טבריה קרית שמונה 02.02.24

"רוצים לחזור הביתה, אבל

המציאות מורכבת צילומים: | " כרגע קדמה, הודיה חלוץ

שחר מידן: "בהתחלה זה היה שוק. כמות האנשים, המכוניות, הבניינים. אין פרטיות לשנייה, אין פיסת טבע שאין בה עוד מיליון אנשים. אף פעם לא גרתי בעיר. זה הרגיש לי כמו עולם אחר"

מה יש בתל אביב שאין בצפון? "הסביבה מלאכותית עם בטון אפור ויש רעש אוטובוסים ופקקים. אלה דברים שלא מתמודדים איתם בצפון. גם רמת החיים השתנתה. אנחנו יוצאים לברים, לומדים בספריות, מכירים חברים, ומצד שני מוציאים המון כסף. בצפון היינו יושבים בבית עם שישיית בירות. בתל אביב יוצאים לבר, ועל כוס בירה אחת שקלים. הקטע הכלכלי הוא 35 אני משלם בפער משמעותי של מאות אחוזים. בצפון הייתי מורה, מלצר וטלפן, עבדתי בכמה עבודות במקביל. היום אני עובד במועדוה נית בבי"ס, ומשלמים כאן הרבה יותר". ממה אתה הכי חושש? "שהקהילה שנבנתה תיעלם כלא הייתה, שזה רק זמני. לא מפחידה אותי החזרה הביתה למשגב עם, אני מאוד רוצה לחזור, אבל אני מבין שהמציאות מורכבת יותר כרגע, לכן אני מנסה להתמודד עם ההווה ולבנות חיים אחרים, עם הצדדים הטובים שיש פה, ועם הפחות טובים". לדברי קרמר, התחושה בתל אביב היא שאנשים ממשיכים לחיות כרגיל. "תל אביב היא חד משמעית בועה. מצד אחד זה מובן, הם לא פונו מהבתים שלהם. מצד שני, זה מתסכל. אני שואל את עצמי האם המלחמה הזאת, שזעזעה את כולנו, תצה ליח ליצור שינוי בתפיסה החברתית".

עקות, הפוסטרים של החטופים והחדשות הדהדו ללא הרף את נוכחות המלחמה. "עכשיו יש תחושה שהחיים נכנסו לשה גרה והכל רגיל. זאת מציאות אחרת וזה מוזר. יש תחושה שתל אביב מנותקת, כמו בבועה, אבל לא בקטע רע. אני מצליחה לראות גם את הצד האופטימי, כי מתי עוד ייצא לי לגור בתל אביב? אני קרובה לאחי ולאחיין שלי ולים, אמנם החוף מלא תמיד באנשים, אבל זה כיף לקחת צבעי מים, לשבת על החול ולצייר". למה את מתגעגעת? "בהתחלה הייתי עצובה בגלל הדברים הקטנים, כמו העציצים והעצים שהשארה תי מאחור, ובעיקר פחדתי שהבית ייהרס. כשהגעתי למטולה לפני שבועיים לא ידה עתי מה אראה. בתל אביב אין לי עציצים ואין לי עצים, וגם אם אשקיע בצמחים, ממילא אצטרך לעזוב אותם". מה עם זוגיות? "אני נמצאת עם האנשים שפונו יחד איתי, פחות עם התל אביבים. אהבה אני פחות מחפשת עכשיו, אולי בגלל המצב". ), סטודנט לעבודה 23 ישראל קרמר ( סוציאלית, התגורר בכפר סטודנטים במה שגב עם. בתחילת המלחמה התגורר אצל סבתו ברמת גן, וכעבור חודש וחצי חבר לכפר התל אביב. "במשגב גרתי לבד, היום אנחנו ארבעה חברים בחדר. זה קצת . אני 14 כמו לגור בפנימייה ולחזור לגיל לא יכול להדליק מוזיקה איך שבא לי, שעון מעורר שמצלצל מטריף את כולם, התחושה היא שיש סביבך אנשים כל הזמן ואין שקט. גם כשאתה בבית וגם כשאתה בחוץ, העיר רועשת מאוד. מצד שני, זאת קהילה חזקה ועוטפת עם חברים טובים, ולמרות הקושי והצפיפות, יצרנו קהילה אינטימית משפחתית. למשל, צריך לנהל יחד את התקציב. זה משהו שלא עשיתי בעבר כחלק מקבוצה. היום אני יחיד בתוך קבוצה ולא אינדיבידואל". יוקר המחייה שקלים 35 "( על כוס בירה")

האתגר ("אין טבע, אין פרטיות")

