שרון 14.01.22

ליה (משמאל) ועם אמה ז"ל. "הייתי היחידה שהצליחה צילום: פרטי | " להצחיק אותה

צילום: יאיר שגיא

ליה גולן שאיבדהאתאמה לפני שששנים, מקימה בימיםאלה בעיר קבוצה לליווי צעירים שהתייתמו ‰ בראיון ל"ידיעותהשרון" היאמספרתעל החלום לפתוחקבוצהשלאתעסוק באובדן אלא "תטפח ותשרישבילדיםאתהזרעיםהטוביםשל ההורהשנפטר" ‰העירייה הרימהאתהכפפה ובימיםאלהמתגבשתהקבוצה להמשיך את דרכה כפר סבא ׀ איבדה את אמה והקימה קבוצה לליווי ילדים יתומים

לה את היד והבטחתי לה שאני בסדר ואני מוכנה לשחרר אותה לבקשתה. היא רצתה שיהיו לי חיים טובים, ואולי הבינה שאני אקח את זה קשה מאוד. אבל שיקרתי לה, כי לא באמת יכולתי לשחרר אותה, לעולם לא אצליח לשחרר אותה באמת". ההתמודדות שבורה וכואבת הצליחה ליה פחות או יותר להמשיך בחייה, היא התגייסה למ י כינה קדם צבאית ושירתה בצה"ל כקצינת ת"ש, עם שחרורה החלה ללמוד פסיכו י לוגיה ואומנויות, ולעבוד כעוזרת מחקר בפסיכולוגיה קוגנטיבית: "גם הבחירה ללמוד פסיכולוגיה הגיעה מהמקום של הזדהות. לא העליתי בדעתי שאני אלך לכיוון הזה, אבל זה היה סוג של דרך שאותו היא התוותה לי". במקביל לעבודתה היא החלה להתנדב כרכזת בסניף רעננה של עמותת 'חמניות' (המספקת תוכניות תמיכה ליתומים) ותמיד חלמה על הרגע שתפתח קבוצה משלה, אינטימית, מסוג אחר: "בשנ י תיים הראשונות ילדים ונערים יתומים חייבים ליווי ותמיכה. גם אני קיבלתי את זה בכפר הירוק, אבל זה לא מספיק. החברות שלך, המשפחה המורחבת, אפילו הבן זוג שלי שאוהב ותמך לא מספיקים, הם לא באמת מבינים אותך, רק מי שחווה יתמות בגיל צעיר מבין את זה. מדברים בעיניים זו זהות אחרת. בראשי כל הזמן פיתחתי לעצמי קבוצה כזו, קבוצה של יתומים שלא תבוא מתוך ראייה של 'אני קורבן - איך אני מתמודד', אלא שתנסה, דווקא ברגעים הקשים, לקחת את היתמות ולהתעלות ממנה. מהרגעים הכי כואבים. לא ברמה של החיים ממשיכים נשים את זה בצד, שזה מה שאלו שתומכים מנסים לעשות לא מתוך כוונה רעה, אלא להבין שכל אחד מאיתנו שחווה אובדן של אב או אם, זכה להיות במחיצתם כמה שנים ויש זרעים שהם שתלו בו, יש חלק לא טובים, אבל הרוב הם טובים, לקחת את הזרעים האלו לטפח אותם עד שיצמחו. "ההתמודדות הזו דווקא עם הערכים, התובנות, והדרך בה גידלו אותך אלו שכבר אינם, לא רק שנותנת הרגשה כאילו אתם ממשיכים את דרכם וחיים אותם, אלא מאפשרת לצמוח בדרך אדירה ולהוכיח שהמת הוא חי, והוא חי בתוכך". ¿

"ביום האחרון למותה, החזקתי לה את היד והבטחתי לה שאני בסדר. היא רצתה שיהיו לי חיים טובים, והבינה שאקח את זה קשה. אמרתי לה שאני משחררת אותה, אבל שיקרתי, כי לא באמת יכולתי לשחרר"

שוא. כל אחד קיבל את זה בצורה אחרת. אצלי זה התבטא בכמה מובנים, גם פי י זיולוגיים, אובחנתי עם 'תסמונת כאבים', זו תסמונת כרונית שבה דוקר וכגואב בכל הגוף. במבט לאחור אני יודעת שמדובר בניסיונות ההדחקה שלי. הנפש ניסתה, אבל הגוף אמר 'כואב לך ליה'. וזה כאב מאוד. זה עד היום כואב, אומנם קצת פחות, היום מתחילים להרגיש קצת נחמה בתוך הפצע הגדול הזה. הוא לעולם לא יגליד, רק פחות כואב, לפעמים. כי יש ימים שאני מאוד עצובה, זה בעיקר סובב סביב חגים ימי הולדת וכל מיני תאריכים שמסמלים את האמהות שלה, ובכל פעם מחדש אני . מרימה את עצמי, עוד קצת, וחוזרת לתלם"

