שרון 19.11.21

מתנות קטנות התאומות גאיה ועופרי שנולדו גרם בלבד יחגגו 700- ו 600 במשקל בשבוע הבא כנגד כל הסיכויים יום הולדת ראשון ‰ ההורים לירון ושגיא עזוז מספרים השבוע על טיפולי הפוריות, ההריון המשמח, הפחד ,25 מהלידה שהתרחשה בשבוע והתובנות: "יש לנו אמונה גדולה שכל מה שעברנו היה צריך לקרות כדי שנעריך את המתנה הגדולה הזו ששמה חיים"

אשר אטדג י / / צילום: י ובל חן

א � הר "היו לנו שני נסים : שון ששתי התאומות שלנו, גאיה ועו א 700 פרי, שרדו לאחר שנולדו במשקל גרם. הנס השני, שכעת, 640 גרם ו- כשהן עוד מעט בנות שנה, הן בריאות לחלוטין ומתפתחות אפילו מעבר לממוצע", לירון ושגיא עזוז מהוד השרון חוגגים בימים הקרובים שנה להולדת שתי התאומות שלהן, גאיה ועופרי, ששרדו כנגד כל הסיכויים להריון 25 לאחר שנולדו בשבוע ה- במשקל מזערי, ולרגל יום הפג הבינ א לאומי שחל השבוע יש להם גם מסר: "יש לנו אמונה גדולה שכל מה שעב א רנו היה צריך לקרות במטרה שנעריך את המתנה הגדולה הזו ששמה חיים". מסע מפרך דבר לא הכין את בני הזוג לירון בת פ � ללידה שה 35 ושגיא בן ה- 34 ה - כה אותם להורים בפעם הראשונה בחייהם: "לא בטוחה שאפשר לקרוא לזה לידה", אומרת לירון כשחיוך של אושר נסוך על פניה, "זה היה למעשה תהליך לא מובן שבסופו יוצאות לך מהבטן שתי פיציות שהפכו למלא א כיות. כשאני רואה אותן היום צוחקות, בוכות, אפילו נופלות על הטוסיק, אני מבינה איזה תהליך עברנו, ועם איזה נס כפול אנחנו חיים". בני הזוג שהגיעו לפני כחמש שנים להוד השרון מראשון לציון לאחר זו א גיות בת שש שנים, "און אנד אוף", כמו שלירון מגדירה, התחתנו ותכ א ננו להקים משפחה "כמו כולם". אלא ," 29 שלא הכול הלך חלק: "הייתי בת ש � ו 30 נזכרת לירון, "שגיא היה בן מנו לב אחרי כמה חודשים שאני לא נקלטת, הבנו שיש אולי בעיה. לאחר בדיקות התחלנו בסדרת טיפולי פו א ריות מתישים. ארבע שנים של עליות ומורדות ובעיקר אכזבות. התהליך לא היה כואב פיזי אלא בעיקר בעל השל א כות נפשיות. כשאת 'נקלטת' וחושבת שאת הולכת להיות אמא סוף סוף ופ א תאום 'נופל' לך אחרי כמה שבועות, וחוזר חלילה, זה לא דבר פשוט". אבל כמו כל מה שקרה למשפחה הצעירה והעליזה בשנים האחרונות הנס אירע: "לפני כשנה וחצי, בעי א צומה של הקורונה, נקלטתי עם שתי תאומות וההריון החזיק מעמד. היה קשה להאמין, וזה לווה בחששות רבים, אבל זה הלך ונרקם בבטן והרגשנו די מאושרים. אמרנו לעצמנו, וואו, רצינו אחד ובא לנו שתיים, זה אדיר. להריון, בתחילת 25 "בשבוע ה- החודש השישי, ישבתי בספה בסלון והרגשתי צירים, באותו רגע לא ידע א

