שרון הרצליה 27.01.23

"ראיתי גדולהשל משפחותבשעותהכי קשותשלהן", אומרתהשבוע רחלי וונונו, שמספרתעל הרגעים בהם ליוותהמשפחותמוכותצער, שהופכותאתהטרגדיהשלהן להצלתחיים ‰ אחד המקריםשנצרבו בההיהמותו של החייל עידו ברוך ז"ל באוקטובר האחרון: "עוד לפני שניגשנו, המשפחה כבר פנתה בבקשה לתרוםאתהקרניות. זה דבר שאתה לא יכול להפסיק להתרגשממנו" מתאמת ההשתלות ב'מאיר' חושפת: הכאב וקדושת החיים תפקיד חייה

או הנתרמת רוצות להכיר, הבירור נעשה שם עם המון רגישות וליווי". "זה הולך איתי" וונונו חוותה מקרים מרגשים רבים במהלך עבודתה הקשה מנשוא, שניים זכורים לה במיוחד: "יש כל כך הרבה מקרים וכולם טבועים בי", היא מספרת. "למשל המקרה של החייל עידו ברוך ז"ל שארע באוקטובר האחרון (ראו מסגרת א.א). היה קשה לבקש מהמשפחה שאתה חש שנתנו את הדבר היקר להן מכל, אך עוד לפני שניגשנו, המשפחה כבר פנתה בבקשה לתרום את הקרניות. זה דבר שאתה לא יכול להפסיק להתרגש ממנו. "מקרה נוסף הוא של משפחה מיוחדת שאיבדו את בנם הפעוט בן השנתיים ותרמו את איבריו. מאז נולדו להם עוד ילדים אך בכל שנה הם עושים יום הול ־ דת לזכרו ומזמינים אותנו. אנו מגיעות ומעמידות דוכן לבקשתם להחתמה על כרטיסי אדי". איך התפקיד משפיע עלייך? "זה התפקיד הכי משמעותי שעשיתי בחיי", משתפת וונונו, "אני גם מנהלת תורנית בבית החולים אבל התפקיד הזה הולך איתי לאורך השנים. זה תפקיד שאני חיה אותו ולא יכולה להתנתק ממנו. גם הבית צריך להקריב כי המשימה איתנו גם בחגים ובסופי השבוע. אני נושאת אתי בכל השנים את הזיכרונות, את המטופ ־ לים ואת המשפחות". לוונונו חשוב לציין את שולה מונדשיין, שהלכה השבוע לעולמה ושהייתה מתא ־ מת ההשתלות של'מאי'ר שנים רבות. "עבור שולה התפקיד היה שליחות. המש ־ פחות היו הכי חשובות לה והיא הייתה ני ־ גשת אליהן בהרבה כבוד ושמרה איתן על קשר הדוק. היא היוותה השראה לכולנו". משפחתה מוסיפה: "צוואתה של שולה הייתה שבמותה ינצילו את קרניות עיניה ואכן הצלחנו להגשים לה את הבקשה. גם במותה דאגה לתת חיים ומזור לאחר". ¿

במצבים בהם אפסו כל הסיכויים ונקבע מוות מוחי, מתחיל המסע שלנו אל מול המשפחה יחד עם מרכז ההשתלות האר ־ צי". במה זה מתבטא? "לאחר שנעשו כל הבדיקות הרפואיות הנדרשות, מכנסים ועדה מקצועית לק ־ ביעת מוות מוחי בה משתתפים רופאים שהוסמכו במיוחד לקביעת מוות מוחי. לאחר מכן אנו מציגים בפני המשפחה את תוצאות הבדיקות ומסבירים להם ברגישות את כל האפשרויות הניצבות בפניהם, כאשר האפשרות הראשונה היא מתן חיים לאנשים אחרים". בנוסף לעבודה לאיתור מטופלים שנ ־ פטרו כתוצאה ממוות מוחי, תפקיד נוסף של וונונו הוא איתור תרומת רקמות מנ ־ פטרים שנפטרו עקב מוות לבבי. "אנו מגיעים למשפחות בשעות הקשות של האובדן ומאתרים את אלו שמצליחות למצוא את הכוח לתרום קרניות להצ ־ לת מאור עיניים או לתרום עור על מנת לסייע לאנשים הסובלים מכוויות קשות. בנוסף לכך אני מדריכה צוותים לשם העלאת המודעות לנושא". כיצד פונים למשפחה? "הפנייה למשפחה חייבת להיעשות עם הרבה חמלה, הכלה ואמפתיה. חשוב לנו לתת להם את ההרגשה שכל מה שיחליטו הוא בסדר. "גם להגיד לא - זה בסדר. אנו בקשר עם המשפחות לאורך שנים רבות ומלווים אותן בהלוויה, בשבעה ובמהלך השנים לאחר מכן. לפעמים התשובה הראשונית של המשפחה היא 'לא' ואנחנו מקפידים לתת לה את הזמן כי חשוב שיגיעו להח ־ לטה הזו כשהם שלמים ומבחינה משפח ־ תית מאוחדים מאחורי ההחלטה". יש משפחות שרוצות לדעת מי קיבל את התרומה? "זה מאוד משתנה בין המשפחות. יש משפחות שמעדיפות שלא ויש בהחלט מקרים שרוצים להכיר את המשפחה הנ ־ תרמת. במקרים בהם המשפחה התורמת

