שרון 12.08.22

ועכשיו- גם נגיעות של מרוקו ולבנון. עם רגב ברוך צילום: יהודית | מוסקוביץ'

למסורת. בשנים האחרונות פתאום צצו הרבה הרכבים עם כלייזמרים ואני לא יודעת איך להסביר את זה. העולם השתנה וכל המוזיקאים מח ־ פשים עכשיו לחזור לשורשים. יש לכולם צורך למצוא תרבות וקהילה". איך את מרגישה את הקהילה כתו ־ שבת שכונת התקווה? "מאוד מרגישה. בכל תקופת הקו ־ רונה ישבנו בבית ונפגשנו עם חברים תימנים מהשכונה. רקדנו בצעדים תימניים, הייתי מכינה מרק תימני, לעסנו גת והיינו ביחד עד אור הבוקר. בתקופת הקורונה השכונה מאוד חיז ־ קה את קהילת המוזיקאים בכלל ואת המוזיקאים התימנים בפרט. כשנסענו להפגנות בבלפור החזקתי שלט שע ־ ליו היה כתוב 'ראשת ממשלה תימניה לשלטון'. אני באמת מתה על האווירה התימנית בשכונת התקווה. גרתי בק ־ רית שלום וגם שם כיף, אבל בשכונת התקווה אני מריחה את ריחות השוק ורואה את המזרחיות לצד ילדי העוב ־ דים הזרים. יש פה משהו מיוחד". אז מה את אומרת - המוזיקה המ ־ זרחית באמת השאירה אבק לכל הז'אנרים האחרים? "הקהל הישראלי אוהב מוזיקה מזר ־ חית ומחבק אותה ובמקביל – נראה לי שרוב התקציבים הממשלתיים עדיין מופנים ללימוד מוזיקה קלאסית. אנ ־ חנו בהחלט במגמת שינוי ויש מקום לשבח את מירי רגב שכשרת התרבות הגדילה תקציבים למקומות כמו הת ־ זמורת האנדלוסית". בואי נסיים במטבח - איפה את והאוכל התימני? "את האוכל אני משווה לתשוקה למוזיקה, אבל מפחדת שאם אתרכז באוכל זה יבוא במקום המוזיקה. הלכ ־ תי למאסטר שף, עברתי את האודישן, קיבלתי סינר והגעתי יחסית רחוק, אבל לא נכנסתי לנבחרת. אני מא ־ מינה שבעתיד הרחוק, בפנסיה, אפתח איזו מסעדה שבטוח תשלב בין מוזיקה לטעמי תימן". ¿ "הלכתי למאסטר שף, עברתי את האודישן, קיבלתי סינר והגעתי יחסית רחוק, אבל לא נכנסתי לנבחרת. אני מאמינה שבעתיד הרחוק, בפנסיה, אפתח איזו מסעדה שבטוח תשלב בין מוזיקה לטעמי תימן"

עם כל הכבוד לעדות ישראל לסוגיהן ולמטען התרבותי שהגיע לכאן מכל קצוות תבל, קביעה אחת נמצאת מעל כל מחלוקת: מו ־ זיקלית - לתימנים יש את זה יותר. המדע טרם הצליח לגלות אם זה משהו באוכל, בגנים ואולי בכלל בתלתלים, אבל עם עובדות אי אפשר להתווכח. משושנה דמארי ועד רביד כחלני, מזוהר ארגוב ועד האחיות חיים, מע ־ פרה חזה ובועז שרעבי וציון גולן ודק ־ לון וגלי עטרי והרשימה שלא נגמרת – ברור שהגרון התימני לא יכול לזייף גם אם יתאמץ. העניין בשירה התימנית ובשורשיה היה קיים תמיד בריכוזי יוצאי תימן כמו ראש העין, שכונת שעריים הר ־ חובותית וכמובן "הכרם" שבין אלנבי לים. בעשור האחרון הוא התגבר אף יותר עם צעירים שבמסגרת ה"חזרה למקורות" גילו שמדובר במכרה זהב שצריך רק להיכנס אליו כדי לצאת עם אוצרות. זה בדיוק מה שעשתה שירן קרני: יאמאנית אסלית שבתום לימודי התיאוריה באקדמיה למוזיקה בירוש ־ לים עשתה קפיצת ראש לתוך ברי ־ כת הסחוג ומאז היא לא רוצה לצאת. כתושבת שכונת התקווה וכמו רוב בני הדור החדש של מוזיקאים עם דם תימ ־ ני - רגל אחת שלה נמצאת חזק במסו ־ רת והשניה בפופ/רוק/גרוב העכשווי. - 27 שמרגיש כמו 37 קרני - בת פרצה לסצנת המוזיקה לפני כעשר שנים כשהקימה עם רגב ברוך את ההרכב "בינת אל פאנק". רביד כח ־ לני לקח את המוזיקה התימנית למ ־ ) A - WA חוזות הבלוז, האחיות חיים ( למחוזות הגרוב ו"בינת אל פאנק" – כבר ניחשתם מהשם – לגזרת הפא ־ נק (בפ"א רפויה כמובן). ההרכב צבר תאוצה וקהל והחל לדהור וכמו רבים אחרים נתקל בקיר כשהגיעה הקורו ־ נה. קרני כבר החלה להתכוונן על שי ־ נוי קריירה והסבה להוראה אבל הקהל לא שכח וסימן לצמד שכדאי לעשות 2022 לפחות עוד נסיון אחד. בגרסת

