טבריה קרית שמונה 02.02.24

"אני לוקחת בחשבון שיש מקרים שלא פנו אלי. אני מודאגת כי אני לא רוצה שנגיע למצב של פגיעות מיניות. החשש שיותר ויותר ילדים ונוער במתחמי המפונים ייפגעו מינית"

לקבל משמרת ואפשר לקחת קו מרחוק הביתה. חודש וחצי לאחר תחילת המלחמה, כשהשי־ רותים במדינה התחילו לחזור לעצמם באזור הצפוני, רכזת הליווי הפלילי שלנו חזרה לתת

מסביב לשעון מרכז הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית בקריית שמונה ומאז 1994 גליל-גולן הוקם ב הוא מספק תמיכה לנשים וגברים שחוו פגי־ עות מיניות, אלימות מינית או אונס לכל תו־ שבי האזור. "האוכלוסייה בגליל והגולן מאוד מגוונת ורב-תרבותית ומאופיינת בקיבוצים, מושבים, עיירות פיתוח וערים קטנות", אומרת יניב בן ישי, "אנחנו נותנות סיוע גם למקרים חדשים שנכנסים ויש לנו גם מקרים שאנחנו מלווים אותם לאורך זמן. זה מטען של אנשים שסובלים מפוסט טראומה בעקבות פגיעה מי־ נית. יש לזה גלים כמו כל קושי נפשי אחר. אנחנו נותנות סיוע גם למי שמתעוררת לו או לה החוויה מחדש. בדרך כלל מי שפונה למרכז סיוע הוא גם יחזור למרכז ברגע ששוב יעלו הקשיים". מרכז הסיוע מספק שלל מענים שנשענים . את הקו 24/7 שזמין 1202 כולן על קו החירום מאיישות בהתנדבות נשים מהקהילה במשמרות לאורך כל שעות היממה ונותנות סיוע נפשי ראשוני בהקשר של פגיעות מיניות. מעבר לקו הסיוע מעניק המרכז ליווי בהליך הפלילי ומיצוי זכויות ובנוסף עוסק בחינוך והסברה לצמצום התקיפה והפגיעה המינית בחברה ברחבי הארץ ולהעלאת המודעות בנושא. "יש צוותים של מנחים ומנחות שעושים סדנאות לילדים ונוער, מכשירים צוותים מקצועיים מהגיל הרך שמגי־ עים אל מערכת החינוך ואל מקומות טיפוליים למיניהם ומקומות בילוי", אומרת יניב בן ישי, "יש גם תוכן שלם של מוגנות בגיל השלישי כי גם שם קורים דברים. לכל מעגל החיים יש הסברה שמותאמת לכל אחד מהשלבים ויש לנו צוותים מומחים שמתעסקים בזה, המרכז מספק גם הכשרה של ממונות למניעת הטרדה מינית במקומות עבודה ואנחנו גם מסייעות בהקמה של צוותי מוגנות בקהילה". לא עצרו כבר בשבוע הראשון למלחמה יישובי הגליל העליון התבקשו להתפנות ובהמשך פונה גם מרכז הסיוע עצמו בקריית שמונה. לאחר ימים של חוסר ודאות הגיעה ההבנה שחייבים לה־ משיך ולפעול, בפרט בתקופת חירום בה לפי מחקרים מתגברים המקרים של פגיעות מיניות בקהילה. "ברגעי משבר וכשמוציאים אנשים מהבתים שלהם הסיכון לפגיעות מיניות גובר", אומרת יניב בן ישי, "אלה דברים שאנחנו מכי־ רים מהעולם מאזורי מלחמה ואסון במחנות פליטים למיניהם וגם מקרים שאנחנו מכירים מהארץ כמו בתקופת מלחמת לבנון השנייה, שהיו בה לא מעט מקרים שהיה צריך להתמודד איתם ולטפל בהם בהקשר של פגיעות מיניות. גם במלונית הקורונה היה אירוע של פגיעה מי־ נית בצעירה. אנחנו יודעים שבאירועים מהסוג הזה מיד יש עלייה באלימות הכללית ופגיעות מיניות תמיד יהיו חלק מהאלימות שעולה, זה תמיד בא ביחד. כך שידענו שאנחנו חייבות למצוא את הדרך לעבוד". איך הצלחתן לתפקד בימים הראשונים? "לאט-לאט בנינו מודל עבודה חדש שהוא מותאם לשטח. המתנדבות שלנו, שאני כל כך גאה בהן, לא הפסיקו לעבוד לרגע, למרות שהן בעצמן מפונות עם המשפחות ובני הזוג שלהן במילואים והילדים בלי מסגרות, הן המשיכו להתנדב במשמרות וקו הסיוע שלנו לא עצר והמשיך לקבל פניות. הסדרנו את זה כך שה־ מתנדבות לא חייבות להגיע למרכז הסיוע כדי