אשר אטדגי שחוו אובדן "ראיתי משפחות גדול ובאותה העת, בתוך אותו אובדן, ראיתי כיצד הן פותחות את הלב כדי לעזור לאחרים", רחלי וונונו, מתאמת ההשתלות במרכז הרפואי "מאיר" בכפר סבא מספרת על התפקיד הכי משמעותי בחייה. על הרגעים בהם ליוותה את המ ־ שפחות האבלות וכיצד הופכים את הכאב הנורא למתן חיים לאחרים: "ראיתי גדולה של משפחות בשעות הכי קשות שלהן". ממתינים בחרדה בכל רחבי הארץ ישנם אלפי אנשים הממתינים לתרומה שתציל את חייהם, איבר שאמור להגיע מטרגדיה של מש ־ פחה אחרת, שאירע להם את הנורא מכל. באותו מקום לא פשוט ומורכב נמצאת רחלי וונונו, מתאמת ההשתלות בבית חולים מאיר, שעל כתפיה מונחת המ ־ שימה הכל כך מאתגרת ורגישה: להיות זו שניגשת למשפחה ולבחון יחד איתם את הנכונות שלהם לתרום לב, או ריאה וכליות ברגעים הכי קשים שלהם. היא מלווה אותם במהלך הימים בדרך בה מת ־ נהלים מרכז ההשתלות הארצי בראשותה של ד"ר תמר אשכנזי, המשתילים בכל אחד מבתי החולים בארץ, והחולים עצמם הממתינים לתרומה הזו. רחלי, נשואה לד"ר דניאל וונונו, רופא במיון ילדים ב'מאיר', היא אימא לחמי ־ לחייה, ומתגוררת בצורן. 50 שה, בשנות־ "כבר בבית ספר לאחיות הצבתי לעצמי מטרה להיות אחות כללית, זה היה הח ־ לום שלי", היא מספרת. היא החלה דרכה ב'מאיר' כאחות בטיפול נמרץ כללי, שם פגשה לראשונה את העולם של תרומת איברים ורקמות. "ראיתי משפחות שחוו אובדן גדול ובאותה העתראיתי כיצד הן פותחות את הלב כדי לעזור לאחרים. כיצד דווקא ברגעים הכי קשים הן מו ־ צאות כוחות ובעיקר נחמה גדולה במתן

ווונונו. "חמלה, הכלה ואמפתיה"

חיים למי שזקוק לכך". בעת שעבדה במחלקת טיפול נמרץ וונונו השתתפה בוועדות לקביעת מוות של מטופלים, שבראשן עומד מנהל מחלקת טיפול נמרץ, ד"ר ניסים יפרח, כנאמן ההשתלות. "ד"ר יפרח נותן מקום גדול מאוד, תוך רגישות עצומה, למש ־ פחות ולנושא הזה", היא אומרת, "המט ־ רה הראשונה שלנו בטיפול בחולים היא הצלת חיים ואנו עושים הכל לשם כך. אני נושאת אתי בכל השנים את הזיכרונות, את המטופלים ואת המשפחות". "גם הבית צריך להקריב כי המשימה נמצאת איתנו גם בחגים ובסופי השבוע.

27.1.2023 ˆ ידיעות השרון 22