אשקלון והדרום 1.09.23

), גר בתל 26( דניאל לרנר אביב, במקור מלב השרון ליד נתניה. עוסק בחינוך הבלתי פורמלי עם נוער גאה בעיקר. בוגר מכינת 'חנתון' וחבר במגמ"ה - 'מורים גאים

חוזרים ללימודים

דניאל הגיע לחינוך אחרי שחווה הומופוביה אורית לא אוהבת ‰ בשירות הצבאי הודיה ‰ שתלמידים עסוקים במסכים ‰ מוטרדת מדיונים שנזרקים בהם סיסמאות ואיתי חושב שהמפתח הוא שילוב של מגוון רגע לפני שהם פותחים ‰ דעות בבית הספר שנה, סטודנטים להוראה בתוכנית למורים דתיים וחילונים מדברים על התמודדות עם חרם, צעקות מהורים, המשכורות הנמוכות ודעות פוליטיות, ומגלים למה בכל זאת בחרו להיכנס לכיתה במערכת החינוך'. "אתחיל ללמד בקיבוץ שפיים על הים כיתות ח' וכיתות י"א היסטוריה. זו השנה הראשונה שלי" סוערים בחדר המורים

בת של רב, הומו תל אביבי, חילוני ששם כיפה ודתל"שית שאבא שלה גם הוא רב ידוע - לא, זו לא התחלה של בדיחה או ליהוק לתוכנית ריאליטי. מדובר בתלמידים בתוכנית 'מיתרים' של מכללת הרצוג, שמשלבת מורים דתיים וחילונים ומלמדת אותם לתת מקום לדעה של כל תלמיד. "זו תוכנית ייחודית מאוד", מסבירה תהילה דרמון מלכה, ראש התוכנית במ־ כללה. "מצד אחד למורה יש את הזהות שלו והדעה שלו. מצד שני יש תלמידים עם שלל דעות וזהויות. אנחנו לומדים לדבר שיח מורכב, שבו כל אחד יכול להיות מי שהוא ולהביע את דעתו ועדיין לשבת יחד באותה הכיתה". לדבריה, התקופה האחרונה תפסה אותם עצובים אך מוכנים. "יש המון חי־ לוקי דעות אבל אין מריבות. יש כאלה שיוצאים להפגנות בעד הרפורמה, ויש אחרים שמפגינים נגד המהמפכה, אבל כולם זוכרים ויודעים שבסוף אנחנו נשארים ולומדים ביחד". ללמוד לחיות יחד למה הגעתם לתוכנית? "בגלל שהיא משלבת דתיים וחילונים, כי הסיפור הזה מעניין אותנו", מסבירה הודיה. "מה גם שזו תוכנית שמאפשרת לאנשי חינוך לעסוק בחינוך. כל האנשים שבאים לפה נמצאים בעולמות של החי־ נוך, עם רזומה מאוד מרשים והם רוצים תואר ראשון". דניאל: "באתי לכאן אחרי שבשירות שלי הייתי ביחידה קרבית הומופובית. כל יום צעקו לי 'הומו' וחוויתי אפליה. רציתי ללמוד בתל אביב במקום שיש בו אנשים כמוני, אבל אחותי, שלמדה פה בהרצוג, לחצה עלי לנסות ולבדוק. הרוב מקבלים ותומכים בי, נותנים לי לבטא את עצמי, וזה גם מה שאני רוצה להביא לכיתה". איתי: "כילד בבית ספר חילוני, השיעור היחיד שאהבתי היה מחשבת ישראל. אני חושב שחשוב לשלב אנשים שונים עם דעות שונות ומקצועות שונים. למשל, בעבודה המעשית פה שלחו אותי לשני בתי ספר משלבים". אורית: "כשחזרתי בשאלה לא רציתי לזרוק הכל. אני לא שומרת הלכה אבל מאוד אוהבת ללמד תנ"ך וגמרא. פה זה שילוב אפשרי. מהתוכנית היה לי ברור שאלמד בבית ספר משלב". בלי כסף מההורים מדד ההתרגשות מהשנה החדשה גבוה אצל כולם. "אני בפחד מהדבר הזה",

