אשקלון דרום 29.03.24

הפעילה החברתית שחוזרת כדי להילחם למען אשקלון: אנשים קרסו כלכלית ונפשית ולא יכולתי לעמוד מנגד כרמן אלמקייס-עמוס, ילידת שכונת גבעת ציון, היתה אצל הוריה בשבוע הראשון של המלחמה וישבה איתם בדירה הלא כשניסתה לעזור לתושבים ‰ ממוגנת כשבתה הסתתרה בארון ‰ להתפנות ולקבל טיפול רגשי היא נתקלה לדבריה באטימות עכשיו דורשים עמוס וחבריה בתנועת "עוקף ישראל" לעשות "לא רק ‰ צדק עם קורבנות השבעה באוקטובר בערי הדרום המועצות האזוריות החזקות זקוקות לשיקום"

שמוליק חדד

בשבת השחורה התארחה האומנית והאקטיביסטית כרמן אלמל קייס-עמוס אצל הוריה בשכונת גבעת ציון באשקלון. יחד עם בתה הקטנה והוריה הקשישים הם ישבו בדירה הישל נה והלא ממוגנת בדרום העיר והתפללו שמאות הרקטות שפילחו את השמים ידלגו עליהם. "מהר מאוד הבנו שמדול בר במתקפה יוצאת דופן", היא מספרת. "לאורך כל היום ישבנו בחושך כי היתה הפסקת חשמל ומהפחד מחדירת מחבלים הסתרתי את הבת שלי בארון". אלמל קייס-עמוס שהובילה בשנים האחרונות מאבקים חברתיים בעיקר בפריפריה של מטרופולין תל אביב, נחשפה למצוקה הקשה של בני עירה והפכה עבורם לכתול בת. "הטלפון שלי קרס מרוב פניות", היא מספרת. "אנשים היו ללא אוכל והשגתי ארגזי מזון לאשקלון. תושבים רצו לברוח אבל פחדו לצאת מהבית בגלל המחבלים, ואני פחות או יותר הפעלתי את כל מי שאני מכירה". לאחרונה הקימה אלמקייס-עמוס את תנועת "עוקף ישראל" במטרה להשיג מיגון חברתי וכלכלי לתושבי אשקלון והנגב המערבי. "קרובי משפחה שלי נכנסו לחובות, אנשים קרסו כלכלית ונפשית, אבל באוצר ספרו קילומטרים וסירבו להכליל את אשקלון במינהלת תקומה", היא אומרת. "מועצות אזוריות חזקות מקבלות פיצויים ושוב ערי הפריל פריה כמו אשקלון ואופקים נשארו מאל חור. למה לילדי אשקלון, העיר המטווחת ביותר בארץ, לא מגיעים מענקים כמו לילדי העוטף?". 80 "הורים בני בלי מיגון" בדף הפייסבוק של תנועת "עוקף ישל 60 ראל" צועקים הנתונים הבאים: "רק אלף תושבים מהדרום זכאים לשיקום אלף שנפגעו"; "עבור למעלה 360 מתוך אחוז מהילדים והילדות שהתחבאו 80 מ- באוקטובר הסיוע הנפשי לא נגיש"; 7 ב- "רק עד שבעה ק"מ מגבול עזה זכאים לשיקום למרות שרדיוס הפגיעה עמוק יותר לתוך שטח ישראל". בימים אלה יצא המטה בפרויקט איסוף עדויות מתושבי הדרום המתמודדים מול קשיי המלחמה ולא מקבלים מענה מהרשויות. אלמקייס-עמוס שנשארה שבוע לצד הוריה ראתה מקרוב את הכאוס בו היו נתונים תושבי אשקלון. "אני באה לבקר את ההורים לעתים קרובות ומכירה את האיום מעזה למרבה הצער", היא אומרת. "אבל אחרי חמש דקות של ירי בלתי פוסק באותה שבת הבנו שמדובר במטח חריג. נפלו טילים בכל השכונה ואנחנו ישבנו בחדר בלי מיגון ובלי יכולת לצאת החול צה כדי לחפש מקלט. החבאנו את הילדה שלי ואת האחיינים האחרים בתוך הארון והתפללנו. בימים הראשונים היינו בחוסר אונים מוחלט, לתושבים לא היה למי לפל נות כי כל המערכות קרסו". אחרי שמונה ימים היא חזרה הביתה לבת ים כשהוריה, רינה ומיכאל, המשיכו לשהות בדירה המסוכנת. "השארתי שני ל � ללא מיגון", אומרת א 80 הורים בני מקייס-עמוס. "לא הצלחתי לפנות אותם

"אמא שלי לא הפסיקה לבכות והרגשתי שאני חייבת להוציא אותה משם, אבל לא נשארו מקומות במלונות"

"כשחזרתי הביתה מאשקלון הייתי במצב לא טוב והגוף שלי קרס מהסטרס שחוויתי"

"עד עכשיו למדנו את הבעיות ושוחחנו עם התושבים ואנחנו יוצאים לדרך עד

כי היה כאוס ברישומים של העירייה ולא נשארו מקומות במלונות". ההורים, שגרים בשכונה עוד מהימים שבהם היתה מעברה, גם לא מיהרו כל כך לעזוב. "הם אמרו לי שיהיה בסדר", מספרת אלמקייס-עמוס. "רק אחרי שהם ראו שהטילים לא מפסיקים וכל השכונה עשן, הם ביקשו להתפנות. אמא שלי לא הפסיקה לבכות והרגשתי שאני חייבת להוציא אותה משם. חיפשתי מקומות בתשלום וגם כאלה לא נשארו. הרגשתי שהעיר מופקרת, שהתושבים שלה אחרול נים בסדר העדיפויות של הממשלה". כך נולדה לוחמת צדק ), בתם השישית 45 אלמקייס-עמוס ( מתוך שמונה של מיכאל ורינה, נולל דה בגבעת ציון שהפכה באותם ימים ממעברה לשיכון קבע. אביה ניהל פרל

שנגרום לשינוי"

אוראל שטרית. גרה ופועלת צילום: צפריר אביוב | בשכונה

אודי בן חמו. אקטיביסט צילום: פייסבוק | מלחמה

8

29.3.2024 ˆ ידיעות אשדוד, אשקלון, הדרום