שרון הרצליה 28.10.22

ספורט

צילום: עוז מועלם | מימון. עבר צד

צילום: ראובן שוורץ | שום. הסכסוך נמשך

/ משה מ ר ק ו ס דו"ח מרקוס m o s h e - m k @ y e d i o t . c o . i l

זה לא כל הקבוצה, זה אני הכדורגל הואמשחקקבוצתי, אבל כמו בפוליטיקההוא הופך להיותמשחקאישי כשהמאמניםחוטפיםאת כל וגם: הסיפור ‰ האש גם כשהם לאממשהסיפור המרכזי שלמימון ברהמ"ש, מרגשככלשיהיה, יחזור להיותברקע

הקרוב נלך כולנו ביום שלישי (שוב) לקלפיות כדי לבחור (שוב) בין "רק הפתקים 40 ביבי" ל"רק לא ביבי". בין השונים שיחכו לנו מאחורי הפרגוד נוכל למצוא בין היתר את "הליכוד בהנהגת בנימין נתניהו", "יש עתיד בראשות יאיר לפיד", "מפלגת העבודה בראשות מרב מיכאלי", "המחנה הממלכתי בהנה ־ גת בני גנץ", "צעירים בוערים בהנהגת הדר מוכתר" ואפילו "איחוד בני הברית בראשות רב חובל בשארה שליאן". ככה זה הולך היום, מפלגות והעומד בראשן. האידיאולוגיה והדרך הפוליטית נדחקות הצידה לטובת המנהיג, המוביל, זה שעו ־ מד בפרונט. פעם לא היה צריך לכתוב "מפלגת העבודה בראשות דוד בן־גו ־ ריון" או "הליכוד בראשות מנחם בגין". הקולקטיב היה יותר חשוב מהפרט, ולא חשוב כמה המנהיג כריזמטי. ולמה אני כותב את הדברים האלה במ ־ דור הספורט? כי הספורט הולך באותה דרך של העמדת הפרט בחזית ולא הקבוצה. כן, גם בענפים הקבוצתיים שבהם יש חשי ־ בות מכרעת ל"ביחד", לפעמים על חשבון ה"לחוד". לא צריך ללכת רחוק, אפשר להתבונן מסביב על קבוצות השרון. מכבי נתניה למשל. יש הרבה סיבות לנפילה של הקבוצה העונה: הרומן הרוסי של עדן קארצב, הזרים שאלמוג כהן הביא מהליגה השנייה בגרמניה והתבררו כנפילה, רכש ישראלי מאכזב, הפציעות של עומרי גא ־ נדלמן ופטריק טוומאסי, עייפות החומר של שחקנים, שחלקם רצו לעזוב ונאלצו להישאר. אבל ברגע שבני לם זרק רמז מעורפל על מחשבה שהוא שוקל אולי לה ־ חזיר את המפתחות – הרבה אנשים קפצו על המציאה וקראו לו לעזוב, ובמקביל ייעצו לאייל סגל לפטר אותו. אחר כך לם הסביר שכאשר הוא אמר "ללכת הביתה" הוא התכוון ללכת לבית שלו כדי לחשוב. אבל הסכינים כבר נשלפו. ככה זה עובד, המערכת יכולה להיות רקובה עד היסוד (לא במקרה של נתניה, כמובן), היכולת והביטחון של השחקנים על הפנים ואלילת המזל מפנה עורף, אבל את המחיר תמיד יידרש המאמן

