שרון הרצליה 11.11.22

תרבות

בנ י קימרו ן / / צילום: יאיר שג יא

/ תערוכה / האומנית ברכה אליאס מציגה בהרצליה את עבודות האמנות שלה. סיפורה של אליאס יוצא דופן ומרתק: היא נולדה וגדלה באולדהם אנגליה עם שלושת אחיה. יום אחד ראתה תמונה של בית ישן בירושלים ואז החל המסע הרוחני לדת היהודית, דבר שהוביל אותה לעלות לי ח שראל ולעבור תהליך גיור. לאחר ששבה חזרה לאנגליה היא פגשה בחור מירושלים, השניים נישאו ולאחר שנים עלו עם משפחתם ארצה והתישבו בהרצליה. לתהליך הגיור שלה היה מחיר רגשי קשה של ניתוק מהוריה ואחיה למשך שנה. לאליאס יש עומק ותובונות 52 על החיים אותם היא מביעה דרך ציוריה הנועזים והאקספרסיבים. בין הנושאים שלה גלגול נשמות, רוחניות, כמיהה לעולם ללא שחיתות ותאוות בצע וכאב של מלחמה וסבל. התערוכה מוצגת במלון דניאל בעיר, החל מאתמול. ¿ / מחזמר / ), מחזמר מקורי מגיע ל"יד Hope הופ" ( לבנים" ברעננה. מדובר במחזה המביא את סיפורם של אנשים שחולמים, אך תקועים במ ח קום ב'לוסטין טאון', עיירה שכוחת אל . הופ הוא 50 בארה"ב של סוף שנות ה דרמה נוסטלגית עם נגיעות קומיות העוסקת בחבל הדק שבין ייאוש לתקווה, בין אמונה ודבקות באמת מול הסיכו ח נים והפחדים, ובבחירות והמחיר שיש לשלם, כשנשאלת השאלה: של מי בכלל הבחירה? את "הופ" יצרה המחזאית קרן פרישר ששון, הבמאית היא מיטל סגל, את שירי המחזמר הלחין רועי כהן, המנהל המוזי ח קלי הוא אורן סלע. ¿

קורנגין. הבן והאבא

בעיניים אחרות

השחקן אורי קורנגרין מרעננה משתתף בהצגה "מיוחדים במינם" העוסקת באנשים על הספקטרום האוטיסטי: "גם אני כילד לא התחברתי לשאר הילדים" ‰ גם אביו, חוקר המוח פרופ' אלון קורנגרין, מתרגש: "ההצגה מבדרת ומנגישה את נושא האוטיזם לקהל"

אתה חכם, אבל אתה הבחור הכי "דן, טיפש שאני מכיר". המשפט הזה, מתוך המחזה "מיוחדים במינם", מהדהד באוזניו ) מרעננה, בוגר בית 25 של אורי קורנגרין ( הספר למשחק בית צבי. המחזה נכתב על ידי אנושקה פאריס קרטר ואנדי פאריס, בהשראת סיפוריהם האמיתיים של ארבעה אנשים על הספקטרום האוטיסטי תוך שהוא חושף את האתגר בהתמודדות עם ה"שונה" ואת רצונם להתחבר. 30 אוטיסט בן בימים אלה עולה ההצגה בתיאטרון הספ ח רייה ברמת גן, וקורנגרין מגלם את דמותו ח � שמ 30 של דן, אוטיסט בתפקוד גבוה כבן פש אהבה, וגם את דמותו של גבריאל, אביו של מוס, נער אוטיסטי בתפקוד נמוך. אורי כבר גילם את דמותו של גבריאל בהצגה שהעלו תלמידי שנה ב' בבית צבי. בגרסה הסטודנטיאלית כל שחקן גילם דמות אחת, בגרסה הנוכחית כל שחקן משחק שתיים או שלוש דמויות. "דן הוא בחור וורבלי מאוד, מצחיק, שנון, מוזר והב ח חור הכי חכם בחדר. זה ברור שנועדנו אחד לשני", מספר קורנגרין, "התפקיד של גב ח ריאל היה מאתגר עבורי כיוון שדרש ממני להיות משהו שאני עדיין לא - הורה. אני אוהב את גבריאל מאוד, אבל התפקיד שר ח ציתי לשחק כבר מהקריאה הראשונה של המחזה היה דן". לדבריו, כבר כילד אהב סיפורים העוס ח קים באוטיסטים, כיוון שחש אליהם קרבה מסוימת. "מדובר בקבוצה של אנשים היכו ח לים להיות מבריקים אבל לא יודעים ליצור קשרים חברתיים. כפי שאני הייתי, ילד שלא מבין למה הוא לא מתחבר לשאר היל ח דים, והוא לבד בהפסקות, ממציא סיפורים בזמן שהם משום מה רצים אחרי כדור ומ ח רביצים אחד לשני. הסיפורים ריתקו אותי

