טבריה קרית שמונה 03.11.23

החינוך ינצח!

פתיחת שנת הלימודים החדשה במרכז האקדמי לוינסקי־וינגייט

נדחתה לימים טובים יותר לרגל המצב, הארכנו את ההרשמה לשנת הלימודים הקרובה

* 5009

סטודנטיות וסטודנטים, בוגרות ובוגרים, וחברות וחברי סגל אקדמי ומנהלי במרכז האקדמי לוינסקי־וינגייט נרתמים לסייע בעת הזו במגוון מישורים וזירות. עם פרוץ המלחמה, הקמנו את סיירת לוינסקי־וינגייט, שכוללת עשרות מתנדבות ומתנדבים, שעושים כל שביכולתם כדי לתמוך בתושבי הצפון והדרום ובילדיהם ולסייע להם במשלוח מוצרים וציוד חיוני, בהוראה והפעלה במרכזי למידה, בתמיכה רגשית ואפילו בעזרה לחקלאים בקטיף.

אם אתם זקוקים לעזרה או לסיוע, דברו איתנו!

5009

*

1

1

ידיעות נתניה, חדרה ˆ 3.11.2023

3.11.2023 ˆ ידיעות נתניה, חדרה

חינם לקוראי "ידיעות אחרונות" ˆ יום שישי, י"ט בחשוון תשפ"ד 03.11.23 ˆ טבריה, קרית שמונה, צפת, יישובי עמק הירדן, הגליל התחתון, הגולן והגליל העליון

"אני צריך את הילד שלי" בנו של תושב יסוד המעלה חטוף בעזה:

אל תשכחו אותם אופק שאול מפוריה עילית, אחיו של אורון שאול שנמצא בשבי חמאס מאז צוק איתן, קורא למדינה לא לשכוח את אחיו ואת הדר גולדין 8 // עיר בהפסקה טנקים בגינות בתים, רחובת ריקים ומתח תושבי ‰ באוויר קרית שמונה הבודדים שבחרו להישאר מספרים על החיים בין אזעקה לאזעקה 12 // מלאכת קודש הרב יוסף יצחק (איקה) גלדציילר מגבעת אלה מספר על המילואים הכי קשים בחייו - זיהוי חללי צה"ל ואזרחים במחנה 16 // ' 'שורה

השבת השחורה של באוקטובר, הלילות 7־ ה ללא השינה, למה הוא מפגין לבד בתל אביב ומה הוא מצפה שהמדינה תעשה למען דני מירן ‰ השבת החטופים זועק את זעקת בנו עמרי שנחטף מביתו בנחל עוז לעיני אשתו ושתי בנותיו 6 // דניאל דדון ‰

מבעלות פרטית 1 מכוניות יד

במחירים ללא מתחרים! 2023 מכוניות חדשות | תשלומים 100 עד | מימון 100% עד

רדיו קול רגע בשידורים מיוחדים מסביב לשעון מלווה את המלחמה Æ עד לנצחון

4

3.11.2023 ˆ ידיעות טבריה, קרית שמונה

בס"ד

מחזקים את תושבי הדרום והצפון, את העורף, את חיילנו וכוחות הבטחון את המשפחות השכולות והפצועים שנדע ימים טובים יותר

052-5693702 : טל' להזמנות ביחד ננצח!

תנור בנוי קריסטל ליטר, טורבו 80

SMART 43" מסך

מקרר משפחתי ליטר 420

ז 1,590 תאורת חירום במגוון גדלים

ז 1,190 מייבש כביסה ק"ג 7

ז 1,890 מכונת כביסה ק"ג 8

BO80

AK43

BNT453

ז 49 החל מ-

ז 899

ז 1,390

DV70

8K100

, מוגבל ליח' אחת ללקוח, ט.ל.ח. 9.11.23 התמונות להמחשה בלבד, המחיר אינו כולל הובלה/התקנה, תוקף המבצעים עד

נט אלקטריק סניף צפת, בית מימון (מול בנק דיסקונט) 13 ' העלייה ב 04-6970535 8:00-13:00 ' , ג',ו 16:00-19:00 ,8:00-14:00 ' ש. פתיחה: א',ב',ד',ה חנות שומרת שבת

נט אלקטריק סניף חצור, א.ת. חצור הגלילית 36 הכניסה מצומת מחניים-המסגר 04-6802026 ,04-6802025 9:00-14:00 ' , ו 10:00-18:00 ' ש. פתיחה: א'-ה חנות שומרת שבת

