טבריה קרית שמונה 03.05.24

היו הפתרון שלי להרבה דברים. זו חיה שלא שופטת אותך, היא אוהבת אותנו ללא תנאי, היא תתרגש מאיתנו כל פעם מחדש גם אם נהיה איתה ארבע שנים. זו חיה מאוד אנושית. מראית עין שלה לפעמים עבורי זו נחמה. בעולם האילוף כדי להיות מאלפת טובה את צריכה להיות נטולת אגו ועם המון סבלנות ועם יכולת לשנות מצבי רוח ולדייק דברים. הכלבים הפכו אותי למי שאני היום". מה זה אומר כלבנית טיפולית? "היום העולם של הכלבים קיבל המון מו־ דעות כטיפול משלים שמוציא הרבה פעמים דברים שבמפגשים עם פסיכולוג לא יוצאים. ככלי זה מאפשר לנו להתמודד עם המון דב־ רים, מהתמודדות עם הצלחות, כישלונות ועד למיניות ואיך נראה התא המשפחתי". טל היא גם סטודנטית לעיצוב גרפי ומד־ עי החברה במכללה האקדמית עמק יזרעאל. כחלק מלימודיה בקורס 'פיתוח קונספט' בהנ־ חייתה של המרצה קארין גרינברג, פיתחה טל משחק מיוחד לאילוף שעוזר לילדים עם קשיי קשב וריכוז. "החלטתי להתמקד באוכלוסייה שסובלת מבעיות קשב וריכוז. באג'נדה שלי אני מאמינה שדרך אילוף אפשר לפתור לא מעט התמודדויות אישיות. המשחק הוא קו־ בייה של צבעים עם כרטיסיות שמחולקות

ניצן טל בקיבוץ מעגן. "הטראומה לא נצרבה"

"הרגשתי שיש פה משהו שהוא גדול ממני ובאיזשהו מקום גם אני הייתי צריכה להרגיש חלק מהדבר הזה ולתרום. גם כשאתה דואג למישהו אחר אתה פחות עסוק בקושי או בעצב שלך" כמפקדת לחיילות,

במילואים עם אחד מכלבי צילום: פרטי | ' 'עוקץ

לארבעה רבדים: ידע, בניית קשר עם הכלב, בעיות התנהגות וטריקים ותרגילים. המשחק נקרא 'קשר וריכוז' כי הוא יוצר קשר וריכוז בין המטופל לבין הכלב". מה השאיפה שלך להמשך? "השאיפה להקים מרכז כלבני טיפולי בעמק הירדן שייתן את כל המענה הטיפולי. אני רוצה להנגיש את הידע, הניסיון והמקצועיות שלי לאנשים שלא בכל מקום היו מתקבלים, גם ברמת האילוף הבסיסית, לקוחות שלא כל מאלף היה לוקח לעצמו". יש סיפורי הצלחה מרגשים? "יש לא מעט. יש נערה שהייתה מתקשה לקום בבוקר לבית הספר אבל בחופשת הקיץ היא רצתה לעבוד איתי בכלבייה אז כבר בשש בבוקר הייתה מחכה לי ליד השער של הכל־ בייה ועוזרת לי עם הכלבים. היום היא מתלווה איתי לפעילויות עם נערות בסיכון ונותנת להן השראה. אני שמחה להיות חלק מהתהליך, מה־ ביטחון שהיא צוברת והמחויבות שהיא מפתחת, אפילו ברמה האישית שלה מול ההורים - אם היה שיח מרדני, היום הוא שיח הרבה יותר מכבד. דרך הידע שהעברתי לה ודרך העבודה המשותפת היא השתפרה ובנתה את עצמה".

לא מבוטל של אירועי אמת של חילוץ לכודים ואיתור נעדרים. "זה היה מטורף. הטירונות לימדה אותי ואותנו כצוות להיות לוחמות על. כבר בטירונות הייתי באירוע של קריסת חניון הברזל בתל אביב. הגעתי לאירוע הזה זמן קצר אחרי שעשיתי 'בונדינג' (חיבור אישי) עם הכלב שלי. הכלב ידע את העבודה ואני הייתי רק צריכה לעמוד בקצב שלו". אחרי הטירונות יצאה טל לקורס מדריכים ובסיומו פיקדה על חיילות ביחידה. "הייתי בצוות איתור נעדרים שמהותו הייתה לתת מענה ברעידות אדמה, גם למציאת חללים וגם למציאת אנשים חיים נעדרים או לכודים. עבדנו בכל מיני פלטפורמות, גם בשטחים פתוחים וגם בקריסות של אתרי בנייה". חיה אנושית אחרי השירות הסדיר המשיכה טל עוד שנה וחצי לשירות קבע וסיימה כמעט חמש שנים של שירות ביחידה. לאחר שהשתחררה קבעה את ביתה בעמק הירדן ופתחה במעגן עסק לטיפול בילדים, נוער ומבוגרים בעז־ רת כלבים. "מגיל קטן אני זוכרת שכלבים

