טבריה קרית שמונה 02.02.24

מדינה במלחמה החללים

רס"ן פימה ז"ל עם אימו דניאלה

| עם אביו שמעון צילומים: פרטי

להוריו 198 לאורך כל ימי הלחימה הבטיח סמג"ד גדוד בדצמבר לא היסס וזינק 27־ שישמור על עצמו, אבל ב לבור ממולכד ברצועת עזה ובכך הציל את חיי חייליו ‰ עכשיו דניאלה ושמעון משחזרים את הרגע הנורא בו קיבלו את הבשורה על נפילת בנם, מספרים על ילד שהצטיין בלימודים והיה קצין שריון מוכשר ועל הקושי להתמודד עם גודל האסון חיוכו היה הקסם שלו ופניו היו מאירות תמיד" חודש לנפילתו של רס"ן דביר דוד פימה ז"ל מבית שאן:

את אשתו לאלמנה ואת התינוק שלו לי־ תום. האובדן עצום. הוא רצה להתקדם בצבא, היה מועמד לקבל בקיץ תפקיד מג"ד ודרגת סגן אלוף. הוא היה אחד האנ־ שים הכי מוכשרים בחיל השריון". להיות מאוחדים קצת יותר מחודש לאחר נפילתו, ההורים עדיין מתקשים לעכל את האובדן. "אנחנו מרוסקים, קשה לנו לחזור לשגרה כי הוא היה עמוד התווך של הבית", אומרת האם בכאב. "אני בטוחה שהוא יהיה מודל לחי־ קוי לעוד הרבה פקודים שהוא חינך. הוא השאיר מוסר ודרך חינוך לאנשים. אנחנו נמשיך בדרך שלו. אנחנו חושבים גם על דרך להנציח אותו ולאמץ את המורשת שלו של הגבורה". מה אתם אומרים על המצב הקשה במ־ דינה, שנמצאת יותר ממאה ימים במ־ לחמה? שמעון: "המדינה הזאת צריכה להיות מאוחדת. איבדנו מספיק חיילים במלח־ מה. מספיק עם שמאל וימין, אנחנו כבר לא שם. אנחנו מבקשים מראש הממשלה וחברי הכנסת ליצור אחדות בעם ושלום בינינו". דניאלה: "מהשבעה באוקטובר הכל הש־ תנה פה. אנחנו חיים על אוטומט, לא יוד־ עים מתי ואיפה זה יבוא לנו. מאז תחילת המלחמה דאגתי, כי הבן שלי היה מוביל את הלחימה. תמיד אמרתי לו 'תשמור על עצמך, אל תהיה חשוף לאנשים הרעים האלה', אבל לוחמים עושים מה שצריך לעשות כדי להגן עלינו כדי שאנחנו נחיה בבטחה ובראש שקט".

דניאל דדון

בבית העלמין בבית שאן הת־ קיימה ביום חמישי שעבר האז־ יום לנפילתו 30 כרה במלאות

האם דניאלה: "אני בטוחה שהוא יהיה מודל לחיקוי לעוד הרבה פקודים שהוא חינך. הוא השאיר מוסר ודרך חינוך לאנשים. אנחנו נמשיך בדרך שלו. אנחנו חושבים גם על דרך להנציח אותו ולאמץ את המורשת שלו של הגבורה"

