אשקלון דרום 17.11.23

משפחת מכלוף בשדות ים, בחוף שמזכיר את הבית צילום: פרטי | בזיקים

א � בלם הפועל ר טל מכלו ,,ף שון לציון מהליגה הלאומית ואקס הפועל אשקלון, התגאה תמיד במא קום מגוריו בקיבוץ זיקים. כשאנשים התפלאו איך הוא גר ממש בסמוך לקו הגבול עם עזה השיב להם מכלוף כי רק מי שנמצא בקיבוץ, חי בו יום-יום וחווה את הקהילה המחבקת והאווירה הפסטורלית יכול להבין. חוץ מזה, יש 100 לו בית ספר לכדורגל עם יותר מ ילדי קיבוץ שהוא מאמין בעתידם. בשביעי באוקטובר ניצלו בנס חייהם של מכלוף ובני משפחתו. עשרות מחבלים נחתו בחוף זיקים וחלקם אף הגיעו לשער הקיבוץ. למרבה המזל לאחד מהם היה מעצור במטול ה־ ה � וכיתת הכוננות הצליחה ל RPGG דוף אותם ולהציל את חייהם של חברי הקיבוץ. "אני ואשתי הילה קמנו בשש וחצי בבוקר מאזעקות בלתי פוסקות", מספר מכלוף. "שני הילדים שלנו רני (ארבע) ואיתי (שנתיים) ישנו אצל חמותי שגם גרה בקיבוץ. בהתחלה עוד לא הבנו את גודל האירוע, ורק עם הזמן כשפתחנו את הטלוויזיה הבנו מה קורה. לחצי קיבוץ נפל החא שמל, כולל אצל חמותי, ואשתי נלחא צה מאוד כי לא הצלחנו לתפוס אותה. בתשע וחצי נסענו לחמותי ביחד עם חבר מכיתת הכוננות שמצויד בנשק רק כדי לקחת ממנה את הילדים. היינו נצורים במשך כל היום בבית בפחד, ובאמת היה ניסיון חדירה לקיבוץ אבל כיתת הכוננות הצליחה למנוע את זה. רק לקראת שמונה בערב התירו לצאת מהקיבוץ ברכבים פרטיים. ארזנו כמה דברים, יצאנו מהר ונסענו ללילה אחד לחבר שלי שגר בצפון". "בדרך חזרה התפרקתי" לאחר הלילה ההוא עברה משפחת מכלוף, כמו משפחות רבות מזיקים, לבתי הארחה בקיבוץ שדות ים. "מנא סים לדאוג לנו להכל אבל לא פשוט לנו ולילדים להיות רחוקים מהבית", הוא מספר. "לילדים אין באמת מסא גרות, מנסים לעשות פה סוג של גן מאולתר עם מורות חיילות ושתי גננות אבל זה קשה. הבן הקטן שלי עדיין לא הסתגל, לא מוכן להיות לבד בגן ורוצה שנישאר איתו. לאשתי יש עסק באשא קלון והיא לא מצליחה לתפעל אותו כמו שצריך. אלה לא חיים אידאליים, אנחנו מרגישים ממש כמו פליטים". אתה רואה אתכם חוזרים לזיקים בעתיד? "זה מצב נורא מורכב. בכל פעם שעולה השאלה הזאת אנחנו מנסים לברוח מתשובה, כי הכל עוד טרי והדברים בעזה לא הסתיימו. הכל תלוי באיך זה ייגמר. אני יכול להא גיד שכולם רוצים לחזור לזיקים, אבל רק אם תהיה תחושת ביטחון. זה הכי חשוב. היתה חוליית מחבלים ממש על הגדר של גן השעשועים שאני הולך אליו לפחות פעמיים בשבוע עם הילא דים, זה לא נתפס". אתה קשור מאוד לקיבוץ? "נסעתי לשם לפני שבועיים כדי להביא דברים מהבית, וראיתי איך הקיבוץ נראה. זה היה מראה קשה - הכל אבק מלחמה, מלא בחיילים במקום ילדים שרצים וצוחקים בגא

מדינה במלחמה חזרה למגרש

ספורט

"יש רגעים באימון שאני עוצר ושואל את עצמי: מה אני עושה פה?" הליגה הלאומית חוזרת היום (שישי) לפעילות אבל טל מכלוף, בלם הפועל ראשון לציון שפונה מביתו בקיבוץ זיקים, ברגשות מעורבים ‰"זה עשה לי טוב להגיע לאימונים ולהתנתק קצת אבל מנגד אני בתוך לופ של אנשים שהם פליטים ובאווירה של חוסר ודאות" ‰ ומה עם לחזור הביתה? "רק אם תהיה תחושת ביטחון"

