שרון 10.9.21

הביתשל הכותבים למגירה רעננה ׀ הפרויקט של ירדן

ירדן בר איתן סופרת צעירה וסטודנטית מרעננה הקימה מגזין אינטרנטי שמיועד לשמש במה לכותבים למגירה שמחפשים מקום מוגן לפרסם את יצירותיהם

כשחזרתי ללימודים שתקתי רוב הזמן, גם בשיעו ־ רים וגם בהפסקות, לא ידעתי פשוט לתקשר עם אף אחד. פינבר מאדן, הפרופ' שלי לאנגלית, הבחין בזה וההתחיל לתת לי משימות כתיבה אקסטרה. בהתחלה חשבתי שהמשימות נועדו לשפר את האנגלית שלי אבל הסתבר, לימים כפי שהוא העיד, שהוא ראה בי ניצוץ של כישרון". בחלוף הזמן פרופ' מאדן הפך למנטור של ירדן, הוא לימד אותה עריכה ספרותית וכיצד לכתוב פרקים שהפכו עם הזמן לספר הראשון שלה שהוצפן במגי ־ רה. מאז ועד היום ירדן לא הפסיקה לכתוב, בזכות האמונה וההדרכה של הפרופ' היא מצאה ייעוד וכ ־ תבה שלושה ספרים באנגלית. לפני כשלוש שנים, כשהיתה חיילת, העזה לראשונה להוציא ספר ראשון לאור בעברית "רוזמרי". להעביר הלאה "המגזין שפתחתי הוא הדרך שלי 'להעביר את זה הלאה', אני בעצם סוגרת מעגל. כמו שהפרופסור שלי הפך למנטור שלי ובזכות ההכוונה והתמיכה שלו מצאתי את הקסם שבמילה הכתובה, כך גם אני עושה בימים אלה עבור יוצרים אחרים". כאמור, בנוסף לניהול המגזין ירדן מוציאה את ספרה החמישי - "כן לא שחור לבן", העלילה מתכ ־ תבת עם חיי הלילה של מינכן גרמניה כפי שחוותה אותם ירדן כשגרה שם. הדמויות לקוחות מהברים אליהם היתה מגיעה, ויש סיכוי שמישהו מבין הד ־ מויות יזהה את עצמו בספר. / https :// www . matokandmar . com לינק למגזין - אשר אטדג י

, מרעננה, סופרת 23 ירדן בר איתן, בת צעירה וסטודנטית הקימה את המגזין האינטרנטי "מתוק ומר": מגזין המיועד לפרגן לכל מי שכותב למגירה ומחפש מקום מוגן לפרסם בו את יצירותיו: "יש הרבה כותבים למגירה שחוששים מביקורת ומחשיפה, גם אני הייתי כזאת, ואני מבינה אותם מאוד", היא אומרת, "יש פחד מחשיפה, אנשים שמכירים אותך מנסים לקרוא בין השורות, לגלות בך או בסיפור צדדים נסתרים וגם לגלות את עצמם בתוך הדמויות, ובל נשכח שכל אחד מביא גם את עצמו באיזה אופן לסיפור, ומי שמכיר מקרוב עלול לגלות דברים שכולנו מעדי ־ פים שיישארו אישיים, לכן יזמתי את פתיחת המג ־ זין האינטרנטי שיהווה עבורם במה מפרגנת ובעי ־ קר מכילה לפרסום היצירות הכי כמוסות שלהם". כל מי שכותב למגירה יכול לפרסם את הסיפור במגזין? "לא. המגזין אומנם מעודד כותבים להעז ולהביא כתיבה בו ־ עטת וחדשנית, אבל לצד זה אנחנו

צילומים: פרטי

ת ר ב ו ת

שמים גם דגש על מקצועיות ולכן כל יצירה, בין אם זו שירה או פרו ־ זה, עוברת עריכה ספרותית ול ־ שונית. חשוב להדגיש, שהכתיבה למגזין על ידי סופרים צעירים ומושכי עט, אמורה להיות במס ־ גרת סוג של קהילה גדולה שמחו ־ ברת למגזין". "בלעתי ספרים" ירדן בת להורים דיפלומטים נדדה בילדותה עם הוריה בעו ־

