טבריה קרית שמונה 02.05.25

תלמידים שפונו לאזור כנרת שהעדיפו להגיע כל יום לצח"ר. אפילו מחיפה היה מי שהגיע כדי להיות במסגרת של הר וגיא. אני חייבת לפרגן למנהל החינוך ההתיישבותי ד"ר סער הראל, שהיה שם בשבילנו לגמרי וכל דבר שרק צייצתי שאני צריכה קיבלתי. גם מחוז צפון היה שם בשבילנו. בלעדיהם אני לא יודעת איך הייתי מצליחה". הרבה תלמידים חוו בשנה וחצי האחרונה משבר רגשי עמוק. "הרבה תלמידים וגם מורים. הם לא גרו בבתים שלהם, עברו לבתי מלון או בתים שכורים והרגישו שהקרקע נשמ־ טת מתחת לרגליים. חשו חרדות ותל־ מידים פרצו גבולות. משפחות התפרקו בתקופה הזו ממקום שקשה להורים. התלמידים חשו קשיים רבים שהת־ בטאו בחוסר שקט, טשטוש גבולות, עלייה בתופעות כמו עישון ואלכוהול ושוטטות. הכל התנקז לבית ספר ואנ־ חנו היינו צריכים להתמודד. בית הספר הוא ששומר את השפיות של אנשים, מבוגרים וילדים גם יחד. המוטו שלנו תמיד היה 'קשה לנו אבל אנחנו לא מסכנים'. יש מסכנים מאיתנו ונעשה הכל כדי שננתב את עצמנו בצורה כי טובה שאפשר. מחזקים את מי שצריך ולא צונחים. מצד אחד מכילים, מצד שני כן מציבים גבולות. היינו צריכים גם להתמודד עם הורים, שחלקם היו יותר חלשים, ולא תמיד הבינו את מה שאנחנו עושים. מה פתאום דורשים מהילדים שלהם לבוא עם חולצה או מה פתאום משהים תלמיד שנתפס מעשן. היינו צריכים להסביר את הדרך שלנו, ואת הצורך להחזיר את כולם למסלול. ברור שכשהבית יציב זה יותר קל".

צילום: באדיבות 'הר וגיא' | יום הלימודים הראשון בהר וגיא אחרי המלחמה

תחושת הקלה במהלך המלחמה ספג מבנה בית הספר הר וגיא בקיבוץ דפנה פגי־ עה ישירה באולם הספורט. היו גם פגיעות הדף וגם פגיעות בשל הנ־ טישה והעזובה. עם ההחלטה לחזור הביתה, הופעל לחץ שגם הלימודים בהר וגיא יעברו מיד למבנה הקבוע של בית הספר אבל רוזנטל התנג־ דה: "לא הסכמתי לחזור לפני שבית הספר יעבור שדרוג משמעותי. שלא רק יתקנו אלא ממש ישפרו את המ־ בנה, עם כל מה שכרוך בכך. ביקשתי לחזור לבית ספר במצב טוב יותר מזה שעזבנו והחטיבה לחינוך התיישבותי הלכה איתי ויחד עם מס רכוש ועשו פה עבודה נהדרת. אנשים רואים את המבנה ומחייכים מאוזן לאוזן. שמ־ חנו לחזור, יש תחושה של הקלה, חייבים תקופה של החלמה ולזה

חייבים יציבות, שגרה ושקט". מה מצב התלמידים מבחינה לי־ מודית? עד כמה נוצרו פערים? "אני שומעת הרבה דיבורים בנושא. קודם כל קיבלנו המון הקלות. משרד החינוך ידע להקל כדי לאפשר לת־ למידים לגשת לבגרות. תלמידים רציניים ניגשים לבגרות ומגישים מה שצריך. הם לא מסכנים כי נוצ־ רה התאמה למצב שלהם. אני אפילו מעודדת אותם ללכת השנה כי בשנה הבאה כבר לא יהיו הקלות כאלו וחבל לפספס את זה. לגבי יתר התלמידים, ברור שנוצרו פערים, שחלקם נגררים מאז הקורונה. אנחנו מכינים תוכניות מיוחדות לתגבר את התלמידים. בח־ טיבת הביניים התחלנו ללמד כאילו אנחנו שנה אחורה. האתגר המשמעותי הוא של המורים. תמיד אמרתי שבלי צוות שיודע שמעריכים אותו, שמסור, יצירתי, גמיש ונרתם לכל דבר ועניין,

שמגבה אחד את השני, אי אפשר לה־ צליח. והצוות שלנו כזה. בשנה שעב־ רנו היה גיבוי מדהים בין המורים - הם החליפו אחד את השני וחיזקו אחד את השני. חלק מהמורים פונו ויש כאלו, כמו מורים ממטולה, שלא חזרו עדיין הביתה. גם אנחנו כהנהלה דאגנו כל השנה לקיים אירועים משותפים לכל הצוות, בנוסף לשיחות קבועות כדי לחזק אותו". מה הלקח שלך מהשנה וחצי האחרונה? "אני מרגיש שאני עצמי לא מע־ כלת את השנה הזו. רק התמקדנו בחזרה ויש המון מה לעכל. כמנה־ לת מסגרת לימודית למדתי שארגון שנכנס למשבר במצב שהוא חזק, צולח את המשבר. הכל קם ונופל על הצוות. כשהצוות מבין את העבודה, מתפקד, פעיל ומרגיש שמעריכים אותו - השמים הם הגבול".

השיבה הביתה של 'הר וגיא'

דים

6

2.5.2025 ˆ ידיעות טבריה, קרית שמונה