כל מוצרי החשמל, באספקה מיידית

5

ידיעות טבריה, קרית שמונה ˆ 3.11.2023

בנו של תושב יסוד המעלה חטוף בעזה: הוא יצא מהבית לעיני אשתו ובנותיו חי ומרגע זה אנחנו לא יודעים מה עשו לו"

| הבן עמרי צילום: באדיבות השמפחה

מאז נחטף כמעט חודש חלף עמרי מירן מביתו בנחל עוז על ידי מח־ בלי החמאס, לעיני אשתו ושתי בנותיו. מאז, אביו דני מירן מיסוד המעלה מפגין מדי יום ברחוב שאול המלך בתל אביב עם השלט שהוא מחזיק בידו "מזועזע, אין מחוות הומניטריות ללא תמורה. אבא של חייל". הוא מאמין שאם יש מישהו שי־ כול לשחרר את בנו ושאר החטופים זה רק צה"ל. עכשיו הוא מספר על השבת באוקטובר ועל הלילות 7 השחורה של ה־ ללא שינה, ואומר מה הוא מצפה שהמ־ דינה וראש הממשלה יעשו למען השבת החטופים. "הייתי בבית ביסוד המעלה כששמעתי שיש צבע אדום בעוטף עזה", משחזר מירן. "כרגיל התקשרתי לעמרי הבן שלי לשאול אותו מה קורה, והוא אמר לי 'אתה כל פעם מתרגש, לא קורה כלום'. נרגע־ תי, אבל כעבור כמה דקות הודיעו בטל־ וויזיה שיש מחבלים ביישובים. התקש־ רתי שוב לבן שלי והוא אומר לי: 'אבא, כל הקיבוץ מלא מחבלים ואין לי מה לעשות'. הוא אמר שהוא לא יכול לדבר וקבענו שנתכתב בהודעות בווטסאפ". במשך שעות הסתגר עמרי מירן בממ"ד עם אשתו לישי ובנותיו עלמא בת החצי שנה ורוני בת השנתיים. "הוא אמר לי קיבלתי 10:20־ שהם יושבים בשקט. ב ממנו את ההודעה האחרונה שאני לא זוכר מה הייתה. כתבתי שוב ושוב ולא נעניתי. אמרתי לו 'תענה לי, אני דואג' והוא לא ענה יותר. ראיתי את השחור מכל לנגד עיניי. אני יודע שאלו מחב־ לים וחששתי שהוא נהרג". בערב, לאחר שעות של דאגה 18:30־ ב וחוסר ודאות, התברר שעמרי נחטף בידי החמאס לעזה. "קיבלתי הודעה מהאמא של כלתי שעמרי נחטף ושהילדות וכלתי בסדר", מספר מירן. "בשלב הזה לא יד־ עתי כלום, אבל כשפגשתי את כלתי היא סיפרה שהם היו בממ"ד וחמישה מחבלים

כבר חודש שדני מירן לא עוצם עין והמחשבות שלו עוסקות רק בבנו עמרי שנחטף לעזה מביתו בקיבוץ נחל עוז עכשיו, כשהוא מפגין מדי יום לבדו ‰ בתל אביב, הוא משחזר את בוקר השבת השחורה, מספר מה עובר עליו מאז, מצפה שלא יהיו מחוות הומניטריות ללא תמורה ובטוח שרק צה"ל ישחרר את הבן שלו ושאר החטופים

מהקיבוץ, 17 נכנסו לבית עם ילד בן כולו מפוחד ורועד. הם איימו עליו והילד אמר לבן שלי 'עמרי תפתח את הדלת, אם לא הם הורגים אותי', אז עמרי פתח את הדלת, מה הוא כבר יכול לעשות. לקחו את הבן שלי עם האישה והילדות לבית של השכן צחי והושיבו יחד את שתי המ־ שפחות על הרצפה למשך כמה זמן. אחר כך אמרו לשני הגברים: 'או שאתם באים איתנו או שאנחנו הורגים את כולם'". רגע החטיפה היה קורע לב. "הנכדה שלי, שהייתה קשורה מאוד לאבא שלה, ראתה שהוא לא הולך בצורה חברית אלא גוררים אותו וקושרים אותו, והתחי־ לה לצעוק 'אבא שלי, אבא שלי'. אשתו צעקה לעמרי 'אני אוהבת אותך, אל תהיה גיבור, תשמור על עצמך' – והם לקחו אותו. אני מתנחם בכך שאני יודע שהוא נחטף חי, בריא ושלם". כוחות צה"ל הגיעו למקום רק בשעות הערב. "אשתו ובנותיו והשכנה עם יל־

דניאל דדון // צילום: ריאן

העמק

אורית קוסטנטינו / עורכת גרפית ראשית: יוסי וקנין / עורך: אורית זילברברג / מנהלת העיתון: מרכז גרפי, ידיעות תקשורת / גרפיקה: שלום חכמון מנהל הפקה ותפעול:

נחום סגל צילום: | ריאן ‰ אופק שאול צילום: | דני מירן בשער:

