שרון 30.7.21

אני מתחיל אתחיי" 66 "עכשיו בגיל מאלכוהוליסט לצייר מוערך ׀ הוד השרון מיכאל שרעבי עבר תלאות רבות בחייו ‰ הוא נשר מבית הספר, התמכר לאלכוהול, התגרש וניסה לשים קץ לחייו ‰ את המפלט הוא מצא תמיד בכישרון יוצא הדופן שלו לציור ‰ השבוע בסיוע משרד הרווחה נפתחה תערוכה ראשונה שלו

"אני חושב שכל הזמן שחייתי, לא רצי ־ תי לחיות", מיכאל שרעבי, דייר בהוסטל שיקומי בהוד השרון ואחד מהציירים המוכשרים באזור, עבר תלאות רבות בחייו. הנער המגמגם משכונת כפר שלם בתל אביב, שכשרונו הפורץ לא קיבל הכרה, התמכר לאלכוהול, ניסה לשים קץ לחייו מספר פעמים, אולץ להתגרש והגיע לתהומות נפשיות, הצליח בכוחות אדירים לשקם את עצמו והשבוע, לראשונה בחייו, נפתחה תערוכה אני מתחיל 66 של ציורים פרי מכחולו: "עכשיו בגיל את חיי". "התיקון שלי" "נתחיל מהסוף", הוא אומר השבוע, "יש לי תערו ־ כה", הוא צוהל וההתרגשות ניכרת בכל הגה שהוא מוציא, "ציורים יפים יש לי, ראית אותם? וסוף סוף הם מוצגים בתערוכה שלי ומבחינתי, זה הכי חשוב. אני עכשיו בסדר, אני עכשיו חי חיים שאפשר לקרוא להם חיים, כי עד עכשיו רק הייתי בחיים. מעין נפקד נוכח. עברתי הרבה, אבל ברוך ה', אלוהים לא נתן לי לממש את רצוני ולגמור את כל זה אחת ולתמיד, הוא כאילו אמר לי תעבור את כל הסבל, אבל בסוף תראה אור, אולי זה התיקון שלי, ו-ואללה זה תיקון קשה מאוד". רצונו האובססיבי כמעט של מיכאל לדבר כל השי ־ חה על ההווה, על ציוריו והתערוכה שהקים לרא ־ שונה, יש בו הרבה יותר מניסיונו לפאר את כשרונו באמת יוצא הדופן. במהלך כל השיחה, בה הוא תיאר מסכת חיים קשה, הוא ביקש לחזור ולספר על הת ־ ערוכה והציורים שלו, כמו זועק: די עם העבר, יש לי עתיד. "במבט לאחור", "הוא אומר, "אני חושב שמקטנות הציורים שלי היו לי מפלט. גדלתי בש ־ כונה קשה בכפר שלם, בן אמצעי בין שלוש בנות ואח. בבית הספר לא הצלחתי להסתדר. אני והכי ־ סא לא היינו חברים. היום נותנים לזה שמות, כמו היפראקטיביות, הפרעות קשב וריכוז, ואז לא ידעו להתמודד עם זה. אולי אם היו קולטים שבציור אני מרוכז, המסלול שלי היה אחר לגמרי". ההתמכרות בכיתה ב' העבירו אותו ההורים לפנימייה בהדר רמתיים בהוד השרון, אבל זה לא הועיל. "בכיתה ח' חזרתי לכפר שלם, וכבר אז התחלתי להתכנס בתוך עצמי. יש לי בעיית דיבור, אני מגמגם, אז התכנסתי בתוך עצמי, וציירתי. זה היה האי הבודד שלי שהיה בו שקט מכל רעשי הרקע מסביב. דיברתי בציורים, לא במציאות". הנער המופנם והדכאוני, שהסביבה לא ראתה בו אחד משלה, התכנס בתוך עצמו והחל להתמכר לטי ־ פה המרה: "אני חושב שמאותו רגע, עוד בנערות, כבר הבנתי שאני לא הולך לחיות אלא לשרוד, וזה חושב ככה על העתיד 16 כואב להגיד שנער בגיל שלו, אבל זה מה שהיה". משפחתו של מיכאל, שראתה את הנער דועך ניס ־ תה בכל דרך להוציא אותו מהתהום, אך ללא הצלחה מרובה. הוא התגייס לצה"ל לחיל התותחנים, וגם שם הוא לא הסתדר עם המשמעת הנוקשה. לאחר השירות חזר לטיפה המרה. "הייתי שותה כל יום חצי בקבוק אלכוהול מינימום. נקי. זה היה מבריח אותי למקומות שבהם היה לי פחות כואב. אבל זה גם הביא אותי לסכנת חיים, אז שלחו אותי למכוני גמילה. וכל פעם חזרתי לאותה נקודה. "ניסיתי לגמור את הסבל הזה הרבה פעמים, איזו

