שרון 15.9.21

עמי ואביטל ברעם. "זה באמת היה תהליך קיצוני ומשבר גדול"

בין שאפשר לחיות בהרמוניה תוך כדי התהליך, שעשוי להימשך שנים". יש כאלה שנושרים בדרך? "יש, בעיקר במקרים שבהם הפער לא נובע מהנושא הדתי, אלא ממשבר עמוק ומורכב יותר ביחסים בין בני הזוג". השנים שבמהלכן מנהלים עמי ואבי ו טל את עמותת "התקשרות" הביאו לה ו קמת קהילה המורכבת מזוגות שעברו ועוברים את התהליך. "התהליך הופך אותנו למשפחה", אומרת אביטל, "בו ו גרי הסדנאות נפגשים, במיוחד בחגים ובחופשות, ושומרים על קשר. אנחנו גם רואים מגמה ברורה: התופעה מת ו רחבת, ומגיעה גם למגזר החרדי. יש יותר ויותר זוגות שזקוקים לעזרה, ואנחנו מקווים שנוכל להגיע גם לזו ו גות חרדים. כבר קיימנו פגישות עם רבנים בנושא". בסדנאות שלהם מתברר שהכל יכול לקרות, וגם כשנדמה שאין סיכוי לגשר על הפער, אפשר להציל את הקן. "רואים איך לאורך התהליך אנשים מתרככים ועושים מחוות שונות", הם מספרים, "כמו הבעל החוזר בתשובה שהתעקש לנסוע לאומן, ואשתו, למ ו רות התנגדותה, הפתיעה אותו בזוג כרטיסים. או הגבר שהתנגד נחרצות לחזרה בתשובה של אשתו ואז קנה לה ספר הדרכה לחבישת כיסוי ראש. אלה רגעים שבהם מתגלה גדולת הנפש של האדם, הבעת האמון הזוגית, ההבנה וההכלה". לאומן, ואשתו, למרות התנגדותה, הפתיעה אותו בזוג כרטיסים. אלה רגעים שבהם מתגלה גדולת הנפש של האדם, הבעת האמון הזוגית, ההבנה וההכלה” "אחרי שעמי אביטל: עבר כברת דרך בתהליך והפסיק להפעיל עליי לחצים מסוגים שונים, התחברתי יותר ויותר לדת ולאלוהים. זה לקח לי כמה שנים טובות, אבל זה קרה – בעיקר כי הבנו שאפשר, גם כשיש שוני בין בני הזוג, לנהל מרחבים משותפים בצורה אחראית" “רואים איך לאורך עמי: התהליך אנשים מתרככים ועושים מחוות שונות. כמו הבעל החוזר בתשובה שהתעקש לנסוע

"הרגשתי כלוא בכלוב" ו � ) בן אריה, הורים לארבעה, ת 47 ) ונועם ( 43 חגית ) שבי מרכז שפירא, יישוב קהילתי דתי, התחתנו לפני שנה כזוג דתי. לפני כעשור נקלעו למשבר 20 ־ כ זוגי חמור: נועם החליט לצאת בשאלה. "זה היה תהליך ארוך", נזכר נועם. "הוא התחיל בחיים 'בשני כובעים', כשאני חילוני בלב ודתי מבחוץ, והיתה תחושת מועקה לחיות חיים כפולים. כשהילדים גדלו הרגשתי חנק של ממש, כי הייתי צריך לקיים את מנהגי החג ולא ממש רציתי. הרגש ו תי שאני כלוא בכלוב. זה כמו כביש שפתאום נגמר לך, מסביב הרים וגבעות ואין לך מושג לאן ללכת". המועקה, שהובילה לחרדות קשות, הניעה את בני הזוג להצטרף לסדנה. "מצאנו שם פתרון שמתאים לנו והצלחנו להביט על התמונה מלמעלה", אומר נועם. "הגענו לסוג של גמישות וזרימה, כשכל צד מקריב. גם היום אנחנו עדיין מתמודדים, אבל חיים מתוך רצון וחופש בחירה ולא מתוך הכרח. למשל, אני לומד עם הילדים משניות למרות שזה לא מדבר אליי והולך לבית הכנסת למרות שאני לא מתפלל, כדי שיחוו את החוויה וכי אני יודע שזה חשוב לחגית". "הגענו לעמי ואביטל בשלב שנועם התקשה מאוד להתמודד עם התהליך הפנימי שלו, ולא מצאנו שום פתרון", אומרת חגית. "בטיפול חשפנו הכל בפני המשפחה והחברים והגענו לעמק השווה. אנחנו מכ ו בדים זה את זו ולנועם יש את 'האיזור הפרטי' שלו. למשל, חדר שבו הוא יכול להביט בנייד בשבת, וב ו שאר חלקי הבית הוא מתנהג כמונו". חגית ונועם מודים שכל מהפך זוגי ומשפחתי כזה כרוך בהתחלה בהלם, לבני הזוג וגם לסביבתם, "אבל היום כולם שלמים עם המצב וזה מה שחשוב. אנח ו נו משוחררים ממחשבות שתוקעות אותנו. רק ככה אפשר להמשיך הלאה".

