אשקלון דרום 25.04.25

הלילה הראשון. קרב מאורות בשמי אשקלון

טנק שועט לעזה

ההוא והעידן שנפתח בעקבותיו". היה רגע במלחמה שחששת לחייך? "היה רגע כזה כשיצאתי לשדה פתוח בסמוך לקיבוץ בארי ופתאום הופעלה אזעקה ואחריה שמעתי פיצוץ מחריש אוזניים. אלו היו רגעים של חרדה ופחד אמיתי, ראיתי מעליי ומצדדיי המון פצמ"רים וחששתי שאחד מהם ייפול עליי". היית בתוך עזה? "לא, רציתי מאוד להיכנס אבל במע־ רכת לא אישרו לי בגלל עניינים טכ־ נים של הביטוח. עד היום אני מרגיש את הפספוס". ההספד שהפך לשיר במסגרת העבודה הוא נשלח לצלם מספר הלוויות של לוחמים בסדיר ובמילואים, אחת מהן השפיעה עליו במיוחד. באוקטובר האחרון הגיע לבית העלמין במושב עין הבשור כדי לתעד את הלווייתו של תום סיגל ז"ל, לוחם שנפל בקרב בדרום 89 מילואים בגדוד לבנון. ההספד של האם השכולה סמדר נגע בעמקי נשמתו: "המילים שלה היו מעוררות השראה. במעמד הקשה

הוא החליט להפוך את המילים של האם השכולה לשיר. "בחרתי קטע מההספד ובהתחלה חיברתי לו מוזיקה ", הוא אומר. "בהמשך AI באמצעות ה גיבשתי כמה אומנים אשדודים ביניהם שלום תשובה שהלחין את השיר, הז־ מרת דורית מלכה, מני בן הרוש עם הגיטרה ואני על התופים. יוסי עטר (מנכ"ל המשכן לאומנויות) נתן לנו להקליט באולפן שלו". הוא הציג בתערוכות בעבר ואף זכה 2019 בפרסים בתחרויות צילום. ב זכה במקום הראשון בקטגוריית חד־ שות בתערוכה "עדות מקומית" עם תמונה עוצמתית של מפגין במחאת יוצאי אתיופיה, ובשנה שעברה הוענק לו פרס "עיתונות אמיצה" ע"ש אורי אבנרי על תיעודו במהלך מתקפת הש־ בעה באוקטובר. למרות שהמעמד מוכר לו, ניכר כי ההתרגשות לקראת השקת המיזמים החדשים בשיאה. "לא שיער־ תי ש'אזכה' לקחת חלק באירוע כל כך גדול בהיסטוריה של המקום הזה ושל העם שלי. ההזדמנות לתעד את המסע שעברתי ולהנציח את הרגעים הנדירים מרגשת אותי מאוד. זה גם הספר הרא־ שון שלי, אז בכלל". ¿

אחת התמונות העוצמתיות בספר היא של סוס לבן שרוע על הקרקע כשמעליו פסים בוהקים של אור. זה אמיתי? "אמיתי לגמרי. מה שהצופה לא יודע זה שמישהו האיר על הסוס עם הפנס של הפלאפון והחזרי האור יצרו אפקט של ציור בשמים". מה התמונה האהובה עליך בספר? "אני חושב שהתיעוד של שיגור 7 הטילים שנורו לעבר אשקלון ב באוקטובר, והתמונה של הדגל הק־ רוע שהתנוסס בגאון ליד הגבול. זה היה הפריים הראשון שחיכה לי בחזרה מהחופשה בחודש מרץ שעבר. אלה גם שני הצילומים שבחרתי לשים בכריכה הקדמית והאחורית של הספר". יש תמונה שאתה מתחרט שהשא־ רת בחוץ? "היו כמה תמונות יפות שלא הכנסתי כדי לא לחזור על עצמי". "פצמ"רים מעליי ומצדדיי" בסוף הפרק של חודש אוקטובר הק־ דיש רוקח שני עמודים לזכר החבר והקולגה רועי עידן ז"ל. שבוע אחרי שנרצח הוא ביקר בביתו בכפר עזה וצילם את שתיקתם הרועמת של ארון הבגדים בו הסתתרו שני ילדיו הגדו־ לים, המצעים המוכתמים בדם והמצל־ מה של רועי שנותרה על הספה. "רועי היה חבר קרוב, הטרגדיה במותו נגעה חזק אצלי בלב" הוא אומר. "ישבתי אצלו כמה פעמים לקפה במרפסת וגם שיחקנו יחד טניס. הקשר שלנו התחזק דווקא כשסיימתי את העבודה ב'ידיעות אחרונות' והוא נכנס למשבצת שלי". החצי השני של הספר, מחודש יוני והלאה, עוסק בעיקר בניסיונות השי־ קום ובמאבק של משפחות החטופים. באחת התמונות נראה טנק צבאי שחו־ צה שדה חיטה שזה עתה נקצר בדרך לעוד סבב קרבות בעזה. התמונה מג־ למת בעצם את סיפורו הלא גמור של חבל הארץ החבוט והמותש: חיי שגרה לצד מלחמה. "לא דמיינתי שאקח חלק באירוע כל כך גדול בהיסטוריה של העם שלי והמקום הזה שבו אני חי", כותב רוקח בפרק האחרון לצד תמונות של ההפג־ נות בבגין. "זו הדרך שלי לספר לעולם ולעצמי את הסיפור של היום השחור

ביותר בחייה, כשבנה נטמן באדמה, היא ייחלה לשובם של החטופים ונתנה לי פתח של תקווה. לא יכולתי להישאר אדיש ומיד ידעתי שאני רוצה להנציח חלק מההספד כדי שיישמר בזיכרון של כולנו". כמו בחיים, גם התמונות בספר נעות על הספקטרום שבין אימה לשלווה, מלחמה מול הפוגה, הרס לעומת התחדשות "אני יודע להריח את המערכה המתקרבת ולצפות את המהלכים כמה צעדים קדימה, אבל הפעם זה היה שונה"

"התמונות חשפו את טראומת המלחמה שלי"

רוקח. "מצלם ושולח, ואז שוב אזעקה ואני על צילום: אמיר כהן רויטרס | " הרצפה

25.4.2025 ˆ ידיעות אשדוד, אשקלון, הדרום 26