אשקלון דרום 23.08.24

סבג במילואים. "היה חשוב לי לתרום"

שירן חדד, שדרות: הרמטכ"ל של השכבה התלמידים במקיף הכללי אמית בשדרות מכנים את המורה למדעים שירן חדד "הרמטכ"ל". במקביל לתפקידה התובעני כרכזת שכבה י"ב משרתת חדד במילואים כרכזת אמצעי תקשוב בפיקוד דרום. הרכזת המורעלת זכתה אפיצ לו למערכון במסיבת הסיום של בוגרי בית הספר: "הם עשו קטע עליי שאני לא רכזת אלא הרמטכ"ל. הם יודעים שתמיד אתרום למדינה את מה שאני יכולה". בשבת השחורה, כשעשרות מחבלים חמושים הסצ תובבו ברחובות שדרות ורצחו תושבים ושוטרים, נקראה חדד לבסיס של פיקוד דרום בבאר שבע. "בהתחלה לא הבנתי מה קרה בשדרות", היא אומצ רת. "רק אחרי שהתלמידים שלחו לי סרטונים של הזוועות שהתרחשו אצלם ליד הבית התחלתי להפצ נים את גודל האסון". כרכזת שכבה היתה מוטלת על כתפיה אחריות כבדה. "אביה של אחת התלמידות שלי נרצח וזוג תאומים איבדו את סבא שלהם", היא אומרת. "המצ חבלים נכנסו לביתן של שתי מחנכות בשכבה, אחת משדרות והשנייה מכפר עזה. זה לא היה הוגן כלפיי להתנתק מבית הספר בשעתו הקשה ביותר ולהתצ מסר רק למילואים, ועשיתי משמרות לילה בבסיס כדי שאהיה זמינה עבורם בשעות הבוקר". חדד הספיקה לבקר מספר פעמים במלונות המצ פונים בים המלח ובאילת וניסתה לסייע לתלמידים ולצוותים בהסתגלות למצב החדש. במהלך תקופת הפינוי היא ערכה מספר מפגשים בזום עם כל כיתה בנפרד כדי להישאר מעודכנת ומחוברת. "רציתי להעניק לתלמידים קודם כל מענה רגשי באמצעות הזום ושיחות טלפון אישיות", היא מספרת. באמצע פברואר נפתחו מחדש מוסדות החינוך בשדרות וחדד השתחררה במקביל מהמילואים. "היו לנו כמה חודשים ביחד במהלכם ניסינו לחזור למסצ לול", היא מספרת. "כשאני בוחנת את התפקוד שלי במהלך התקופה המטורפת הזאת אני יכולה לומר שהצלחתי לתת מענה עם המעטפת של בית הספר". ביוני היא גויסה לסבב נוסף ממנו השתחררה בסוף השבוע האחרון. "אם יצטרכו אותי אני אגיע שוב", אומרת חדד. "התלמידים לא קוראים לי סתם 'הרטמכ"ל', הם יודעים כמה אני אוהבת את צה"ל".

"רדפנו אחרי מחבלים טוויל: וניהלנו קרבות ירי פנים מול פנים. היתה אש מטורפת מכל הכיוונים"