לנו להתקדם בתהליך כזוג מתפקד. אחרי שעמי עבר כברת דרך בתהליך והפסיק להפעיל עליי לחצים מסוגים שונים, התחברתי יותר ויותר לדת ולאלוהים. זה לקח לי כמה שנים טו ו בות, אבל זה קרה - בעיקר כי הבנו שאפשר, גם כשיש שוני בין בני הזוג, לנהל מרחבים משותפים בצורה אח ו ראית. הרגשתי שיש כבוד והסמכה, ובעיקר שטוב ונוח לי עם זה. וזה הכי חשוב". איך הגיבו המשפחות? "ברגע שהמשפחות שלנו הבינו שא ו נחנו מתנהלים היטב כזוג ושומרים על קשר עם בני המשפחה המורחבת, כולם כיבדו את הצעד". התמקמו עמי ואביטל 2007 בשנת ביישוב גמזו, ושם גידלו את ארבעת ילדיהם. שם גם נולד מבנה קבוע לסד ו נאות שהעבירו לזוגות במצבם. שניהם עברו הכשרות של גישור והנחיית קבו ו צות. "הזוגות נחשפים בקבוצה לאנשים שעוברים תהליך דומה וכולם משתפים זה את זה בתחושות וברגשות", אומר עמי. "כמובן שחלק מהזוגות מגיעים במצב ממש לא פשוט, חלקם עם תיקים ברבנות לפני גירושין, בשלב 'ההזדמ ו נות האחרונה'". ואיך הם יוצאים מהמלכוד? אביטל: "קודם כל הם מגלים שהם לא לבד, שיש זוגות נוספים בסיטואציה דומה וכולם נפתחים בלב שלם. הע ו צות הפרקטיות והידע שהם מקבלים בנושאים הלכתיים גורמים להם לה ו

היה מוכן להקל בשום דבר. הוא השתנה במראה, גידל זקן, חבש כיפה, הבילויים נפסקו, המגבלות התרחבו. הסתובבתי בתחושת מועקה שאין לי מה לחפש פה". עמי: "יום אחד פגשתי בשכונה זוג נוסף שהתמודד עם חזרה בתשובה של אחד מהם, וזו היתה נקודת תפנית. פתאום הרגשנו שאנחנו לא לבד. התח ו לנו להבין שזה אפשרי, שכל אחד מבני הזוג יעשה צעדים למען האחר. אחרי חודשים מתישים של התמודדות קיב ו לנו קצת כוחות נפש". שלב "ההזדמנות האחרונה" נחושים לשמר את הזוגיות, השתל ו בו עמי ואביטל בטיפול זוגי עם מש ו פחות נוספות. "חברנו לרבנית אסתר מייזליש, פסיכולוגית ומטפלת זוגית, שערכה איתנו מפגשים ממוקדים. זאת היתה אבן דרך לתחילת הריפוי האישי והזוגי שלנו, ובהדרגה גם הבלבול נעלם". ההתקרבות של אביטל לדת היתה איטית וממושכת. מפגשים קבוצתיים עם זוגות שהתמודדו עם בעיות דומות סייעו לה בתהליך. "הבנתי שהדת היא לא הבעיה בזוגיות שלנו אלא גורמים אחרים, ושמדובר בסיטואציה שבה כל אחד יכול להישאר במקומו ולנהל את חייו בצורה שלא מאיימת על השני", אומרת אביטל. "המחשבה הזאת סייעה

חגית ונועם בן אריה. "מצאנו איך להגיע לסוג של צילום פרטי | " גמישות וזרימה, כשכל צד מקריב

ידיעות השרון ˆ 15.9.2021 27