קרני וברוך הם הדואו האלקטרוני "שירג'" ומהסינגל הראשון שלהם, "פופ", אפשר להבין שהצד המערבי אולי השתנה, אבל הנוכחות התימנית לא הלכה לשום מקום. רגב ברוך, החלק השני בצמד (ותושב קרית שלום), מעמיד את הדברים על דיוקם: "למוזיקה הזו יש אנרגיה אחרת והיא כבר לא רק מוזיקה תימנית. בחומ ־ רים של האלבום החדש יש השפעות של מוזיקה מלבנון וממרוקו. אנחנו מקווים שנצליח להגיע לכמה שיותר אוזניים ולהיכנס לכמה שיותר לבבות". המרד והחזרה למקורות קרני גדלה בפתח תקווה, בבית תי ־ מני מסורתי ששלח אותה להתחנך במסגרות דתיות. המשיכה למוזיקה (מערבית, כמו אצל כל מתבגר שמו ־ רד במסורת המשפחתית) היתה שם תמיד, גם כשהחיים הסלילו אותה 18 לאולפנה של בני עקיבא. בגיל העזה לעשות את הצעד הנוסף, עזבה את הבית והתגוררה במקומות שמן הסתם לא הרוו נחת את הוריה: קו ־ מונות, "זולות" ומאהלי חופים. צפי ־ בבלפור החזקתי שלט שעליו היה כתוב 'ראשת ממשלה תימניה לשלטון'" "בכל תקופת הקורונה ישבנו בבית ונפגשנו עם חברים תימנים מהשכונה. רקדנו בצעדים תימניים, הייתי מכינה מרק תימני, לעסנו גת והיינו ביחד עד אור הבוקר. כשנסענו להפגנות

רת הרגעה נשמעה כשהחלה שירות לאומי כמדריכת טיולים. עד כמה חזקה הרוח התימנית תעיד העובדה שגם כאשר מרדה קרני במו ־ סכמות, המוזיקה המסורתית לא היתה חלק מזה. להיפך. "השירה התימנית עוברת מאם לבת", היא מספרת, "ול ־ מרות שלא היה בבית כסף כדי לתת לי שיעורי מוזיקה, עבדתי קשה כמ ־ לצרית כדי לממן כאלה בעצמי, ואחר כן גם הלימודים באקדמיה, ומבחינ ־ תי המוזיקה התימנית שאני יוצרת היא שימור זיכרונות. למעשה אני מביאה אינטרפרטציה חדשה למוזיקה שהועברה לי כילדה". עד כמה היה הבית מוזיקלי? "ההורים תמיד שרו באירועים וב ־ חפלות אבל לא באופן מקצועי. אבא היה שר קבוע בבית הכנסת וזהו בערך". ואיך הם מגיבים למה שאת עושה עם המורשת הזו? "מאוד מפרגנים ומתרגשים מזה שאני חוקרת את העולם התרבותי התימני. אפילו הם לא חקרו אותו ככה. אבל אני לא היחידה שמתע ־ ניינת בשורשים. הרבה ישראלים צעירים מחפשים את העולמות שמהם הגיעו הוריהם והורי הוריהם". החיידק הזה בער בך תמיד? "ממש לא וזה לקח זמן. כילדה אפי ־ לו שנאתי מוזיקה מזרחית. באמצע שנות העשרים שלי התימניות התפ ־ רצה ומאז היא לא מפסיקה להתפתח". יש מגמת שינוי סצינת המוזיקה האתנית המת ־ חדשת בישראל מבעבעת בניחוח מזרחי ברור, עם דומיננטיות תימ ־ נית שלצדה ארומה עיראקית (דודו טסה ו"הכוויתים"), מרוקאית (חיים אוליאל), פרסית (לירז צ'רכי והדודה ריטה) ובאחרונה גם מצרית (נסרין קדרי ו"פירקת אל נור"). והנה קרני מפתיעה: "עכשיו גם הפולנים חוזרים

37

ידיעות השרון ˆ 12.8.2022