דניאל : "בכל מה שקשור להומופביה והדרת נשים, יש לי אפס סובלנות" הודיה: "בכיתה אנחנו לא יכולים לפסול דעות להבין מאיפה זה בא ולמה. המרחב המשותף הזה הוא פרווה מדי. כולם מסכימים ונחמדים ועדינים, ובעיניי לא כולם כאלה" כאלה על הסף בלי

איתי: "היית תלמידה חצופה?" אורית (צוחקת): "מאוד. רוב הזמן לא הייתי בכיתה. אני מרגישה שמשהו טוב קרה. אם תלמיד הוא חצוף מבינים שצ־ ריך להביא לו טיפול פרטני". איתי: "נכון שיש דברים שנראים היום אחרת, אבל אחד מול אחד - לא הרבה השתנה". הודיה: "זו התמודדות עם אותם דב־ רים בכלים שונים. הצורך הבסיסי שלנו כבני אדם שמישהו יראה אותנו נשאר, ומערכת החינוך יודעת היום לשים על זה דגש. זו לא רק העברת מידע אלא גם הפן החברתי". דניאל: "אני רואה את הדור הזה עם יותר מצוקות ועם יותר אתגרים". אורית: "לא יותר אלא אתגרים שו־ נים". הודיה: "דברים שלא היו בתודעה פעם צפים ועולים, כמו מיניות וחרדה. והיום מטפלים בזה". דניאל: "מצד אחד הנוער של היום מקבל יותר את הקהילה הגאה. מצד שני יש גם עלייה באלימות נגד הקהילה". מעמד המורה היום, זה כבר עניין אחר מבחינתם. "מה שעצוב הוא שלא צריך להיות מורה כדי לענות על השאלה

אבישג זוהר // צילום: אלכס קולומויסקי

להכין מערכים". וחצי נטו, 7 אורית: "אני משתכרת ואני כבר לא בסטאז' ועובדת בעוד שתי עבודות". הודיה: "בן הזוג שלי ואני נהיה מורים השנה, ואנחנו צוחקים שביחד אולי נר־ וויח כמו שהרווחתי בשנה שעברה, כש־ עבדתי בתוכנית 'מנהיגות לנוער'". דניאל: "אני אומר לעצמי, איך אחרי שהתרגלתי לרמת חיים מסוימת אוכל אורית: "אין ספק שזה דור המסכים, ויש לזה המון התייחסות אצלנו. כל תלמיד מביא את המחשב שלו, ומי שאין לו - בית הספר מביא לו. המון מעבודות הכיתה הן דרך המחשב. אותי בתור מורה זה מצער. הרבה פעמים אני מרגישה שהמחשב מרחיק. לפעמים אני מבקשת לסגור את המחשבים ולדבר בלעדיהם". ומבחינת חוצפה ומשמעת? "אני לא מרגישה שזה שונה בהרבה מאז שהייתי תלמידה". להתרגל לרמת חיים אחרת". איך התלמידים בדור הזה?

מודה הודיה. "כל אחד אומר לי שהשנים הראשונות הן הכי קשות. אני לא מצלי־ חה להתרגש". .10 אורית: "מדד ההתרגשות תמיד זה לא ייאמן כמה שהמקצוע הזה נכנס לחיים. הלחץ הוא מהלא נודע, איך יהיו השיעורים שלי, איך יהיו התלמידים שלי, האם אצליח לדבר איתם. איך יהיה הצוות, חוץ מהודיה שבטוח שיהיה כיף איתה. לכבוד השנה החדשה קניתי תיק חדש". דניאל: "אצלי מד הלחץ על מאה אלף. יש לי הפרעת קשב, וגיליתי אותה רק עכשיו. אני בלחץ כלכלי איך אוכל לס־ גור את החודש. אני לא רוצה לקחת כסף מההורים שלי". עם כל הכבוד לתחושת השליחות, נראה שנושא השכר רגיש אצל המורים הטריים. דניאל: "בסטאז' בברוטו מקבלים שקל על משרה מלאה, ואתה לא 7,000 - יש 5 או 4 באמת מסיים את היום ב־ טלפונים מההורים, ישיבות, מבחנים,

1.9.2023 ˆ ידיעות אשדוד, אשקלון, הדרום 34