שרון הרצליה 28.10.22

מורי. "נולדתי מחדש"

"גדול יותר": סרט התבגרות סרטו של רם מורי "גדול יותר" מתאר את אחת התקופות הקשות בחייו. מדובר בסרט התבגרות קצר, קומדיה, שאמנם משחק על קו התפר בין דמיון ומציאות, אך כל האירועים בו קרו באמת. הסרט צולם, אך ישנה עוד דרך ארוכה כדי להוציא אותו לאור העולם. "הסרט היה יקר מאוד להפקה בעבורי. בערך שקלשלא באמת היו לי הושקעו בו. יש המון 21,000 תחנות שסרט צריך לעבור לאחר שלבי הצילום והעריכה כדי לצאת לאור העולם - צבע, סאונד, פסקול, אפקטים מיוחדים וכו'" הוא אומר. "כל תחנה כזו היא הוצאה בלתי-מבוטלת. לכן פתחתי https בקמפיין מימון המונים באתר "גיב בק" (//: ) בו אני פונה headstart . co . il / project /69420 לאנשים שאם משהו בסיפור שלי נגע ללבם, יהיו שותפים ליצירה: "עזרו לי לעשות קצת טוב בעולם עם הסרט שלי", אמר, "להעלות חיוך או שניים, ועל הדרך אולי לשאול כמה שאלות על החיים.יש לי חלום להזמין את עמית זאגא (תום), שיר קלס (תמיר), בת-אל כהן (ספיר) ודניאל לנדוור (רועי הגדול) להקרנה של הסרט הראשון שלהם, לשבת ולצפות בו יחד איתם ואיתכם". ¿

גשה של בדידות איומה. אני אפילו לא זוכר איך הסתיים החרם, זה כנראה קרה בעקבות איזה תיווך או משהו, אני זוכר רק שלאט לאט חזרו לדבר איתי, אבל ההרגשה של החלל הכואב הזה, כאילו אלף טון יושבים על הלב, נחרתה 40 בי". "מצאתי עוגן" קשה לדעת האם החרם, או יותר נכון תוצאותיו הקשות, הוא מה שהוביל את מורי בסופו של דבר להתחיל להחלץ מהבור העמוק: "בערך באותה תקופה המצב הרגשי שלי התחיל להשפיע על הלימודים, ובזה אמא שלי הבחינה. אמא שלי היא מאמינה בכל מיני דברים רוח ־ ניים, אז היא התחילה בסוג של טיפולים מהסוג הזה. בהתחלה זה הומיאופת, שב ־ כלל לא הקשבתי לו. ואחר כך היא הח ־ ליטה להביא לי 'הילרית' הביתה, שכ ־ מעט גרמה לי לאבד את עצמי לדעת". איך יצאת מזה? "בנס ובאדם מדהים שהפך להיות מנ ־ טור שלי. אמא שלי שלחה אותי לאדם שיעזור לי בלימודי המחשב, מתכנת. הוא התחיל להבין שמשהו איתי לא בסדר. לאט לאט הוא פירק את כל המו ־

קשים, ראיתי בו עוגן, גם היה לו בבית המשפחה שלו פסנתר והתחלתי ללמוד לנגן, התוודעתי לעולם המוזיקה, וזה די החזיר אותי למציאות. לאט לאט הכרתי את מורי האמיתי, בתיכון המצב התחיל להשתפר פלאות, הייתי די חברותי עם הומור מפותח, נהיה לי כיף, נולדתי מחדש". את שירותו הצבאי עבר מורי בהצל ־ חה מרובה במסגרת שירות בדובר צה"ל "תימני ועוד בדובר צה"ל, אלו היו הש ־ נים המאושרות בחי". עקב הצלחתו בשירות הוא התבקש לחתום קבע ביחידה מיוחדת במודיעין. כשהשתחרר החליט ללמוד קולנוע במ ־ כללת בית ברל, עובד בשתי עבודות, הראשונה כיו"ר אגודת הסטודנטים במכללה והשניה כמאבטח במתקן בטחון סודי וכיום, בשנה השלישית ללימודים, עם הוצאת הסרט הקצר שמתאר את חייו, הוא נמצא במקום אחר לגמרי: "אני עדיין נמצא בסוג של השלמת כל הפאזלים שהרכיבו את שנות חיי, מנסה לסדר אותם בסדר הנכון, אבל ממקום הרבה יותר שלם. אני מאמין שדווקא היכולת לצחוק על עצמנו, ובעיקר על מה שנראה לנו כמו צרות היא מרכיב בלתי נפרד מתהליך הריפוי". ¿

