שרון 6.8.21

/ משה מ ר ק ו ס דו"ח מרקוס m o s h e - m k @ y e d i o t . c o . i l

זה לא רק ספורט עם כל הכבוד לשיר של דפנה דקל, ספורט זה לא "רק".

ספורט

אם לא יתייחסו אליו בכבוד כל השנה, הוא לא ימשיך להביא הישגים כמו בשבועיים האחרונים • וגם, מה הקשר בין הפועל כפר־סבא, רעננה ורמה"ש לספיצ'קוב, מוקי, דולגופיאט וסמברג

לינוי אשרם.

מטען הציפיות הכבד ביותר

יש שיר שמעצבן אותי כבר הרבה זמן, ודווקא אותו בחרו מספר עורכי מו צ זיקה ברדיו להשמיע בימים האחרונים, אחרי ההצלחות של ספורטאינו במשחקים האולימפיים בטוקיו. "זה רק ספורט", קוראים לו. אין לי בעיה עם הלחן הקופצני והקליט של קובי אושרת, וגם לא עם הזמרה של דפנה דקל, שזכתה עם השיר הזה בקדם אירוויזיון והגיעה איתו אחר כך למ צ קום השישי בתחרות עצמה, שנערכה בשוודיה. הבעיה שלי היא עם שם השיר שכתב אהוד מנור, ובעיקר עם המילה "רק". זה "רק" ספורט, זה לא ממש נחשב. כמו: הוא "רק" ילד, הוא לא מבין כלום. אבל עם כל הכבוד לשיר ויוצריו, הב צ עיה האמיתית היא שהגישה הזאת הייתה מקובלת הרבה שנים – ולמעשה קיימת עד היום – גם בהנהגת המדינה, שרואה בספורט "רק ספורט". הרבה מאוד זמן הייתה כאן הזנחה תקציבית של הס צ פורט, שבאה לידי ביטוי במתקנים לא ראויים ותנאים לא תנאים לספורטאים ולמאמנים שלהם. אני לא מדבר על הכ צ דורגל והכדורסל, שזוכים לפופולריות ולרייטינג גבוה יחסית, ומושכים אליהם בעלים פרטיים וספונסרים. אני מתכ צ וון לספורטאים האולימפיים, שעוסקים בזה מגיל צעיר מחוץ לאור הזרקורים,

רים היא באחריות כמעט מלאה של בתי הספר, והילדים מקבלים שם טעימה מכל ענפי הספורט. ככה אפשר לאתר בקלות ספורטאים צעירים עם פוטנציאל ולפתח אותם לרמת ספורטאים אולימפיים. בי צ שראל משאירים את ספורט הילדים והנ צ ערים בידי האגודות, ושם כבר יש שוק פרוץ. אני יודע שיש באגודות מאמנים מצוינים, שעושים כמיטב יכולתם, אבל אסור להם אפילו לדרוך בחצר בית הספר כדי לחפש ספורטאים פוטנציאלים עתידיים – אז תדמיינו כמה כשרונות צעירים הולכים בדרך לאיבוד. כשהילד מגיע הביתה, הוא כבר נצמד למסך כל צ שהו – והספורט יכול לחכות. לקראת סיום, נחזור לשיר של דפנה דקל. הגרסה האנגלית שלו, שנקראת "ויוה ספורט", דווקא החזירה את הכ צ בוד לספורט והמילים שלה הן הצדעה צ � בברצלונה. רק א 1992 לאולימפיאדת לנו זה "רק". זה לא אני, זה כל הקבוצה היורו האחרון הוכיח כמה מלהיב יכול להיות טורניר נבחרות, בגלל ההזדהות הפטריוטית של הכדורגלנים עם המדינה שלהם, ואולימפיאדת טוקיו לקחה את זה צעד קדימה. ראשי הוועד האולימפי הבינלאומי התקנאו בפופולריות הע צ צומה של הכדורגל והכדורסל והחליטו להעתיק מהם כמה אלמנטים – ואפילו לשדרג אותם. תחרות אישית זה כיף ומרתק, אבל תחרות קבוצתית זה אפילו

זה "רק" ספורט, עד כדי כך שהוא לא ראוי למשרד משל עצמו גם בממשלות המנו צ פחות שהוקמו עלינו לא צ

ראשי הקבוצות בודקים טוב־טוב

חרונה. היה מקום לשר המים, השר לשיתוף אזורי והשר לקידום משהו, אבל לא לשר ספורט במשרה מלאה. פעם הוא שייך למשרד החינוך, אחר כך הוצמד למדע וטכנולוגיה ועכשיו הוא חולק שר עם משרד התרבות. טוב, זה "רק" ספורט. החשיבות של הספורט עולה על פני השטח רק כשיש הישגים, כשמישהו חוזר הביתה עם מדליה על הצוואר או כשהת צ קווה מנוגנת בזכותו באיזו פינה בעולם. אז הספורטאי הופך להיות הילד של כולנו. איפה היו כולם כשהוא קם לאימון לפני עלות השחר כדי להספיק אחר כך לעבודה או לבית הספר. הגישה הזאת, של זה "רק" ספורט, קיימת גם במערכת החינוך. שיעורי חינוך גופני נמצאים בתחתית שרשרת המזון, ותמיד אפשר להחליף אותם בשי צ עור תגבור לקראת הבחינה במתמטיקה או בספרות. וגם כשהשיעור כבר מת צ קיים, הפעילות ספורטיבית נטו מתנק צ זת לדקות בודדות. לא מלמדים כמעט יסודות של מקצועות האתלטיקה ואפילו לא של ענפי הכדור. בארה"ב, למשל, הפעילות הספורטיבית בגילים הצעי צ

את היכולת האישית של השחקנים שהם מחתימים, אבל רצוי שיבחנו גם את היכולת הקבוצתית שלהם. האופי, ההשתלבות בחדר ההלבשה, הנכונות לוותר מעצמך למען הקבוצה

באולמות ספורט מוזנחים ובלי מאמ צ נים שמתוגמלים כמו שצריך. כן, אותם ספורטאים שבזכות ההשקעה הסיזי צ מגיעים מאוחר יותר 24/7 פית שלהם לאולימפיאדה, וחלקם הקטן אפילו חוזר עם מדליה. אותם ספורטאים שגורמים בהצלחתם לשרים מסוימים לקפוץ על הפודיום או להפסקת ישיבת הממשלה כדי שהעומד בראשה יוכל לברך אותם (נקווה שזה לא פגע בביטחון המדינה).

38

6.8.2021 ˆ ידיעות השרון