שרון 17.3.23

‰ 39 השירות הקרבי, טרשת העורקים, הכאבים ברגל וההחלטה לקטוע אותה בגיל אחרי שרונן ליטבק מכפר סבא השתחרר משירת קבע, הוא עבר למלא שליחות מסוג כשהוא משתקם מאירוע לבבי, הוא 46 אחר כ"אבא של הקטועים" ‰ עכשיו, בגיל נלחם, בין היתר, להכניס תותבת מתקדמת לילדים, לסל התרופות ‰ "ילדים מקבלים פרוטזות מאוד פשוטות. הם למעשה מודרים ולא יכולים להיות כמו בני גילם" החופש לרוץ: האיששנלחם למען ילדים קטועי רגל

בישראל. כפי שנלחם בשדה הקרב בעבר למען חבריו, כך היום הוא נלחם עבור קטועי הגפה היקרים לו. המטרה: ללכת קל מאבקיו הרבים של ליטבק במסג י רת זכויות קטועי הגפה בישראל נחלו הצלחה לא מבוטלת, בעקבות המאבק שהוביל למען תותבת מתקדמת (ברך ממוחשבת) המאפשרת גם לרוץ: "זה משהו שרק קטועים יבינו, אבל זה כמו למחשבים 64 ההבדל בין מחשב קומודור של היום. זו הליכה הרבה יותר בטוחה, יותר רציפה, יותר קלה. זו ברך שמבינה את תוואי השטח ואת הקצב שלך. היא מבינה שאם אתה עומד למעוד, היא עוצרת אותך. היא נחשבת היום לטכ י . 90 נולוגיה פשוטה, היא כבר משנות ה- או 15 נכי צה"ל מקבלים אותה לפחות שנה, אבל משרד הבריאות לא אישר 20 אתה בסל. אחרי שנה של מאבק שהובלנו ב'צעד הבא', משרד הבריאות הישראלי לתת את הפתרון 2021 נזכר רק בסוף הזה לקטועי רגליים. מאוד לחצנו שזה ייכנס לסל הבריאות, וזה נכנס. במסגרת המאבקים המתנהלים כעת נלחם ליטבק להכניס את התותבת המת י קדמת גם לילדים, "ילדים קטועי רגליים מקבלים פרוטזות מאוד-מאוד פשוטות. מילא שהן לא מאפשרות להם חופש לרוץ, ולעשות כל מה שילד צריך לעשות, הם פשוט מדירים אותם מהחברה. בנוסף, צריכים גם להוסיף פרוטזות לסביבה רטובה, שבר שמונע מהם לצאת לטיולים, ללכת לים ולבריכה. הם למעשה מודרים ולא יכולים להיות כמו בני גילם". ליטבק מוסיף כי מדובר בצורך חיוני גם למבוגרים. "אנשים מבוגרים, שלא יכולים לקפוץ כמוני על רגל אחת לתוך המקלחת. בסוף אדם שובר ירך או נאלץ לעשות תרגילי אקרובטיקה. כשאני הולך עם ילדיי לבריכה או לים,

את הראיון עם רונן ליט י בק מכפר סבא, מי שנחשב ל"אבא של הקטועים" בי י

"אני שליח של הרבה קטועי גפה בישראל שצריכים שמישהו ימצה את הזכויות שלהם. זה התחיל ממיצוי הזכויות האישיות שלי"

