טברריה 24.2.23

אסף שטרן ובנו אריאל ז"ל. "בחיים לא דמיינו שאלו יהיו החיים שלנו"

"תמיד חשבתי שזו קלישאה שאומרים 'תודה על כל יום ותחיה את הרגע', אבל עכשיו זה כל כך אמיתי ומקבל תוקף כל כך משמעותי. כל דבר חומרי לא שווה כלום, זה בכלל לא מעניין. הכי חשוב לחיות את המשפחה שלך ולהיות בשבילם"

זה לא נתפס. הפצע עדיין פתוח. עברו חמישה שבועות ואני עדיין לא מצליח לישון בלילות. השינה לא רצופה, אנחנו לא ישנים טוב. כל הזמן קמים, כל הבית הפוך. הילדים לא ישנים במיטות שלהם, הם צריכים אותנו בלילה. אף אחד לא רוצה לישון לבד". על מה היתה השיחה האחרונה ביני ־ כם? "אני האחרון שדיברתי איתו. לירון לא הספיקה לראות אותו באותו יום. חזרתי מאסיפת התקציב של האגודה בסבי ט ט � לפני שהוא יצא. היינו במ 9:30 בות בח ודיברנו על כל מיני דברים וצחקנו. הוא אמר לי שלא נראה לו שהוא ישתה היום. אמרתי לו שיעשה כל דבר במי ט דה, 'גם כשאתה שותה אל תגיע למצב שזה עושה לך רע'. אני זוכר שהוא שאל אותי איך החולצה שלו - החולצה שהוא נהרג איתה - ואמרתי לו שהיא יפה אבל הערתי לו שהיא לבנה ושאני לא כל כך

אוהב את הצבע הזה כי הוא מתלכלך נורא מהר. אחרי כמה דקות החולצה שלו באמת התלכלכה והוא ניקה אותה ושני ט נו צחקנו. זו היתה שיחת חולין של ילד עם אבא". מה לא הספקת להגיד לו שהיית רוצה לומר לו עכשיו? "תמיד אמרנו לו שאנחנו אוהבים אותו. אני רוצה לומר לו שתמיד אזכור אותו ותמיד אוהב אותו. הוא לימד אותי המון דברים, הוא הבן הבכור וכל ההתמודדות שלנו כהורים צעירים היתה איתו. אני רוצה לומר לו תודה על כל מה שהוא לימד אותי ועל כל הניסיונות שהוא הע ט מיד אותי בהם. אני מקווה שהיינו הורים מספיק טובים בשבילו". לחיות את היום בחודש וחצי שחלפו מאז התאונה, המ ט שפחה מקבלת תמיכה וחיבוק חם. "זכינו

שאנחנו לא מתמודדים לבד. המשפחה, השכנים והחברים עוטפים אותנו מאוד וכואבים את הכאב שלנו. הם שולחים הודעות ועוזרים בכל מה שאפשר. זה לא מובן מאליו, לצערי מגלים את זה ברגע כזה. ביומיום כשהכול בסדר אתה לא שם לב לזה ופתאום זה מקבל עוצמות ומ ט שמעות. גם עיריית קרית שמונה עזרו במה שצריך. זה מחמם את הלב. אמרתי לאשתי שגילינו כמה אנשים אוהבים אותנו. עם כל הדבר הנורא הזה גילינו את האהבה שיש מסביבנו". מה אתה אומר על מכת תאונות הדר ־ כים ומצב הכבישים בגליל העליון? שנה 50 "המצב ממש לא בסדר. כבר שהכבישים נשארו אותו דבר ונפח הת ט 9779 נועה גדל משמעותית. גם בכביש שנחשב יחסית לא מסוכן היו כל כך הרבה תאונות דרכים. כל הצמתים של היציאות מהיישובים נורא מסוכנים. בזמן האחרון הסדירו כמה כיכרות, אבל פעם גם זה לא היה. צריך להשקיע בכבישים. לנהגים צעירים הכבישים האלה מאתגרים יותר ואין מקום לטעויות, אם היו שני נתיבים והיה קו הפרדה אולי האסון היה נמנע". אילו תובנות יש לכם מהאסון שקרה לכם? "תמיד חשבתי שזו קלישאה שאומרים 'תודה על כל יום ותחיה את הרגע', אבל עכשיו זה כל כך אמיתי ומקבל תוקף כל כך משמעותי. כל דבר חומרי לא שווה כלום, זה בכלל לא מעניין. הכי חשוב לחיות את המשפחה שלך ולהיות בשבי ט לם. אתה אף פעם לא יודע מה יכול לה ט שתנות מחר ואיך החיים יכולים להיגמר ברגע - זו לא קלישאה, זו פשוט מציאות. החיים מאוד שבריריים. אני ולירון לפ ט עמים מדברים ולא מבינים איך הגענו למצב הזה. בחיים לא דמיינו שאלו יהיו החיים שלנו".

ספורט - חלום שלמרבה הצער לא יזכה להגשים. "אחד מהחלומות שלו היה להיות שדרן רדיו. הוא מאוד התעניין בספורט ורצה להיות שדרן ספורט. היה ניסיון דרך בית הספר לחבר בינו לבין תחנת הרדיו של הגליל העליון. הוא היה שם כמה פעמים". חיפושים באמצע הלילה בינואר, הלילה הקשה 13 את ליל ה שבו התרחשה התאונה, הוא לא ישכח לעולם. "אשתי חיפשה את אריאל כל הלילה. באיזשהו שלב בסמוך לזמן התאונה היא התעוררה ולא חזרה לישון. היתה לה הרגשה רעה", משחזר אסף, "היא התחילה לחפש את אריאל בטל ט פון שלו והוא לא ענה; היא חיפשה את החברים וגם הם לא ענו. ואז היא מצאה עוד חברים ממעגלים יותר רחוקים והיא התחילה להבין שהם היו במסיבת יום הולדת ואחריה נסעו לאכול משהו בק ט רית שמונה. היא התקשרה גם לאימהות של דניאל ואורי והעירה אותן וביקשה בבוקר 4 מהן לעזור לה בחיפושים. ב היא כבר החליטה שהיא יוצאת עם האוטו לחפש אותם. כשהיא הגיעה לתחילת השכונה בהרחבה בקיבוץ היא ראתה ניידת משטרה וביקשה מהשוטר לבוא ולעזור לה בחיפושים. התברר שזה היה קצין הנפגעים שבא להודיע לנו". איך הגבתם לבשורה הקשה? "השוטר בא איתה לבית וכשהוא בישר ללירון היא נפלה על הרצפה וצרחה. מתוך הצרחות האלה כל הבית התעורר, אני והילדים. ואז השוטר גם סיפר לי בהודעה יבשה, 'ככל הנראה אריאל נהרג בתאונת דרכים'. זה היה הלם מוחלט. טראומה קשה. אי אפשר לעכל כזה דבר.

צילום: כב"ה צפון | זירת התאונה

9

ידיעות טבריה, קרית שמונה ˆ 24.2.2023