6

3.11.2023 ˆ ידיעות טבריה, קרית שמונה

דני מירן מפגין בתל אביב. "אין לי זמן לכעוס"

איך עוברים עליך הימים מאז? אתה מצליח לישון בלילות? "בימים אני מסתובב ומתרוצץ, ובלי־ לות המחשבות עוברות כמו בסרט נע. כל לילה אני הולך לישון עם הילד שלי. הוא יצא מהבית שלו לעיני אשתו ובנותיו חי, בריא ושלם – ומרגע זה אנחנו לא יודעים מה עשו לו. אם התעללו בו, ירו בו או שהוא נמצא בבית חולים, אם הוא חי או מת. אלה המחשבות שמתרוצצות כל הלילה בראש. אני מאוד חושש שכו־ חותינו, עם הפצצות המטוסים והפגזות הטנקים, לא יפגעו בו ובחטופים האחרים בטעות והכאב יהיה כאב לאומי עוד יותר חזק". אתה כועס על המדינה, שהפקירה את יישובי העוטף? "אין לי זמן לכעוס. זה אסון לאומי יותר גדול מאסון התאומים ויותר גדול מה־ מחדל של יום כיפור. יש בלבי דברים, אבל אני לא חושב על זה. אני חושב רק קדימה, לעתיד, איך אני מקבל את הבן שלי בריא ושלם. כל השאר לא בראש מעייניי. עמרי עובד עם ילדים בבית ספר כמטפל בשיאצו. הוא טיפל בכל מיני ילדים עם קשיי למידה ובזכות הטיפול שלו הם חזרו למוטב. הוא רצה רק לעשות טוב בעולם". מי תומך בך ומעודד אותך בימים האלה? "משפחתי שמגיעה הנה, ויש פה אז־ רחים טובים מתל אביב ומטה משפחות החטופים והנעדרים שעושה עבודת קודש במקום הממשלה. זה מקום שהוא גם בית וגם מקום לבוא לבקש דברים. הם הקימו אגפים, וכל אחד מהם מופקד על נושא אחר, מאגף משפטי ושגרירויות ועד אגף שאחראי על הקשר עם המדינות השונות ואפילו הוותיקן". השבוע הלך מירן עם משפחות הח־ טופים להיפגש עם נשיא המדינה יצחק הרצוג, פגישה ממנה יצא מעודד ומחוזק. "הנשיא ליטף וחיבק אותנו. אין לו מידע נוסף, אבל הוא לפחות גילה אהבה, סימ־ פטיה ויחס ולחץ את ידי כל המשפחות. הוא שמע כל משפחה ומשפחה, סוף סוף ראית דמות ממלכתית מייצגת שבאה ומזדהה עם המשפחות". כשעמרי יחזור מהשבי בעזרת השם, מה הדבר הראשון שתגיד לו? "אני לא אגיד לו כלום, אחבק אותו חזק חזק ואנשק אותו. יהיה לי ילד ביד. לא צריך להגיד לו כלום, הוא יודע שאני אוהב אותו". את החטופים ויביא לנו אינפורמציה על מצבם, אבל היות שיש לנו עסק עם רוצחים מדאעש, הם לא נותנים גם לצלב האדום להתקרב לחטופים הפצועים" "מהצלב האדום אני מצפה שהוא יפגוש

מדינה במלחמה החטופים

רוצה שיעשו להם מחוות הומניטריות בלי שייתנו תמורה, והם בינתיים לא נותנים תמורה, אבל מעבירים להם מזון ותרופות. המסר לחמאס צריך להיות, אם אתם רוצים תרופות תתנו משהו ואם אתם רוצים מים תתנו משהו. אם לא, מצידי תמותו". מה אתה מצפה שהמדינה תעשה? "אני מצפה מצה"ל שיחסל את כל המחבלים וישחרר את הבן שלי ואת כל החטופים האחרים. אני צריך את הילד שלי. אני מצפה מראש הממשלה שיביא לי את הילד. אבל גם הוא לא יכול, רק צה"ל יוכל לעשות את זה. מהצלב האדום אני מצפה שהוא יפגוש את החטופים ויביא לנו אינפורמציה על מצבם, אבל היות שיש לנו עסק עם רוצחים מדאעש, הם לא נותנים גם לצלב האדום להת־ קרב לחטופים הפצועים, שזו עבירה על החוקים הבינלאומיים. שם אין חוקים, רק מאיתנו מצפים שנישמע לחוקים".