ה � הצעירים מכפר הסטודנטים ש 20 אל תמקמו באכסניה הצטרפו חמישה צעירים נוספים שחיפשו בית קהילתי חברתי. "במה טולה לכל אחד מאתנו היה בית או דירה קטנה משלו. היום אנחנו ישנים שלושה, ארבעה חבר'ה בחדר במיטות קומותיים". מה האתגר הכי גדול שחיכה לכם? "בהתחלה זה היה שוק והלם להיות בעיר. כמויות האנשים, המכוניות, הבה ניינים. אין פרטיות לשנייה אחת, אין פיסת טבע שאין בה עוד מיליון אנשים. בערב הראשון יצאנו לסיבוב בפלורנטין. חבר'ה על הכביש – ופתאום 15 הלכנו – מכוניות צופרות, ואתה קולט שהחוקים פה שונים לגמרי. לא הרגשתי תלישות וחוסר שייכות, זה הרגיש לי כמו עולם אחר. אף פעם לא גרתי בעיר. לפני המה לחמה לא העליתי בדעתי שאגור בתל אביב. אפילו לבר בתל אביב לא יצאתי מעולם. גם השינה באכסניה הייתה לי בעייתית. זה מקום העבודה שלי, והיה לי קשה לגור בעבודה בלי טיפת פרטיות ולשבת עם החבר'ה עד שעות הלילה הקה טנות. הייתי צריכה מקום משלי". הגעגוע ("השקט, העציצים והרי לבנון") "אני מתגעגעת לשקט ולטבע, לשבת בחצר שלי ולהסתכל על הנוף. זה מצחיק, כי הנוף הוא של הרי לבנון", אומרת מידן. "נכון להיום אני לא חושבת קדימה ולא יודעת מה יהיה בעוד חודש. זה מקשה על החיים ועל ההתנהלות היומיומית. את השגרה, ההרגה לים המוכרים והשקט המוכר מחליפות היום חוסר ודאות והיעדר פרטיות. אני יושבת בדירה ושומעת צעקות מהרחוב, ורוב הזמן אני מוצפת. שוק תרבותי". כשמידן וחבריה הגיעו לתל אביב האזה

המהפך של הסטודנטים הגיע בזכות פוסט בפייסבוק, שבו תואר מצבם התה לוש. "מנהל אכסניה שקרא אותו הזמין חבר'ה 15 אותנו, ותוך יומיים כבר הגיעו לראות את המקום. סטודנטים נוספים הצטרפו אלינו ומיד התמקמנו ויצאנו לדרך". הצלחת להרגיש תחושה של בית? "חודש וחצי לאחר שהתפניתי, פרקה תי לראשונה את המזוודה. כמו החברים שלי, ארזנו לכמה ימים, לא חשבנו שלא נחזור במשך חודשים. היה לי תיק קטן עם בגדי קיץ, בחודש הראשון הסתדרתי עם מה שיש, אבל כשהגעתי לתל אביב הלכנו לקחת בגדים מחנויות יד שנייה למפונים. בהתחלה זה היה מוזר והרגיש לי לא נכון, הרי הדברים שלי קיימים במטולה. היה לי קשה לחשוב שאולי יש אנשים שצריכים את הבגדים האלה יותר ממני". לא חזרת למטולה מאז? "פחדתי, אבל לפני שבועיים כבר הייתי חייבת לאסוף מהבית דברים חשובים. לא ידעתי מה קורה שם, הרי המון בתים נפגעו מטילי הנ"ט שנורים בכמויות. בסוף עלינו למטולה בליה לה ולקחתי איתי את כל מה שנכנס לאוטו".

אנחנו מאותו הכפר אלפי מפונים מהצפון והדרום הגיעו לתל אביב, ביניהם גם צעירים מ"כפר הסטודנטים של קדמה" במטולה ובמשגב במטרה 2014 עם. "קדמה התיישבות צעירים" הוקמה בשנת לחזק את החוסן הקהילתי של ישובים סמוכי גדר או מאוימים ביטחונית באמצעות עשרות פרויקטים של קבוצות צעירים. בשגרה, כפרי הסטודנטים במשגב עם ובמטולה מתערים בקהילה, יוזמים למענה פרויקטים, עובדים במטעי הקיבוץ ומקיימים אירועים בפאב הפונדק. הצעירים נקלטו באכסניה בנווה צדק בתל אביב, שהפכה ל"כפר חרבות". את לימודיהם באקדמיה הם משלבים בהה תנדבות בחקלאות ובהעסקת ילדי המפונים בבתי המלון באזור המרכז.

13

ידיעות טבריה, קרית שמונה ˆ 2.2.2024