אשר אטדג י / / צילום: יאיר שג יא

שראל (למרות שנאתו העזה לכינוי) תכננו לפני כחודשיים, תיאמנו מפגש וצילום. בשיחת הטלפון המקדימה לפני הראיון, לפתע נשמעה צעקת כאב חו י דרת מהעבר השני של הנייד וניתוק. באותם רגעים חווה ליטבק אירוע לבבי חמור, שבעטיו הובהל לבית החולים, עבר ניתוח והשתלת קוצב לב, עבר שי י קום וכעת הוא שוב איתנו במלוא כוחו ואונו: "כל החיים שלי אני שורד, נופל וקם, קם ונופל. אני טיפוס חזק, כשיש למה לחיות, כשהחיים שלך עם מטרה, אפשר להתגבר על הרבה מגבלות ואת י גרים". רגע הקטיעה שנים בהן רונן ליטבק מילא 20 לאחר שליחות בשירותו בצה"ל כחייל וקצין קרבי בחטיבת גבעתי, הוא עבר למלא שליחות מסוג אחר - כ'אבא של הקטו י י � ) שמילא תפק 46 עים'. חייו של ליטבק ( דים בכירים בצה"ל, השתנו, כאשר במה י לך תקופה אינטנסיבית בשירותו כשהיה הרגיש כאב ברגלו. לאחר שנה 31 בגיל של טיפולים וכאב אובחן במחלת טרשת עורקים נדירה שהובילה לסתימה בכלי הדם ולבסוף לקטיעת רגלו. "באמצע ריצה במירוץ תל אביב הר י גשתי שרגלי השמאלית נרדמת", סיפר השבוע, "במשך חצי שנה התרוצצתי בין רופאים כדי להבין מה קרה. רק בדיקות של רופא ספורט חשפו שיש לי מחלה ע � עברתי ניתוח מ 32 בכלי הדם ובגיל קפים ברגל". ליטבק, גרוש וחי בזוגיות, כבר חזר המחלה תקפה שנית, 39 לשגרה כשבגיל כשהבין שאין לו הרבה ברירות ואין פתרון לכאבים ולרגל החולה, התקבלה ההחלטה לקטוע את רגלו. "לא באמת

רוגע לחיים שלי. אומנם לקחו לי את הרגל אבל נתנו לי מתנה" אחרי שלושה חודשים ליטבק קיבל פרוטזה, יצא לפנסיה מצה"ל והחל לע י בוד בקידום בדיגיטלי, אבל כאחד שמכיר מקרוב את תחושת המנהיגות והשליחות, התמלא בשליחותחדשה והיאלהיות 'אבא' עבור הקטועים: "אני לא אוהב אתהשימוש בכינוי הזה. אני שליח של הרבה קטועי גפה בישראל שצריכים שמישהו ימצה את הזכויות שלהם. זה התחיל ממיצוי הזכויות האישיות שלי, הבנתי שמשרד התחבורה חושב למשל שקטוע גפה זה לא נכות לצ י מיתותו והוא צריך כל שנה והוכיח מחדש שלא צמחה לו הרגל ועוד כל מיני דברים אבסורדים". במסגרת המאבק הפרטי שלו, וההיכ י רות שלו עם קטועי גפה רבים, שהפכו מטבע הדברים לשותפי גורל, הוא החל להיות פעיל והיום כמנכ"ל בפרויקט 'הצעד הבא' (ראו מסגרת), של עמותת קרן הל"ב הפועל למען קטועי הגפיים

היתה לי ברירה, הכאבים היו ממש קשים ואם לא הייתי קוטע אותה היא היתה הולכת ונמקה לבד. אז נכנסתי לחדר ניתוח. הסתכלתי ימינה ושמאלה, הבנ י תי לקראת מה אני הולך. הרבה מחשבות צצו לי בראש, 'עכשיו אני לא שלם', 'מי תרצה אותי בכלל', 'איך בכלל החיים יתנהלו מעכשיו, ברמה היומיומית'. אלו מחשבות שבמבט לאחור הבנתי שהן די נורמליות. "אבל החלטתי שאני לא מאפשר לשום דבר לעצור אותי וחי חיים מלאים וטו י בים. התקרבתי ליהדות, האמת עוד קצת קודם לכן, לא משהו הארדקור, אלא אמונה שיש משהו שמנחה אותנו בחיים, ושום דבר לא קורה סתם, ומכל רע אפשר להוציא טוב. הרגשתי שאני אדם הרבה יותר טוב. מצב כזה מכניס אותך לפרופורציות. אני אב לשלושה ילדים, ופתאום אני מעריך את כל מה שיש לי. הפכתי לאדם טוב יותר, לאיש סבלני יותר כלפי הסביבה והכנסתי

"אני מנצל את הזמן להמון קריאה,

חזרתי לצייר אחרי מחסום של שש שנים מאז הקטיעה. בקיצור, מאמין שלא סיימתי עדיין את התפקיד שלי כאן"

| בזמן השירות הצבאי צילום: פרטי

17.3.2023 ˆ ידיעות השרון 26

Made with FlippingBook Online newsletter creator