ברחתי לעולם דימיוני בעיקר ב'מורטל קומבאט' דימיינתי שאני גיבור שיכול בשנייה לשנות את המציאות". ואז מגיע השיא, החרם. "כן, בכיתה ז' זה הגיע לשיא של תהום וחושך". מה קרה? "אני דווקא זוכר את המקרה היטב. חלק מהתלמידים היו בכיתת המחש ־ בים, והתחילו להסתכל פורנו, זה די קל למי שמבין במחשבים להיכנס לאתרים הללו, אני ראיתי אותם והתרחקתי, הגיעה ילדה אחת מהכיתה, שהיא גם חברה שלהם, ושאלה אותי מה הם עו ־ שים שם ומה זה כל הצחקוקים, אמר ־ תי לה לתומי באמת שהם רואים פורנו וצחקתי. היא הלכה למורה וסיפרה לה, נהיה בלגן גדול. "אחר כך בא ילד אחד בעט בי ונתן לי כאפה בראש וצעק הוא המלשין. ומאז התחיל חרם ושתיקה ופשוט מחיקה שלי בבית הספר, אפילו אלו שקצת דיברו איתי כבר לא הסיטו מבט. חודש וחצי שלמים הייתי בחרם". במה זה התבטא? "מה שקרה בבית הספר נמחק לי באותם ימים, מה שלא נמחק זה דווקא כשהייתי בבית, מסתגר, אז הייתי בהר ־

"היום אני די שלם עם עצמי. אבל עדיין לא הייתי עם בחורה או במערכת יחסים כלשהי, כנראה שזה קשור לשם". כלום? "כלום, אפילו לא סטוץ, זה לא מרגיש לי נכון סטוצים וכאלו, אני מניח שאני צריך לעבוד על עצמי עוד ואתחתן ויהיו לי עוד ילדים והכול יהיה הרבה יותר טוב. אני משוכנע שאני בדרך לשם". "חטפתי מכות" עם המטען הרגשי הלא פשוט שספג בגן נכנס מורי לבית הספר: "הייתי ילד הכאפות של הכיתה, זה היה ב'דיפולט' שלי. התרגלתי לזה די מהר. חיפשתי את הסיבה לכך, למה זה קרה. אז כמובן שגם ככה מי שלא אוהב את עצמו איך הוא יצפה שאחרים יאהבו אותו. בנוסף, ככל הנראה, העובדה שהייתי ילד מאוד חכם, אמא שלי מאוד השקיעה בי בחי ־ נוך, זה היה אצלה הערך העליון, כבר הייתי יכול לקרוא עיתון 4-5 בגיל ברהיטות, סוג של גאון כזה, שהשת ־ מש במילים גבוהות, אולי זה גם גרם לתלמידים לראות בי סוג של מתנשא, למרות שזה בכלל לא היה בראש שלי. "הייתי בורח למשחקי מחשב בבית.

"התחלתי ללמוד לנגן, התוודעתי לעולם המוזיקה, וזה די החזיר אותי למציאות. לאט לאט הכרתי

את מורי האמיתי, בתיכון המצב השתפר פלאות"

ידיעות השרון ˆ 28.10.2022 27