אשקלון דרום 25.04.25

הם יורים גם בסוסים. סוס פצוע בשטח פתוח בסמוך לסוללת כיפת ברזל

התמונות חשפו את טראומת המלחמה שלי חודשים 12 צלם העיתונות אבי רוקח מסכם של קרבות, מחאות, פרידות וחיבורים אנושיים מרגשים בספרו הראשון "שנה לקראת אירוע ההשקה ‰ באוקטובר" שיתקיים בצמוד ליום הזיכרון הוא מספר על השליחות המקצועית שהפכה למסע גילוי עצמי, נזכר בפריימים שיעשו היסטוריה, וחושף מיזם מוזיקלי מיוחד שנולד בחלקה הצבאית בבית העלמין

רוקח. מתעד מהקסאם הראשון

את הזוועות בעוטף מבעד הוא ראה לעדשת המצלמה וסיכן את חייו כדי ללכוד את הרגעים המכוננים של המלחמה, אבל רק במהלך העבודה על ספרו הראשון "שנה באוקטובר" נפגש צלם העיתונות אבי רוקח עם הטראומה הפרטית שלו. "המראות של המוות והבתים השרופים בעוטף, והזיכרונות מהחברים שאיבדתי פצעו לי את הלב לאט לאט", הוא מגלה. "כשמיינתי את אלפי הת־ מונות וחיפשתי לתאר במילים את מה שנק־ לט בעדשת המצלמה הרגשתי מוצף והבנתי שאני צריך לטפל בעצמי". ביום שני הקרוב יתקיים בספרייה העירו־ נית אירוע השקה לספר שמתפרס על פני 120 פרקים, כמספר חודשי השנה, וכולל 12 תמונות כשלצדן טקסטים קצרים. בתחילת הערב ייחשף מיזם נוסף שהפיק: השיר "היד־ עת" שמילותיו נלקחו מתוך הספד של אם שכולה ויבוצע על ידי רוקח ואומנים מקומיים ביניהם הזמרת דורית מלכה והמוזיקאי שלום תשובה. "חוויתי את השבעה באוקטובר על בשרי והייתי קרוב לאירועים קשים בהמשך המלחמה, כך ששני הפרויקטים האלו מרג־

השיחה הראשונה היתה לחברו הצלם רועי עידן ז"ל שגר בקיבוץ כפר עזה ומהווה מקור ראשון לנעשה בשטח. עידן שיצא לצלם את הרחפנים שחדרו מעזה לא ענה. מאוחר יותר התברר שהמחבלים רצחו אותו ואת רעייתו סמדר, וחטפו את בתם הקטנה אביגיל. כשהגיע לאשקלון נחשף לראשונה לגודל ההרס שגרמו מטחי הרקטות: "רכבים שרו־ פים, חלונות מנופצים ותושבים שהסתובבו בפאניקה בין ההריסות. מצאתי את עצמי מצלם בלי להפסיק, במצלמה ובטלפון, כדי שאוכל לשלוח ישירות למפיקה. מצלם ושולח, ואז שוב אזעקה ואני משתטח על הרצפה. ואז מתרומם ורץ לאתר נפילה חדש". בחודשים הבאים היתה המצלמה משולה לרובה שיורה תמונות על אוטומט, ורוקח היה הלוחם שמכוון את הצמצם, מתפקס ולוחץ על ההדק. "תיעדתי בשדרות את כל יציאת התושבים מהעיר והקרבות שניהלו הלוחמים מול המחבלים שנותרו", הוא מספר. "בימים שלאחר מכן הגעתי ליישובים בעוטף, אם זה בארי וכפר עזה, ולשטחי הכינוס של צה"ל. לא ראיתי בעיניים, רציתי לתעד את כל מה שקרה שם". ובזמן שאתה רודף אחרי האירועים, המ־ שפחה מתמודדת עם השיגורים לאשדוד. "זה המתח שמלווה כל צלם או עיתונאי - מצד אחד אתה רוצה לעשות את העבודה על הצד הטוב ביותר ומנגד יש דאגה לבני המ־ שפחה והילדים. הנחמה שלי היתה שבאשדוד אנחנו כבר מתורגלים וכולם בבית יודעים איך להתנהג בעת ירי".

שים אותי באופן מיוחד", הוא אומר. "לא ראיתי בעיניים"

אלי לוי, לימור תורג'מן

), נשוי ואבא לשלושה, מתעד את 56 רוקח ( מלחמת ההתשה מול עזה עוד מהקסאם הרא־ . כשכולם 2003 שון ששוגר לשדרות בשנת שומעים אזעקה ורצים לממ"ד זה הסימן שלו לקחת את המצלמה ולנסוע לזירות הנפילה כדי להביא תמונות מהשטח. במשך למעלה משני עשורים כיסה את הגזרה הדרומית

אני יודע להריח את המערכה המתקרבת ול־ צפות את המהלכים כמה צעדים קדימה", הוא אומר. "הפעם זה היה שונה כי האזעקות לא נגמרו. בשלב מסוים החלטתי לחתוך החו־

כצלם של "ידיעות אחרונות" ובשלוש השנים האחרונות הוא עובד באתר "וואלה" ועוסק בצילום וידאו. סבבי הלחימה בעזה היו עניין שגרתי עבורו

צה, עליתי על הציוד החלקי שהיה בבית ואמרתי לוורד אשתי שתישאר עם הילדים בממ"ד". בין אזעקה לאזעקה הוא נסע לכיוון אש־ קלון תוך כדי שהוא עושה סבב טלפונים על מנת להתעד־ כן במצב הכאוטי.

עד שמתקפת הטרור בבוקר שמחת תורה טלטלה את עולמו האישי והמקצועי. זמן קצר אחרי תחי־ לת הירי סימנו לו החושים העיתונאיים שהתחדדו והושח־ זו לאורך השנים, כי הפעם קורה אירוע אחר. "מרוב ניסיון

"באחד הימים חיפשתי מסוק ופתאום זוג ציפורים נכנסו לי לפריים. אי אפשר לתכנן צילומים כאלה"

כריכת הספר "שנה באוקטובר"

25.4.2025 ˆ ידיעות אשדוד, אשקלון, הדרום 24