ירדן בר איתן. לא מפסיקה לכתוב

לם בשליחות משרד החוץ. בכל מעבר למדינה חדשה היתה צריכה להיפרד ממה וממי שהכירה עד אז, ללמוד שפה חדשה ותרבות חדשה ולהכיר חברים חד ־ לגרמניה לאחר שבועיים 13 שים. כאשר הגיעה בגיל בבית ספר בינלאומי נפצעה ברגלה, נותחה ועברה שיקום ממושך. "בגלל הניתוח נעדרתי מספסל הלימודים במשך כמה חודשים, וכשהחלמתי בבית לא למדתי בעצם את השפה ולא היו לי חברים, אז התחלתי לקרוא ספרים, פשוט לבלוע אותם. קראתי הכל מהכל וכך הצלחתי להעביר את הזמן ולברוח לעולמות אחרים.

הספר החמישי

ההצגהשל אלונה בלקין רמת השרון ׀ על הבמה

) סיימה לימודי עיצוב הבמה בסמינר הקיבוצים ‰ הנכדה של ראש המועצה המיתולוגי, 24( אלונה בלקין הציגה בתערוכת הגמר שתי תלבושות ייחודיות שעיצבה למחזה של שייקספיר "המלך ג'ון"

"אין דבר משמח יותר מאשר למצוא פרט מידע או תמונה קטנה ששווים קריאת )24 'אאוריקה'". כך אומרת אלונה בלקין ( מרמת השרון, מעצבת במה ותלבושות. היא נכדתו של פסח בלקין, ראש מועצת רמת השרון המיתולוגי, ואחייניתו של חבר המועצה רוני בלקין. את המשיכה לאומנות ספגה בבית הוריה, האם אדרי ־ כלית והאב אף הוא עוסק בעיצוב. כילדה נהגה לצייר חתכים של טירות ובתים לאחר שראתה את אמה עושה כך. ובכל זאת, בלקין שאפה דווקא להיות שחקנית. בצבא שירתה ככתבת אקטואליה בגל"צ. "לקראת סוף השירות הרגשתי שיצירת עולמות ודיוק של אווירה וכוונה הם אתגר ותשוקה גדולה שלי, אבל אחרי עיסוק בסאונד בלבד, היה לי חוסר גדול בוויזואליה, וככה הגעתי ללימוד עיצוב תפאורה ותלבושות בסמינר". לשמחת הוריה, היא גנזה את חלום המשחק ובחרה להפיח חיים במחזות תיאטרון, בעיצוב במה ותל ־ "בתחילת העבודה על פרויקט אני קוראת בושות. את המחזה או התסריט ולאחר מכן צוללת למחקר היסטורי מעמיק על התקופה, החברה, האישים והנו ־ שאים שעוסקים בהם. הרגע בו מתגלה ההשראה הנכונה שמניעה את הגלגלים בראש הוא המספק ביותר. משם הכול מתגלגל, הרעיונות מתחילים לז ־

צילום: ארז עובד

אלונה בלקין. "שפה ויזואלית"

התלבושות שעיצבה למחזה "המלך ג'ון"

דיות שעיצבה למחזה של שייקספיר "המלך ג'ון". "בתהליך העבודה עם הבמאי אני חוזרת שוב ושוב לשאלה 'מה אנחנו רוצים שהקהל ירגיש'", היא אומ ־ רת, "גם אם הקהל שלי ייצא בתחושות שונות מאלו שתכננתי, ההתכווננות הזו אל הרגש היא שמעסיקה ומרתקת אותי". ¿ בנ י קימרו ן

רום ולהתחבר לכדי תמונה שלמה ועשירה של שפה ויזואלית, שלא רק 'מפארת' את הבמה או את המסך אלא מעגנת את הסיפור ומשפיעה על כל חלק בי ־ צירה". החודש, עם סיום לימודיה במסלול לעיצוב במה בפקולטה לאמנויות במכללת סמינר הקיבוצים, היא הציגה את עבודת הגמר שלה בתערוכה השנתית של בוגרי הפקולטה, ובחרה להציג שתי תלבושות ייחו ־

29 ידיעות השרון ˆ 10.9.2021