של בן העיר רס"ן דביר דוד פימה ז"ל, בעוצבת בני אור. 198 סגן מפקד גדוד נפל ברצועת בעזה 32 פימה ז"ל בן ה־ לאחר שזינק לבור ממולכד במהלך קרב ברצועת עזה ובכך הציל את חיי חייליו. הוא הותיר אחריו את אשתו אופק, את בנם הראל בן שנה ועשרה חודשים, אחים ואת הוריו דניאלה ושמעון, שעדיין לא מעכלים את האסון. היום כבר לא אותו יום והלילה הוא כבר לא אותו הלילה מאז נפילת בנם. אהבת הזולת האב שמעון, אזרח עובד צה"ל, קיבל את הבשורה המרה על נפילתו של בנו הבכור בדצמבר כשהיה במחנה 27 ביום רביעי ה־ אורים ליד עזה. "נתתי שם שירות לחיילים ולא חשבתי על כלום. ניסיתי להשיג את דביר שעה לפני כן והוא לא ענה לי", הוא משחזר. "המשכתי בעבודה ולא שיערתי לעצמי שדביר ייהרג באותו יום. בשעה קיבלתי טלפון מהבן שלי אוראל, 19:10 שאמר לי 'תגיע דחוף. דביר נהרג'. קיבל־ תי פיק ברכיים, לא ידעתי מה לעשות. נהג לקח אותי הביתה והדרך לצפון עד לבית שאן הפכה להיות סיוט, במקום שעתיים היא הרגישה כמו עשר שעות". האם דניאלה הייתה באותו ערב בבית כשהחיילים הגיעו עם ההודעה הקשה. "הייתה לי הרגשה לא טובה לגבי הבן שלי

ופניו היו מאירות תמיד. הוא היה אכפתי מאוד לדברים ששייכים לו, פדנט בכל דבר שעסק. הוא גילה בגרות ואחריות והיה מודל לחיקוי עבור חמשת אחיו". , ומאז 2010 הוא התגייס לחיל השריון ב־ עלה בסולם הדרגות עד לתפקידו האחרון של עוצבת בני 460 כסמג"ד עזוז בחטיבה 24 האור. "הוא היה צריך לצאת מעזה ב־ בדצמבר, ביום ההולדת שלי, ודחו את זה , היום שבו נהרג. לפי מה שהבנתי 27 ל־ הוא זיהה בור ממולכד וקפץ עליו", מספר האב. "הוא הציל שם את החברים שלו, אם הוא לא היה קופץ עליו, כל החיילים שלו היו נפגעים. הוא עשה מעשה גבורה שאף אחד לא היה עושה". הפעם האחרונה שההורים דיברו עם בנם הייתה יום לפני שהוא נהרג. דניאלה: "יום לפני הוא שלח לנו הודעה בווטסאפ הקבו־ צתי ואמר שהם עובדים ומטהרים בתים". שמעון: "אני דיברתי איתו יום לפני. הוא אמר לי 'אבא, הכל בסדר, אל תדאג אני שומר על עצמי'. אבל קרה אסון. אלוהים לקח לנו פרח. הפך לנו את המשפחה, הפך

ופתאום דופקים לי בדלת", היא משחז־ רת, "אמרתי להם 'לא, אל תגידו לי, זה לא פה', סירבתי להאמין אבל הם נכנסו. צעקתי 'מה קרה לדביר' והתעלפתי. ראש העיר ומד"א וכל הצוות שהיה שם החזיקו אותי. תוך שניות הבית שלי התמלא בה־ מוני אנשים. הבן שלי התקשר באותו רגע שהקצינים נכנסו. אמרתי לו 'תבוא, תבוא, אין דביר'. הוא לא הבין מה רציתי. אחרי זה הודיעו לילדים שלי, אחד היה במילואים והשני במג"ב והביאו אותם. זה היה קשה מנשוא". דביר ז"ל היה אח בכור לחמשת אחיו: בר, שלומי, אוראל, נווה ועילאי. הוא בוגר בית הספר היסודי גלבוע והחטיבה העליונה בבית הספר אורט אמירים. "הוא אהב לעסוק בספורט תחרותי - ריצה, אופניים, טניס ועוד", מספרת האם, "היה חרוץ ושקדן, לימודים תמיד היו בראש מעייניו, ובהמשך גם למד באוניברסיטה. דביר גדל בבית מוסרי וערכי על תורת השם ואהבת הזולת. מלח הארץ, אהב את המולדת אהבת נפש. חיוכו היה הקסם שלו

16

2.2.2024 ˆ ידיעות טבריה, קרית שמונה