היית קשורה אליה? "מאוד. זו הייתה אפילו הזדהות גופנית. כשאמא שלי עברה טיפולים קשים ואח י רי הניתוח בו הוציאו לה הרחם והשחלות היא נכנסה לגיל המעבר עם גלי חום. ואני פיתחתי גם גלי חום איתה. אם היא הייתה מפתחת צינון או שפעת, אני הייתי גם חולה איתה, זו הייתה הזדהות מוחלטת עם הכאבים שלה. אני הייתי גם היחידה שה י צליחה להוציא אותה קצת מהדיכאון שבו היא הייתה שרויה בשנה האחרונה לחייה, כשכולם הבינו שזה אולי הסוף. כולם היו עצובים, ואני הייתי מגיעה ומנסה קצת לשמח אותה. זה עזר הרבה פעמים. ביום האחרון למותה, היא הייתה בבית, החזקתי

אשר אטדגי

"אי אפשר להדחיק פטירה של אמא בגיל כל כך צעיר, כמה שתנסו זה תמיד יחזור ויכה, לפעמים במלוא

מכפר סבא שכלה 23 העוצמה": ליה גולן בת י � , ב 17 את אימה, נועה, עוד בטרם מלאו לה מים אלו היא מקימה במרכז לצעירים בכפר (זרעים) SEED סבא קבוצה אינטימית - - שתלווה צעירים שהתייתמו: "זו לא קבו י צה של אבל וקורבנות, זו קבוצה שנועדה להצמיח את הזרעים ששתלו בנו ההורים שנפטרו כדי שנוכל לצמוח מהם". האובדן שום דבר לא הכין את הנערה ליה לאובדן שנפל עליה ועל משפחתה חודש אחרי שהתחילה ללמוד בתיכון בכפר הירוק: "הייתי ילדה מתבגרת, די עלי י זה, ודי מחוברת לאמא שלה, שפצצת האטום על דבר מחלת הסרטן של אמא נחת עליה. נכנסתי לתיכון כנערה ליה ובתוך חודש בלבד הפכתי להיות 'ליה שאמא שלה חולה'. לאמא שלי, פסיכו י לוגית במקצועה, התגלה סרטן השחלות קצת מאוחר, שכבר התפשט, היא הייתה ב � כשהתגלתה המחלה ו 45 בסך הכול בת תום שלוש שנים וחצי של טיפולים וסבל . צעירה יפה 48 מתמשך היא נפטרה בגיל שהותירה אחריה בור ענק שלעולם לא נוכל למלא אותו. "זה היה הלם לכל המשפחה, יש לי אחד ואח 17 , אחות שקטנה ממני בת 25 גדול בן היום. כולם היו צעירים מאוד שזה 14 בן קרה, והאבל מטבע הדברים היה כבד מנ י

יוצאים לדרך לראשונה, מרכז צעירים בכפר סבא פותח קבוצה אינטימית ותהליכית שתל י ווה צעירים יתומים בהנחיית ליאת בקר - עובדת סוציאלית מוסמכת. הקבוצה (זרעים) מגייסת כעת יתומים מכל רחבי העיר והאזור, כשליה SEED הנקראת מופקדת על המלאכה: "אני חושבת שכל אחד ואחת יכולים למצוא אוזן קשבת. יש את הרגעים האלו, בעיקר בשנות האבל המוקדמות, שלא בא לקום מהמיטה, אבל מניסיון אני אומרת לצעירים האלו, תאמינו לנו, זה המקום שלכם להשמיע את כל הכאבים ולנסות להתמודד. אנחנו רוצים לשמוע ולהכיל, לבכות, וגם לצחוק, להסביר לכולם שיש מי ששומע לכם". "הכאב הנורא שמלווה את השכול הוא בלתי נתפס", אמר השבוע ראש עיריית כפר סבא, רפי סער שציין לאחרונה שנה למות אביו, "היוזמה הנפלאה לחיבור בין צעירים אשר שכלו הורה חשובה מאין כמותה, ומהווה נדבך חשוב נוסף בעשייה העירונית לחיזוק הקהילתיות והתמיכה ההדדית האחד בשנייה". ¿

ברגעים | האחרונים צילום: פרטי

14.1.2022 ˆ ידיעות השרון 10