הישראלי. שום עשה טעויות, הוא עצמו מודה בזה, אבל הוא גם שילם עליהן. אחזור להתחלה, אני עדיין לא מבין איזו בעיה מהותית יש כאן – מלבד העניין האישי. אולי זו ההתנהלות של משפחת שום, שנתפסת בעיני חלק מהאוהדים כשחצנית ומתנשאת, ואולי אלה המש ־ קעים האישיים של חלק מראשי המחאה שהיו בעבר עובדי המועדון (בשכר או בהתנדבות) והראו להם את הדרך החוצה. בכל מקרה, גם במקרה הזה ניצב העניין האישי לפני הקבוצתי. חרם האוהדים פוגע כרגע יותר בקבוצה מאשר בבעלים שלה. אוהדים אמיתיים קודם כל מעו ־ דדים את הקבוצה, כי הם הלב שלה. שח ־ קנים באים והולכים, גם המאמנים מתח ־ לפים ואפילו הבעלים לא נשארים לעד. מי שנמצא שם כל הזמן אלה האוהדים, והם צריכים לחשוב על טובת הקבוצה, גם אם לדעתם טובת הקבוצה היא שהב ־ עלים יעזבו. כאשר אוהדים מחרימים את הקבוצה, הם למעשה מחרימים את עצמם – כי הם הקבוצה. אחרת, בסוף תישאר רק אדמה חרוכה. מימון באור הזרקורים לפעמים העניין האישי מקדים את ההיבט הקבוצתי – אבל בצדק. ביום שישי שעבר נפל דבר בכדוריד הישרא ־ 40 לי. עידן מימון, שהיה מזוהה במשך שנה עם הפועל ראשל"צ, התמודד נגדה בפעם הראשונה כמאמן א.ס רמה"ש. העובדה שמדובר בשתי הקבוצות הטו ־ בות כרגע בארץ נדחקה לרגע הצידה, וגם הפסד הליגה הראשון העונה של רמה"ש. במקרה הזה נכון היה להפנות את הזרקורים לעבר הסיפור האישי של מימון, אבל זהו – זה נגמר. מעכשיו א.ס רמה"ש היא כבר לא "הקבוצה של מי ־ מון", אלא קבוצת כדוריד שכשלה ברגעי האמת בשתי העונות האחרונות ורוצה לנפץ את תקרת הזכוכית. הסיפור של מימון, מרגש ככל שיהיה, יחזור להיות ברקע. ¿

לשלם. זו אמירה קבועה של בעלים מפ ־ טרים: "אני לא יכול להחליף את כל הש ־ חקנים, אז העפתי את המאמן". במקרה של נתניה, הפיתרון והמציל של העונה שעברה הפך פתאום לבעיה ולמטביע של העונה הנוכחית. אבל ייאמר מיד, האמי ־ רות האלה שייכות בדרך כלל לאנשים מחוץ לקבוצה וגם מחוץ לעיר, לא של האוהדים. אלה זוכרים חסד נעורים ללם, לא רק מהעונה שעברה אלא גם מתקופ ־ תו כשחקן. לא שזה מבטיח נאמנות נצח, אם המצב מידרדר יותר מדי אף אחד לא חסין, אף בינתיים הוא עדיין הבן האהוב שמקבל צ'אנס לתקן את התקלות ולצאת לדרך חדשה. הכל נשאר במשפחה בהפועל כפר־סבא העניין האישי הפך העונה לעניין המרכזי. קרב אישי בין חלק מהאוהדים לבין יצחק שום ובני משפחתו. אני מנסה כבר חודשים ארו ־

כים להבין את מהות הסכסוך, ולא מצ ־ ליח. הנהגת האוהדים דיברה על נתק בין משפחת שום לקהילה, אבל אני לא רואה איך זה בא לידי ביטוי מעשי. אחר כך כעסו על התלונות והתביעות האישיות נגד ראשי המחאה, אבל זה קרה אחרי שההפגנות כבר התחילו. עכשיו הם נש ־ ענים על הסעיף שמקנה לאוהדים עשרה אחוזי בעלות על הקבוצה, זכות שניתנה להם על ידי סתיו שחם באמצעות אלי יאני ועברה בירושה ליצחק שום. אבל זה, איך אמר איתן כבל, פ־ר־ו־צ־ד־ו־ר־ה. האוהדים רוצים שקיפות בניהול, מש ־ פחת שום טוענת שאין לה מה להסתיר ושכל הנתונים הרלוונטיים מופקדים ברשות לבקרה. מבחינה מקצועית, חמש השנים תחת משפחת שום לא היו גרועות יותר מאשר יתר השנים בתולדות המו ־ עדון. עונה אחת קטסטרופלית, עלייה אחת הירואית, הישרדות אחת, ירי ־ דה אחת ועונה אחת בינונית. לא משהו מיוחד במועדון הנדנדה של הכדורגל

30

28.10.2022 ˆ ידיעות השרון