תי שזה צירים, מעולם לא ילדתי לפני כן, לא ידעתי מה זה וחשבתי שמ א דובר בכאבי בטן, אבל כשהצירים תכפו ונהיו כואבים נסענו לבית חולים מאיר ושם הבינו שאנחנו בעיצומה של לידה מוקדמת, ודי לא אידיאלית בלשון המעטה. "בבית החולים ניסו הכול כדי לעצור את הלידה, אבל זה לא הסתייע, במבט לאחור הבנו ש'הבעייתית' הייתה גאיה, הב א כורה בכמה דקות, שדחפה לצאת בכל כוחה המזערי. היא הייתה עוד נינג'ה בבטן, לך תראה אותה עכשיו. אני זוכרת את הבכי שלהן כשהן יצאו, זה לא היה בכי, זה היה סוג של יבבה קטנה וחלושה כמו גור חתולים שיוצא לאוויר העולם. מיד לקחו אותן למחלקת הפגייה ימים, 94 (ראו מסגרת) ומאז ולמשך הפגייה הייתה הבית השני שלנו". חיים חדשים קשה להעביר בכתב את שמחת החים והעליזות האופפת את בני הזוג עזוז בזמן השיחה איתם: את הצחוק הר א נדומלי, את הפנים המאירות ואת העיניים הבורקות כשהן מסיטים מבט לעבר שתי בנותיהן המשחקות בחדרן הוורוד, מי בזחילה (עופרי) ומי בעמי א דה מהוססת ודעתנית (גאיה). למרות הקריירות שלהם, לירון, אנליסטית בחברת "יס" ובעלת תואר ראשון בפ א סיכולוגיה ותואר שני במנהל עסקים, ובעלה שגיא, מנהל בחברת הבי א טוח "מגדל", גם הוא בעל תואר שני במנהל עסקים ("עשינו את התואר יחד בזמן טיפולי הפוריות"), הם לא נותנים לעבודתם לחבל לדקה אחת פנויה בשהיה במחיצת שתי בנותיהן. והם יודעים היטב למה: "כשעוברים תהליך כמו שאנחנו עברנו, מערי א כים כל דקה של חיים", הם מסבירים, "כל שנייה, כל חיוך, כל דמעה", והיו הרבה דמעות בדרך. האמנתם שתגיעו לזה? "כן", הם עונים בהחלטיות, "היינו בטוחים ששתיהן שורדות. שיש לנו שתי בנות שאנחנו יוצאים איתן מבית החולים כמו כולם. ושהן יהיו בריאות, והכל יהיה בסדר. זו הייתה ודאות שלא ניתן להסביר אותה, כי באמת הסטטיסטיקה וההסתברות היו נגדנו. רוב אלו שנולדים במשקל כזה זעיר לא שורדים, אבל הן שרדו ובגדול". איך עברו עליכם שלושת החודשים בפגייה? "החוויה הזו הייתה מדהימה. בתוך שלושה שבועות כמעט שתיהן הוע א

בני הזוג בפגייה

ברו לפנסיון (התינוקות מועב א רים לחדר עם עריסה בנוכחות ההורים לכמה שעות עד לחזרתם לאינקובטור א.א), גאיה לפני ואחריה עופרי. הן היו הכי קטנות שבכלל ניתן לתאר בן אנוש. כאילו נוגעים בצמר גפן. במשקל הזה לא היה להן שומן בכלל, רק עור ועצמות וורידים בולטים. כמו ידיים של זקנים. אנחנו מיד נתנו להן שמות, כדי שגם הצוות יתחבר אליהן, בת 1 שלא יכנו אותן בת של לירון , שיהיה להם חום ואהבה 2 של לירון מהרגע הראשון. "היו רגעים שהייתי מחזיקה אותן, והראש היה כל כך קטן, כאילו ברמה שכף היד יכולה לעטוף אותו ועדיין יש מקום לעוד. משקל של חצי קילו סוכר ועוד קצת. אני לא חושבת שירד לי האסימון בדיוק באותו זמן כמה הן היו קטנות, רק לפני כמה ימים הב א נתי. גאיה, שהיא חתיכת נינג'ה לא קטנה, התחילה לעמוד ויש לי תמונה שולחנית של שתיהן כשהן היו בפגיה במזנון של הסלון, והיא הגיעה אליה הבעלבוסטית הזו, והחזיקה אותה, ופ א תאום היכה בי איך היא הייתה קטנה ואיך היא עכשיו. זה מדהים". הצלחת להניק אותן שם? "מאוד רציתי, אבל לא היה אפש א

"התהליך הזה מאוד חישל אותנו. אין דברים שקורים סתם בעולם, אם יש קושי ואתה צולח אותו, זה כדי שנלמד להתמודד, גם אם זה "אומרים לנו שההתפתחות שלהן היא אפילו מעבר לממוצע, גם פיזית גם קוגנטיבית, אז כן, יש נסים בעולם, ואני רוצה להגיד להורים שנמצאים בטיפולי פוריות או בפגייה: לא לוותר לעולם"

רי, אבל שאבתי להן המון המון חלב, אני באמת לא זוכרת את החוויה שלי בפגייה כמשהו מפחיד או טראומטי, אני לא רוצה לעשות אידאליזיציה למה שהיה, היו משברים, היו דמעות והיו חששות, אבל האמנו בשתי המ א לאכיות שלנו, האמנו בהן הרבה. היה רגע אחד שהיה קצת מפחיד עבורי, זה היה לפני שהיינו אמורים לשחרר את הבנות ולהגיע סוף סוף הביתה ולעו א פרי התגלה דם בצואה, ומאוד חששו בבית החולים. אז כבר נקשרתי אל שתיהן ברמה שלא ניתן לשער, והיה רגע של משבר ודאגה, אבל היא כמו גדולה יצאה מזה בעזרת תרופות בלי שום התערבות פולשנית. אני חושבת שהתהליך הזה מאוד חישל אותנו. אין דברים שקורים סתם בעולם, אם יש קושי ואתה צולח אותו, זה כדי שנל א מד להתמודד, גם אם זה קשה, ובעיקר נלמד להעריך".

קשה, ובעיקר נלמד להעריך"

19.11.2021 ˆ ידיעות השרון 28