שרון 04.05.22

תמנו. "זה הקונספט שלי, לבשל לאנשים בבית ולצייר

או לפסל להם תוך כדי"

גזעות כל יום הניסיון לשלב בין אתיופיה לישראל באומנות ובמטבח, שהביא את תמנו לה ־ ציג תערוכת יחיד מסקרנת כבר בגיל על טהרת ציורי פולי קפה אתיופים, 24 ולהמציא את הקינוח הראשון בעולם של העדה שמככב במסעדת מישלן והיה גולת הכותרת בתוכנית "המסעדה הבאה הבאה של ישראל" שהסתיימה לאחרו ־ נה, לא היה קל בהתחלה. את הגזענות והאפליה הוא חווה מגיל מאוד מוקדם: "גזענות? אני חי עם זה כל בוקר", אומר תמנו, "זה נשמע כאילו אתה מתפלא. יש אתיופי שלא חווה גזענות על בסיס יומיומי? זה הפך להיות כך כך בדי.אנ.איי שלנו, שלי בעיקר, שהרבה פעמים רק אנשים חיצוניים מבינים שמדובר בא ־ פליה. לפני שהכרתי את החברה שלי דנה, בכל פעם שמישהו שאל אותי איפה נמצא מצרך כלשהו בסופר, פשוט עניתי מתוך הרגל או מנחמדות. לא שמתי לב

המאבטח במסיבה אמר 'אתם ממש לא נכנסים', ככה, בלי אפילו לעטות מעטה של צביעות הוא אמר לנו בפנים, 'אתם לא'. חזרנו בטרמפים הביתה, אבל זה משהו שנחרת בי עמוק מאוד, ההשפלה הזו לצערי

סבא למסיבת סוף שנה באיזה מועדון בילוי. הרבה אוטובוסים יצאו למועדון הזה, וגם אני, יחד עם עוד כמה חברים אתיופים. המאבטח הכניס את כולם, ואותנו השאיר לסוף, ואז התחיל לספור, עם האצבע, אחד אחד מאיתנו, ובלי לה ־ ניד עפעף, הוא סיים את הספירה ואמר 'אתם, ממש לא נכנסים', ככה, בלי אפי ־ לו לעטות מעטה של צביעות הוא אמר לנו בפנים, 'אתם לא'. חזרנו בטרמפים הביתה, אבל זה משהו שנחרת בי עמוק מאוד, ההשפלה הזו לצערי עד היום נמ ־ צאת איפשהו בתוכי, בגלל זה אני זוכר כמעט כל פרט שבה. זה היה גם בתקופת ההתבגרות שלי, שאמא שלי נעדרה במהלך תקופה ארו ־ כה, כשנה וחצי, והשאירה אותי לבד עם אבא שלי. היא הייתה נעדרת לתקופות אוכות בזמן הילדות, היה לי אז כעס מאוד רציני עליה, איך את עוזבת את הילד שלך ונוסעת לשנה, איפה אני בכל הסיפור, איפה אבא החולה? אבל היום אני

יכול להיות שזה מה שהביא אותי בכלל לעסוק באומנות, ואם זו התוצאה אז ברור שכל זה היה לטובה. התחיל המפגש הראשון שלי 5 "בגיל עם האומנות, אבא שלי קנה לי טושים הכי פשוטים שיש, אולי בחמישה שקלים. הוא הבין בחוכמתו, והוא אחד האנשים הכי חכמים שאני מכיר, שהילד המופ ־ נם שלו, שמסתגר, והדבר היחיד שהוא מבין באמהרית זה 'לך לחדר שלך', צריך להתעסק במשהו, לשוחח במקום שאין עם מי. והוא צדק, הציור הראשון שלי היה, כמו כל ילד, בית ומשפחה. רק שאת הבית שלי, משום מה, ולמרות שלא נו ־ לדתי באתיופיה, ציירתי כשתי בקתות- קש כפריות כמו שיש באתיופיה. במבט לאחור, אני מבין שאז התחיל הרומן שלי עם מקום המוצא שלי, והניסיון לשלב אותו, ולהנכיח אותו כאן בישראל. זו גם האומנות שלי, זה המטבח שלי, אלו הם חיי, ומי שאני. פיוז'ן מהלך בין אתיופיות לשראליות".

עד היום נמצאת איפשהו בתוכי"

שזה לא תקין. דנה הייתה זו שגרמה לי להסתכל על הסיטואציה מבחוץ. היום אני די צוחק על זה. "היה מקרה אחד שלא צחקתי עליו בכלל, גם לא היום. זה היה לפני יותר מעשר שנים. יצאנו כל התיכונים בכפר

אין להעתיק, להפיץ, לשכפל, לצלם, לתרגם, לאחסן במאגרי מידע, לשדר בדרך כלשהי (בכתב, בדפוס או © במדיה אחרת)–ובכל אמצעי אלקטרוני, אופטי, מכני או אחר–חלק כלשהו של העיתון (לרבות טקסט, איורים, צילומים, תמונות, מפות, גרפיקה), הן בגירסה טקסטואלית והן בדפים מעוצבים, לרבות באמצעות הקלטה והקלדה, ללא אישור מפורש בכתב מהמוציאה לאור, ידיעות תקשורת בע"מ

ידיעות תקשורת בע"מ מו"ל: ליאת שרון / מנכ"לית: סיגל רגב עורכת ראשית: דפוס ידיעות אחרונות בע"מ הדפסה: 03-6898430 / ראשון לציון 1 / מערכת: נח מוזס "ידיעות השרון"

5

ידיעות השרון ˆ 4.5.2022