טבריה קרית שמונה 02.05.25

השיבה הביתה של 'הר וגיא' מנהלת התיכון שהיה סגור במשך שנה וחצי מציגה: אחרי החגיגות ‰ תלמידים שבו לגבולם 1,000־ רוית רוזנטל פתחה מחדש את שערי בית הספר בקיבוץ דפנה וכ היא חוזרת לקרקע המציאות ומספרת על ההתמודדות המטורפת בתקופת הפינוי הארוכה, המחיר הכבד ששילמו התלמידים והמורים ומסמנת את האתגר הכי חשוב שלה - ולא, לא מדובר רק באחוז הזכאים לבגרות

אדי גל 1,000 חזרו כ- בשבוע שעבר מתלמידי בית הספר השש שנתי הר וגיא של החינוך ההתיישבותי בקיבוץ דפנה למבנה המקורי של בית הספר, שעבר מתיחת פנים משמעותית לאחר המלחמה בצפון. הפגיעות תוקנו, הציוד שודרג, הכיתות נצבעו, החצרות טופחו והתלמידים חזרו לאותו מקום שעזבו 7 בחופזה לאחר אותה שבת ארורה ב- . כביכול, הכל חזר 2023 באוקטובר למקומו בשלום. אבל רק כביכול: את הפגיעות הנפשיות שספגו תלמידי בית הספר במהלך השנה וחצי האחרונות, וזאת לאחר הפגיעות שספגו בתקופ פת הקורונה, מרגישים וירגישו כולם, כאשר הקשה מכל עוד לפנינו. הפוסט טראומה אצל רבים מהם תחל לצוץ ביתר שאת דווקא לאחר סיום המלחמה והחזרה לכאילו שגרה. מנהלת הר וגיא, רוית רוזנטל, מודפ עת היטב לצפי הזה ולצד השמחה על החזרה הביתה היא יודעת כמה עבודה עוד יש לעשות: "חייבים לדאוג לבני הנוער, לסייע ולשקם כי המצב לא פשוט. אני לא מדברת על ציונים אלא על מצבם הנפשי. חייבים לחזק אותם, קצת פחות לרחם, לשים גבולות ולעפ שות עבודה, כולל עבודה קהילתית עם ההורים. כולנו חזרנו לבית הספר אבל התקופה הקשה עוד לפנינו". מחוץ לקופסה ), מקיבוץ כפר 54 רוית רוזנטל ( 28 סאלד, נשואה ואם לשתי בנות ( שנים - 32 ), עובדת בהר וגיא 24 ו- מתוכן כמנהלת. היא בעלת תואר 11 ראשון במתמטיקה וחינוך ותואר שני בלימודי הגליל. כמו את כולנו, אירועי פ � תפסו אותה בה 2023 באוקטובר 7 ה- - באוקטובר, כאשר 8 תעה גמורה. כבר ב החשש כי מה שחמאס עשו בדרום יעשה חיזבאללה בצפון, היא הבינה שהלימופ קילומטרים מהגבול, 2.5 , דים בהר וגיא לא יתקיימו. "בעצם ככה נזרקנו למצב שלאף אחד לא היה ברור מה יהיה, כולם היו מבולבפ לים", שחזרה רוזנטל את הימים הראשופ נים של המלחמה, "כהנהלה התאוששנו 1,170 די מהר והבנו שלא מביאים את ה־ התלמידים, מכל יישובי הגליל העליון, לבית הספר. במקביל בחלק מהיישובים החל פינוי, תחילה יזום בידי התושבים ואחר כך פינוי רשמי וכל המרחב היה במצב לא ברור. היינו חייבים, תוך ימים

רוית רוזנטל. "השמים צילום: | " הם הגבול אביהו שפירא

בדרך שלנו אך אחד לא ציפה כי גם את שנת יחלו התלמידים מחוץ 2024 הלימודים לבתי הספר הרגילים שלהם, אבל רופ זנטל הרגישה שזה בדיוק מה שיקרה. אגב רוזנטל קיבלה תעודת הצטיינות מטעם משרד החינוך על גילוי מנהיגות ויוזמה במהלך מלחמת 'חרבות ברזל'. "הייתה לי תחושת בטן שלא נחזור ושחייבים תוכנית מגירה, כשהמטרה הייתה שכל הקהילה תהיה ביחד. בקופ רונה למדנו שבית ספר הוא עוגן לא רק עבור התלמידים אלא גם עבור הקהילה כולה. חיפשנו איפה אפשר למקם בית ספר שיכיל את כל התלמידים שלנו ולבסוף אמא של אחד התלמידים אמרה שהיא ראתה מבנה מסחרי גדול באזור התעסוקה צח"ר בראש פינה שיכול להתאים לבית ספר. נדלקתי על המפ קום ורציתי אותו. החל שיח מול משרד החינוך וייאמר לזכותם שהם שיחקו מ � יום הם הפכו את ה 90 אותה. תוך בנה התעשייתי לבית ספר לכל דבר. בנו כיתות, הקימו חדרי צוות, הביאו שולחנות, כיסאות, טלוויזיות, מחשבים 1 וכל מה שצריך לתפקוד בית ספר. ב בספטמבר הכל היה מוכן ופתחנו את ימים 5 הר וגיא בצח"ר, בית ספר שעבד בשבוע במתכונת רגילה. בסך הכל היו תלמידים שלא חזרו באותו שלב 150 כ הביתה והמשיכו ללמוד בחוץ אבל היו

