות אבל הם מאוד רוצים לחזור לחברים"

15.12.2023 ˆ ידיעות אשדוד, אשקלון, הדרום 12