צילום: פרטי

באחת הפשיטות נקלע הכוח למארב של מחבלים שפתחו בירי לעברם. טוויל שעמד מחוץ למבנה כדי לחפות על הכוח נפצע ברגליו ופונה לבית החולים סורוקה בבאר שבע. "קרה לי נס גדול", הוא אומר. "לפי הנוהל אמורים לכרוע ברך בזמן ירי אבל בגלל שהכל קרה כל כך מהר הייתי עדיין במצב של עמידה. אם הייתי יורד לכריעה כנראה שהייתי חוטף את הכדורים בפנים או בפלג הגוף העליון, ואז ההשלכות היו הרבה יותר קשות". כשהתלמידים שלו שמעו כי נפצע בקרב הם לא נרתעו מהרקטות שעדיין שוגרו מהרצועה ונסעו דרומה כדי לבקר את המחנך האהוב. כשהם חמוצ שים בגיטרה והרבה מצב רוח הרימו התלמידים את האווירה במחלקה בה אושפז טוויל. "התרגשצ תי מאוד לראות אותם", הוא אומר. "ההשתתפות שלנו במלחמה היא השיעור הכי טוב שיכולנו לתת להם על הערכים של הישיבה שמשלבת לימוד תורה עם שירות צבאי קרבי ומשמעותי". סיפורו של טוויל שימש כאמור השראה לסרט הגמר התיעודי "הפצעים עזים" שיצרו תלמידיו . במהלך הסרט שזורים קטעי וידאו 1 בכיתה י"ב מהתקרית בעזה, כולל הפינוי של טוויל על אלוצ נקה, והביקור הראשון שלו בישיבה. הפצעים הפיזיים והנפשיים לא הגלידו לחלוטין וטוויל עשה את דרכו חזרה לבית הספר בצעדים זהירים. "אני עדיין עושה פיזיותרפיה ומקבל טיפולים נפשיים", הוא מספר. "קשה לי לעמוד או לשבת במשך שעות". התלמידים שלמדו להעריך אותו עוד יותר השתדלו להפריע פחות בשיעורים: "הקשר איתם התחזק והם התעניינו מאוד במלחמה וביקשו שאספר להם איך הרגנו מחבלים". טוויל מנצל את הימים האחרונים של החופש כדי לטייל עם המשפחה לצד ההיערכות לפתיחת שנת הלימודים. "המשפחה שלי לקחה קשה את הפציצ עה, במיוחד בימים הראשונים", הוא מספר. "הקטן שלי בן השבע לא רצה לדבר איתי בהתחלה מרוב דאגה. במהלך המלחמה נפלה רקטה ליד הבית שלנו ברובע א' וההתמודדות שלנו היתה בכמה חזיתות". בספטמבר, בעוד כעשרה ימים, הוא יפתח 1 ב דף חדש עם כיתה חדשה: "התלמידים שלי סיימו את התיכון ואני אתחיל לחנך את כיתה ט' ולהכצ שיר דור חדש של לוחמים ולומדי תורה".

סבג: "בכיתה שלי לא היה מורה מחליף וכל ההרגלים שהקניתי לתלמידים התפוגגו"

יוסי סבג, אשקלון: "מקווה לפתוח את השנה"

של מילואים אחרי שני סבבים ימים מתכונן יוסי סבג, 95 שנמשכו כ מחנך כיתה ח' ומורה לחינוך גופני בתיכון אורט אפרידר באשקלון, להקצ פצה נוספת. "הכל תלוי בהתפתחויות בגזרה הצפונית", אומר סבג שמשרת ביחידה משולבת של מג"ב וחי"ר. "יש סיכוי גבוה שאתגייס שוב בספטמבר". ), נשוי ואב לשני פעוטות 34 סבג ( ושנה וחצי, גויס למילואים 3.5 בני צ � באוקטובר ותפס קו בגזרה ה 18 ב ב � יום. "לאחר מכן שו 50 פונית במשך יום", 45 צנו ביהודה ושומרון לעוד הוא מספר. "יכולתי להמשיך אבל אשתי עובדת כאחות בבית חולים סורוקה בבאר שבע והיינו צריכים לחלוק באחריות של גידול הילדים". במהלך השירות השתדל סבג לשמור על קשר עם תלמידיו באשצ קלון שהיו צמודים באותה העת למרצ חבים המוגנים. "התעניינתי בשלומם בכל הזדמנות", הוא אומר. "הם התצ געגעו אליי ושלחו לי הרבה אהבה וחיזוקים מרחוק. זה לא קל להיות מחנך כיתה ולשרת במילואים. בחירום אנחנו צריכים להתעניין בשלומם של

הילדים, להפעיל אותם כמה שאפשר ולהיות קשובים לרגשות ולחרדות שלהם. המחנך מהווה סוג של עוגן לתצ למידים ובהיעדרו הם עלולים להרגיש חוסר יציבות. גם מבחינת ההנהלה זה דורש למצוא מורים מחליפים לתקופה לא ידועה". החזרה לבית הספר היתה משמחת אך מאתגרת: "בכיתה שלי לא היה מורה מחליף ונאלצתי להתחיל מהתחלה כי כל ההרגלים שהקניתי לתלמידים התפוגגו. הייתי צריך להדביק פערים לימודיים, רגשיים וחברתיים". במקביל מנהל סבג עסק פרטי של חוגי כדורגל שספג לדצ בריו הפסדים כספיים: "טרם קיבלתי פיצויים מהמדינה אבל המילואים אצלי מעל הכל. למרות המורכבות עשיתי מה שהייתי צריך למען המדינה. היה חשוב לי לתרום ואני שמח שהצלחתי". גם עכשיו, כשהוא מכין את הכיתה לקראת היום הראשון ללימודים, נתוצ נות המחשבות של סבג למצב הביטחוצ ני בצפון. "אני מקווה שאצליח לפתוח את השנה ולספק יציבות לתלמידים שלי", הוא אומר.

חדד. הכי מורעלת במקיף צילום: פרטי |

סבג עם תלמידים. שמרתי איתם על קשר

9

ידיעות אשדוד, אשקלון, הדרום ˆ 23.8.2024