ליאב אחאבן

"מצד אחד אני אומר לעצמי שאולי החיים צריכים להימשך ושזה הניצחון שלנו. אבל מצד שני יש בי קול שאומר: איך אני יכול

נים ובפארק השעשועים. כל הכביש שוטח לגמרי בגלל הטנקים שנסעו עליו. אלה באמת היו מראות קשים. בדרך חזרה פשוט התפרקתי. קיבוץ זה קהילה, ומעבר למקום הפיזי, חשוב לנו לנסות ולשמור עליה. אנחנו לא רוצים להתפזר ולפרק הכל אחרי כל מה שנבנה לאורך השנים. אם הסיום בעזה לא יהיה כפי שאנחנו רוצים ומקווים, מה נעשה? איפה נייצר את הקהילה שבנינו לאורך השנים?". יש לך תוכנית לעתיד? "עד שלא מגיע אירוע כזה, אתה לא מאמין שזה יכול לקרות. אנחנו גרים בקיבוץ בשכירות ובעוד חודש בדיוק היינו אמורים להתחיל לבנות את הבית שלנו. כעת אנחנו מתלבטים, יש אי ודאות גדולה. אנחנו מבינים שגם אם החמאס יחוסל, לא נוכל לחזור הביתה לפחות חצי שנה כי הקיבוץ הפך לאזור צבאי. ולכן, קשה לתכנן את העתיד. אנחנו חיים מיום ליום וגם רוצים לפא עול בתיאום מלא עם הקהילה". "שהעוטף לא יהיה יותר עוטף" הכדורגל צפוי לחזור, התחלת כבר להתאמן עם הקבוצה, אתה בעד חי־

ברעים. הוא חזר לאמן אבל אומר שיש רגעים שהכל נראה לו מאוד מוזר". יש ראש לכדורגל בימים האלה, אתה בכלל מסוגל לשחק? "זה מורכב. זה עשה לי טוב לנפש לצאת לאימונים, לראות את החברים, להתנתק קצת ולעשות את מה שאני אוהב. אבל עדיין יש רגעים באימון שאני עוצר ושואל את עצמי: מה אני עושה פה? אני חי בשני עולמות מקא בילים. כשאני בשדות ים אני בתוך לופ של אנשים שהם פליטים שפשוט עושים סיבובים לחדר האוכל ולגנים המאולתרים, והאווירה היא בעיקר של חוסר ודאות. לעומת זאת, כשאני יוצא לאימון אני במקום אחר לגמרי, עם אנשים שחיים את החיים הרגילים שלהם והכל שגרתי, וזה קצת מוזר לי". משאלה שלך לעתיד? "אני מאוד מקווה שנחזור לזיקים, שהקיבוץ יחזור להיות מקום פסטורלי כמו שהיה ויותר מזה - שהעוטף לא יהיה יותר עוטף, שלא יהיה המקום הזה שיורים עליו טילים בשגרה והכל עובר בסבבה. אני מקווה שהבנו כמא דינה שצריך להתנהל אחרת, ושהחיים הספורטיביים בעוטף יחזרו גם הם". ¿

דוש המשחקים? "אין לי תשובה חד משמעית, אני חצוי. מצד אחד אני אומר לעצמי שאולי החיים צריכים להימשך ושזה הניצחון שלנו. אבל מצד שני יש בי קול שאומר: איך אני יכול לשחק כדורגל במצב הזה? יש חטופים בעזה עם משפחות מודאגות בארץ, משפא חות שכולות, פצועים בבתי החולים, חיילים בעזה והמון אנשים מפונים כמוני ללא צפי לחזרה הביתה. כל זה, ואני אלך לשחק כדורגל כאילו הכל כרגיל?". איך החברים בקבוצה קיבלו אותך? "כמובן שכולם שאלו לשלומי ודאא גו, אבל אף אחד לא באמת יכול להא בין מה עברתי. אני נוסע לאימונים בראשון לציון יחד עם חבר'ה מהא קבוצה שגרים באזור השרון. אנחנו מדברים בדרך, הם שואלים שאלות ואני מנסה קצת לשתף ולספר, אבל מי שלא מהעוטף וחלק מהדבר הזה לא יבין. זה נורא קשה להעביר את החוויות והתחושות. אני יכול לספר על האירועים אבל לא להעביר את התחושות. איבדתי חברים, וגם המאמן שלי יובל נעים איבד את האחיינית שלו שנרצחה במסיבה

לשחק כדורגל במצב הזה?"

20

17.11.2023 ˆ ידיעות אשדוד, אשקלון, הדרום