מידים שלא פונו. הנהגת ההורים התפ גייסה ועזרה לנו למצוא שני מקומות חליפים בהם יכלנו לקיים לימודים. וזה מה שקרה: כיתות ז'-ח' למדו בבית הספר היסודי בראש פינה בשעות אחר הצהריים, לאחר שהתלמידים המקומיים סיימו ללמוד. מצאנו בחצור הגלילית , שמנהלים שלה הסכימו mbc מכללה, שהסטודנטים ילמדו אחר הצהריים ואנפ חנו בבוקר. את התלמידים שלנו חילקנו לשתי קבוצות, כיתות ט'-י' למדו בבוקר וי"א ו-י"ב למדו אחר הצהריים. זה היה אתגר משמעותי אבל כך הצלחנו לקיים לימודים". איך הצלחתם לשמור על קשר עם התלמידים שכן פונו? "שמרנו איתם על קשר רצוף וביקרנו אותם באופן קבוע. חלק למדו באזור הכפ נרת, אחרים באזור נצרת. הכל היה מורפ כב, כולל המצב של אנשי הצוות. מורים קיבלו מידי שבוע מערכות חדשות, עברו בין המוקדים בהם קיימנו לימודים, לפפ עמים לימדו בבוקר ולפעמים אחר הצהפ ריים. מצב מאוד מורכב. זה היה מאוד מאתגר לשמור על קשר עם התלמידים שפונו, אבל עשינו את זה". איפה את היית באותה תקופה? "כפר סאלד לא פונה, אבל אני עברתי תחילה לגור אצל אחי בכפר יונה - כל בוקר נסעתי צפונה ובערב דרומה. אחרי חודשיים נשברתי כי גם בעת הנסיעות היו אזעקות אז העדפתי להיות בבית".

ספורים, לחשב מסלול מחדש מתוך מחפ שבה שאם אנחנו לא נמצא פתרון, אף אחד לא יימצא עבורנו פתרון". תחילה החלו לימודים בזום, אבל מהר מאוד הוקמו שני מרכזי למידה בקיבופ צים ברמת הגולן ובעמק החולה. זה לא ממש עבד, ההורים גם פחדו להתנייד, מה גם שחלק מהתושבים פונו לאזורים מרוחקים. למשל קיבוץ דן פונה לחיפה, שניר לנוף הגליל ורבים פונו לבתי מלון בטבריה ובעמק הירדן. "התחלנו לנסות ולהבין את תמונת מבין התלמידים 750 המצב. בפועל, שלנו לא פונו מבתיהם", תיארה רוזנפ טל, "לאחר שמרכזי הלמידה לא עבדו, חיפשנו מבנה חליפי באזור הדרומי לעמק החולה שיכול להכיל את התלפ

"המוטו שלנו תמיד היה 'קשה לנו אבל אנחנו לא מסכנים'. יש מסכנים מאיתנו ונעשה הכל כדי שננתב את עצמנו בצורה כי טובה שאפשר. מחזקים

צילום: פרטי

את מי שצריך ולא צונחים"

רוזנטל מקבלת תעודת הצטיינות

אין להעתיק, להפיץ, לשכפל, לצלם, לתרגם, לאחסן במאגרי מידע, לשדר בדרך כלשהי (בכתב, © בדפוס או במדיה אחרת)–ובכל אמצעי אלקטרוני, אופטי, מכני או אחר–חלק כלשהו של העיתון (לרבות טקסט, איורים, צילומים, תמונות, מפות, גרפיקה), הן בגירסה טקסטואלית והן בדפים מעוצבים, לרבות באמצעות הקלטה והקלדה, ללא אישור מפורש בכתב מהמוציאה לאור, ידיעות תקשורת בע"מ

חיפה 26 כתובתנו: בעלי המלאכה 054-3337202 : ‰ לפרסום 04-8746080 ' טל orit-z@yedtik.co.il

ידיעות תקשורת בע"מ מו"ל: ליאת שרון / מנכ"לית: גיא בן יהושע עורך ראשי: דפוס ידיעות אחרונות בע"מ הדפסה:

5

ידיעות טבריה, קרית שמונה ˆ 2.5.2025