ת ר ב ו ת

אשר אטדגי

צילום יאיר שגיא | " מיכאל שרעבי. "הציורים היו לי מפלט

דרך שאתה מעלה על דעתך, ניסיתי. יום אחד אפילו הלכתי לים במטרה לטבוע. ממש רציתי שהכול ייפ ־ סק. אמרתי לעצמי מיכאל אתה לא מתאים לעולם הזה, יצא לך קלף לא טוב, אולי בגלגול הבא. אבל אלוהים רצה לשמור אותי בחיים, אחרת אני לא יודע איך שרדתי". אהבה מאוחרת בהפוגות שבין מכוני הגמילה הוא הצליח להש ־ תלב בגלריה שפתח לו משרד הרווחה בצפון תל אביב, שנציגיהם קלטו את הכשרון המדהים שלו: "לימדתי בגלריה הזו ציור. היו מגיעים כל מיני, היה טוב דווקא, אבל אצלי טוב זה משהו שלא יכול , הכיר 45 להימשך". שם בגלריה, כשהוא כבר בגיל את אהובתו, שהייתה אחת מתלמידותיו, והתחתן: "היא הכירה את הנפש שלי, וראתה את האני שמת לצאת ממני וכל הזמן ליוותה אותי. התחתנו וחשב ־ נו להביא ילדים לעולם. לצערי, אחרי שלוש הפלות הגיע אליי הרב, ואני אדם מאמין, ואמר לי שאחרי שלוש הפלות צריך לגרש את האישה ולהביא יל ־ דים. "לא רוצה לדבר, אבל יכול להיות שהוא טעה, אבל התגרשתי למרות שאהבתי אותה מאוד. בש ־ נים האחרונות חזרנו להיות בזוגיות. אני אוהב אותה והיא אותי. לצערי לא יצא לנו להביא ילדים". חיים חדשים נקודת השפל הגדולה אליה הגיע מיכאל הגיעה לפני ארבע שנים: "החלטתי שזהו. רציתי למות, עד "אמרתי לעצמי מיכאל אתה לא מתאים לעולם הזה, יצא לך קלף לא טוב, אולי בגלגול הבא. אבל אלוהים רצה לשמור אותי בחיים, אחרת אני לא יודע איך שרדתי"

שהאחיות שלי שלא יודע מאיפה הן הגיעו, חילצו אותי. הן שלחו אותי למוסד טיפולי, ולפני כשנה, הגעתי כאן להוסטל". הוסטל "בית הגפן", (בו נמצא מיכאל) הוא מסג ־ רת של משרד הרווחה המיועדת למטופלים כרוניים המתמודדים עם בעיות רפואיות, נפשיות ומחלת ההתמכרות. במסגרת פועלות מדי יום קבוצות טי ־ פול כשלכל מטופל נבנית תוכנית שיקומית אישית בהתאם לצרכיו. נעמה ויסמן, המלווה את מיכאל בשנה האחרונה, מספרת: "מיכאל הגיע אלינו במצב נפשי ירוד מאוד. הוא היה מפחד אפילו לצאת מהחדר שלו. אבל אי אפשר היה שלא להתאהב בו. יש לו נפש של ציפור עדינה, שקט, אוהב, לא מדבר רע אף פעם, והציורים שלו, זה לראות ולהבין כמה כשרון מבוזבז יש כאן. כמה הציבור הישראלי הפסיד במשך שנים את הכ ־ שרון הזה". ואיך הוא היום? מעלות ממה שהוא נכנס לכאן, הוא 180 "כמעט יוצא, עצמאי לגמרי, הוא לומד כל יום, רואים אצלו חיוך. הוא חושב על עתיד, יש לו למה לקום בבוקר. החלטנו להקים לו תערוכה מציוריו בבית המתנדב בעיר, התגובות הראשוניות מדהימות והוא די מב ־ סוט מזה. החיים מחזירים לו חיוך". ציוריו של מיכאל המוצגים גם בהוסטל בו הוא שוהה מתארים לרוב סיפורי תנ"ך בסגנון גוסטב דורה, הצייר הצרפתי המיתולוגי, "אבל בהבדל אחד", הוא מסביר, "יש לי קו שהוא שלי, אני תמיד מצייר מטושטש, לא נותן מושלמות לציור. זה סימן ההיכר שלי". למה? "אם מתעמקים בזה אולי זה אומר שני דברים, שקודם כל כל ציור לא בא לתאר את מה שהיה, זה לא תמונה, אלא מה שאתה חושב שמתארת אותה סיטואציה, ולכן המושלמות לעולם לא תבוא לידי ביטוי. ושנית, אולי זה מהמקום שבו החיים שלי לא בדיוק תיאור מושלם של המציאות, כמו של כולנו תכל'ס". 054-4202566 : לרכישת ציוריו של מיכאל שרעבי נעמה. ¿

30.7.2021 ˆ ידיעות השרון 26