ואפילו גרמו לי לקנא בקבוצה שאולי קשה לה אבל יודעת מי היא. "כמובן שאוטיזם יותר מורכב מהתפיסה שלי כילד בן עשר, ואני לא יודע אם אני, כאדם שלא נמצא על הרצף האוטיסטי, יכול להבין לגמרי את המורכבות שלה. יש משפט מאוד יפה במחזה שלנו – 'אנחנו כמו כוכבים, אין שניים דומים' - משמעו שכל אוטיסט הוא מקרה ייחודי. אם נבין מה עובר על אוטיסט אחד נבין רק מה עובר עליו ולא על זה שמימינו או משמאלו. ההצגה שלנו מדגישה זאת ומביאה סיפורים של אוטיסטים בתפקוד גבוה ונמוך, כדי שנו ח כל להראות את כל ההתמודדויות השונות שיש, אם זה מערכות יחסים, סקס, תקשורת בסיסית. בכל פעם שהעלינו את ההצגה קיבלנו מאנשים בקהל הקשורים לעולם האוטיזם תגובות מאוד חמות ומרגשות. הם שמחו לראות ייצוג שדומה לחוויה הפרטית שלהם, ושיתפו את התקווה שלהם שעוד אנשים יראו ויבינו כדי שלהם וליקיריהם יהיה מקום בחברה שלנו". בשם הסבים גם אביו של אורי, פרופסור אלון קורנגרין ), ביו־פיזיקאי, חוקר מוח וראש המרכז 55( הרב תחומי לחקר המוח באוניברסיטת בר "יש משפט מאוד יפה במחזה שלנו, 'אנחנו כמו כוכבים, אין שניים דומים', משמעו שכל אוטיסט הוא מקרה ייחודי. אם נבין מה עובר על אוטיסט אחד נבין רק מה עובר עליו ולא על זה שמימינו או משמאלו"

אילן, התרגש כשראה את ההצגה בבית צבי. "כשההצגה עברה לתיאטרון הספרייה חש ח בתי שזה חשוב שכל החוקרים והסטודנטים במרכז לחקר המוח יצפו בה ורכשתי עבו ח רם את כל הכרטיסים לאחת ההצגות, ועם סיומה נערך פאנל בהשתתפות המדענים והשחקנים", מספר פרופ' קורנגרין. לדבריו, "ההצגה מבדרת אך מנגישה את נושא האוטיזם הן מבחינה חברתית והן מבחינה מדעית. באמצעותה ניתן להבין את החוויה האוטיסטית ואת ההתנהגויות של האוטיסטים, ועד כמה רחב המנעד של האוטיזם. בספקטרום האוטיסטי יש כל כך הרבה שונות בין אדם לאדם, מה שמקשה על המחקר, וההצגה מעבירה את השונות הזו בצורה יפה". אורי נדבק בחיידק המשחק מגיל צעיר. "מגיל חודשיים עד גיל שלוש גרנו בגר ח מניה, לשם נסענו לצורך לימודיו של אבי, והגננת הגרמנייה אמרה לכולם שאהיה פרפורמר. מגיל שש עד כיתה ט' השתתפתי בחוג לתיאטרון". בכיתה י' הגיע לתיכון אוסטרובסקי (שסבא שלו, דוד קורנגרין, היה במשך שנים רבות מנהלו המיתולוגי) ולמד במגמת קולנוע (לא הייתה בתיכון מגמת תיאטרון). אחרי שהשתחרר משי ח התקבל לבית 6 רותו הצבאי כמפקד בכלא צבי שם למד שלוש שנים. בטח כולם שואלים, איך ממדען חוקר מוח ומורה לביולוגיה יצא שחקן. "אוי לבושה! אבל המשפחה שלי מאוד תו ח מכת וחושבת שהצלחה היא לא רק בתחומים הריאליים. הם עודדו אותי לעשות מה שבא לי. אומנם הוריי בתחום הריאלי (אמי מורה לביולוגיה בתיכון עמיאסף), אבל .סבא שלי, דוד קורנגרין, היה מורה לספרות, והסבא־רבא שלי, פיליפ קורנגרין, שהיה פעיל ציבור ושופט מחוזי, עסק בין היתר בחקר המשפט עברי, וכיהן כנשיא כבוד של החברה הישראלית לחקר המקרא". ¿

28

11.11.2022 ˆ ידיעות השרון