מענה לאנשים וללוות אותם". חוויה של תלישות

עכשיו פועל מרכז הסיוע בעמק הירדן ומע־ ניק תמיכה וסיוע במוקדי הפינוי. "אחוז מאוד גדול מהאוכלוסייה של גליל עליון נמצאים בסובב כנרת ובעמק הירדן בכל המלונות וכל מתחמי האירוח", מסבירה יניב בן ישי, "אנחנו לא יושבות במקום פיזי, אנחנו מתכנסות בכל מיני מקומות ארעיים אבל אנחנו נמצאות פה בשטח ונותנות שירות בתוך מרכזי הפינוי. מטלפנים אלינו ומבקשים שנגיע לתת ייעוץ בעקבות מקרים שקרו ואנחנו פשוט מגיעות, שומעות עם מה מתמודדים, מייעצות לצוותים מה לעשות, מכניסות מערכים של סדנאות לי־ לדים ונוער ומוסרות הרצאות להורים בנושאי מוגנות". מה קורה בימים אלה במתחמי הפינוי מב־ חינת פגיעות מיניות? "בכל שבוע, מתחילת דצמבר, אנחנו מקבלים לפחות שתי פניות של מקרים שקרו שצריך לטפל ולהנחות מה לעשות". מה סוג הפניות? "מקרים של תקיפה מינית, הטרדות ובעיקר התנהגויות לא מותאמות של ילדים ונוער כמו למשל הורדת בגדים וגרירה למרחבים שאין בהם פיקוח. אם לא יהיה טיפול מותאם זה מהר מאוד יסלים. אם לא עוצרים התנהגויות מסוימות הם יהפכו לפגיעות". עד כמה את מודאגת מהמצב במתחמי המ־ פונים? "מדאיג מאוד מה שקורה באתרי המפונים. כי אני יודעת ולוקחת בחשבון שעל כל פנייה שא־ נחנו מקבלות, יש מקרים נוספים שלא מטופלים ואנחנו לא מצליחות לתת עזרה. אני מודאגת כי אני לא רוצה שנגיע למצב של פגיעות מיניות. החשש שיותר ויותר ילדים ונוער במתחמי המ־ פונים ייפגעו מינית. כל אחד זה עולם ומלואו וכשזה קורה משפחה עוברת משבר גדול. זה לא פשוט". למה בעצם הסיכון עלה במתחמי המפונים? "המצב שבו רבים נמצאים בצפיפות, בבלבול נוראי ובחוסר ודאות ובלי שגרה מוכרת וההורים לא פנויים לפקח מייצר טשטוש גבולות שגם מעודד התנהגויות פוגעניות. כשכל אחד נמצא בבית שלו יש להורים פחות או יותר שליטה - ההורה יודע מתי הילד בא, מתי יצא, לאיזה בית הלך, והילד יודע מה מרשים לו ומה לא. במר־ חבי פינוי כל הדברים האלה כמעט ולא ניתנים לשליטה ופיקוח. מרחבי המפונים יוצרים מרחב שבו אפשר לתפוס כיוונים לא טובים וזאת מתוך סקרנות או שעמום. אני לא מאשימה אף אחד וגם אין לי ביקורת כי כולנו על הקצה, כולנו בחוסר ודאות, הבית רחוק ויש חוויה לא נעי־ מה של תלישות. לכן דווקא בתקופה הזו אנחנו חייבים להיות הרבה יותר ערניים להתנהגויות סיכוניות". מה אתן צריכות בעצם? מה הכי חסר לכן? "אנחנו בעיקר צריכות שיתוף פעולה. אנחנו יודעות שקורים מקרים – כי מדווחים לנו והנושא של פגיעות מיניות הוא נושא שמאוד קשה לעי־ כול, בטח בימים של מלחמה שהיא טראומה בפני עצמה. זה נכון שקשה לדווח ולבקש עזרה, אבל אני רוצה להגיד לתושבים: 'דווקא עכשיו תיצרו איתנו קשר', אנחנו נבוא ונעזור וניתן כלים. יש מה לעשות".

לוטם יניב בן ישי. החלה בגיוס כספים כדי להרחיב את המענים

9

ידיעות טבריה, קרית שמונה ˆ 2.2.2024