את המילואים התעניינתי בטיפולים פסיכו־ לוגיים כדי לוודא שזה לא יחזור שוב. יש פחד שיהיו טריגרים בחיים האזרחיים שיפעילו את זה ולא יאפשרו לי לתפקד". היום כמה את נזכרת ברגעים האלה? "זה מלווה אותי כי זה משמעותי ונוכח. המ־ לחמה עדיין לא נגמרה. נכון שראיתי דברים קשים והרחתי ריחות קשים מאוד, אבל הט־ ראומה לא נצרבה. יש אנשים שמצליחים לעבד באותו רגע את החוויה וזה נשאר שם כחוויה לא נעימה וככה זה נשאר אצלי. גם התקף החרדה אחרי שהבנתי שהוא מלווה אותי במהלך היום הוא נשאר רק כמשהו מאוד לא נעים שחוויתי באותה תקופה. היום כשאני מסתכלת אחורה יש בעיקר תחושת שליחות ומשמעות". לאתר נעדרים טל נולדה וגדלה בבית שמש ולאחר סיום לימודיה בתיכון היא עשתה שנת שירות בכל־ בייה טיפולית, התגייסה לצה"ל ושירתה, איך לא, ביחידת 'עוקץ'. תקופת הסדיר שלה הייתה אינטנסיבית וטל והלוחמות בצוות שלה נקראו לטפל במספר

של המלחמה והמילואים האינטנסיביים הייתה ההבנה שהיא חלק ממשהו גדול ומשמעותי. "הרגשתי שיש פה משהו שהוא גדול ממני ובאיזשהו מקום גם אני הייתי צריכה להר־ גיש חלק מהדבר הזה ולתרום. גם כמפקדת לחיילות, כשאתה דואג למישהו אחר אתה פחות עסוק בקושי או בעצב שלך". את מהאנשים שראו בעיניים את גודל האסון של השבעה באוקטובר, עכשיו שבעה חודשים אחרי איפה זה פוגש ומלווה אותך? "אחרי תקופה די ארוכה של מילואים חזרנו לבארי כדי להיות קרובות לכניסה לרצועה, ישנו מחוץ לבארי ושמענו את ההפצצות והתאמנו יום אחד בבתים ההרוסים כדי לדמות את ההרס במידה ונצטרך להיכנס לרצועה. שם חוויתי התקף חרדה די גדול שלא הצלחתי לתפקד במשך כמה שניות. אני מודעת לזה כי אני באה מהעולם הטיפולי, אבל פתאום לחוות את זה על עצמי זה מאוד קשה. היה לי פחד גדול גם ברגעים שישנו באוהלים מחוץ לבא־ רי ושמעתי את ההפצצות וגם ברגע שהייתי צריכה לדמות לכודה בתוך הרס. אם לא תפ־ קיד המפקדת והאחריות המסוימת שהייתה לי, אולי אפילו הייתי נשברת. מייד כשסיימתי

אין להעתיק, להפיץ, לשכפל, לצלם, לתרגם, לאחסן במאגרי מידע, לשדר בדרך כלשהי (בכתב, © בדפוס או במדיה אחרת)–ובכל אמצעי אלקטרוני, אופטי, מכני או אחר–חלק כלשהו של העיתון (לרבות טקסט, איורים, צילומים, תמונות, מפות, גרפיקה), הן בגירסה טקסטואלית והן בדפים מעוצבים, לרבות באמצעות הקלטה והקלדה, ללא אישור מפורש בכתב מהמוציאה לאור, ידיעות תקשורת בע"מ

חיפה 26 כתובתנו: בעלי המלאכה 054-3337202 : ‰ לפרסום 04-8746080 ' טל orit-z@yedtik.co.il

ידיעות תקשורת בע"מ מו"ל: ליאת שרון / מנכ"לית: גיא בן יהושע עורך ראשי: דפוס ידיעות אחרונות בע"מ הדפסה:

5

ידיעות טבריה, קרית שמונה ˆ 3.5.2024