דיה נשארו על הרצפה עד השעה שש ומשהו, כשהחיילים נכנסו פנימה וחילצו אותם. פינו אותן לקיבוץ כרמים בדרום הר חברון והן נמצאות שם עכשיו. למ־ חרת נסעתי לכלתי לעזור לה עם היל־ דים, כי ההורים שלה גרים בשדרות ולא יכלו לצאת. הייתי שם עד שההורים שלה

הגיעו ועליתי צפונה". מחשבות כמו בסרט נע

"זה אסון לאומי יותר גדול מאסון התאומים ויותר גדול מהמחדל של יום כיפור. יש בלבי דברים, אבל אני לא חושב על זה. אני חושב רק קדימה, לעתיד, איך אני מקבל את הבן שלי בריא ושלם"

בימים האחרונים מפגין דני מירן מה־ בוקר עד הערב בתל אביב. "אני מפגין בנפרד מהורי החטופים האחרים, כי יש לי שלט שהכנתי 'מזועזע, אין מחוות הומינטריות ללא תמורה. אבא של חייל'. אם אשים את השלט שלי עם כל השלטים האחרים הוא ייטמע ביניהם ואז לא יראו את המסר שלי. מי שיעשה את העבודה זה צה"ל, והוא יעשה אותה טוב. אני לא

אין להעתיק, להפיץ, לשכפל, לצלם, לתרגם, לאחסן במאגרי מידע, לשדר בדרך כלשהי (בכתב, © בדפוס או במדיה אחרת)–ובכל אמצעי אלקטרוני, אופטי, מכני או אחר–חלק כלשהו של העיתון (לרבות טקסט, איורים, צילומים, תמונות, מפות, גרפיקה), הן בגירסה טקסטואלית והן בדפים מעוצבים, לרבות באמצעות הקלטה והקלדה, ללא אישור מפורש בכתב מהמוציאה לאור, ידיעות תקשורת בע"מ

חיפה 26 כתובתנו: בעלי המלאכה 054-3337202 : ‰ לפרסום 04-8746080 ' טל orit-z@yedtik.co.il

ידיעות תקשורת בע"מ מו"ל: ליאת שרון / מנכ"לית: גיא בן יהושע עורך ראשי: דפוס ידיעות אחרונות בע"מ הדפסה:

7

ידיעות טבריה, קרית שמונה ˆ 3.11.2023

"אורון, הדר ושני האזרחים חייבים להיות חלק מכל עסקה" השבת השחורה תפסה את אופק שאול מפוריה עילית בשדה אך האירועים בארץ ‰ התעופה בדרך לטיול חלומי בתאילנד והסרטונים שנחשף אליהם גרמו לו לבטל את הטיסה ולחזור עכשיו, אחרי שהצטרף למטה המאבק לשחרור ‰ הביתה החטופים, הוא מספר מה אמר למשפחות בחדר הסגור, מה עובר על אמא שלו זהבה בימים אלה ומה התסריט שהוא חושש ממנו אחיו של אורון שאול שנמצא בשבי חמאס מאז צוק איתן:

מדינה במלחמה תשע שנים בשבי

מאירועי התמונות הקשות באוקטובר, בהן 7 השבת השחורה ה רואים את מחבלי החמאס חוטפים בא־ כזריות בלתי נתפסת אזרחים וחיילים לרצועת עזה, החזירו את אופק שאול מפוריה עילית יותר מתשע שנים אחורה. אחיו אורון, לוחם גולני, נחטף אז לעזה בידי חמאס במהלך מבצע 'צוק איתן' ומאז לא נרשמה שום התקדמות במשא ומתן להחזרתו ומבחינת המשפחה לא ברור עדיין מה עלה בגורלו. באותה שבת שחורה היה אופק בנמל הת־ עופה בן גוריון בהמתנה לטיסה לתאילנד יחד עם עוד מספר חברים. כשהחלו לה־ גיע הדיווחים הקשים הם החליטו לבטל את הטיסה ולחזור לביתם. "בכל התקופה שנים מאז שאורון נחטף, 10 הזו של כמעט בהן סיימתי תיכון וצבא היה לי איזשהו מחסום שלא נתן לי לצאת לטייל בעולם", סיפר אופק, "זה היה לא נוח, קשה בכלל להמשיך את החיים כשאתה נמצא בסי־ טואציה כזו, אבל היה איזשהו רגע שא־ מרתי שאם לא אעשה את זה כנראה לא יהיה לי את הטיול הזה שרציתי, אז החל־ 7 טתי לטוס והטיסה נקבעה ליום שבת ה- . בבוקר קמתי 22:00 באוקטובר בשעה לסרטונים שרואים בהם את המחבלים על הרכבים בשדרות שיורים על ניידות והב־ נתי שזה משהו שונה, אבל ניסיתי להכניס לעצמי לראש שזה אירוע רגעי שייגמר עוד שעה. הגעתי לנתב"ג ושם אני מגלה שכמה חברים שלי, שהיו במסיבת נובה ליד רעים, נעדרים. ואז, שעה לפני הע־ לייה למטוס, אחרי שכבר עברנו את הבי־ דוק הבטחוני, החלטנו שזו לא הסיטואציה הנכונה לטוס וחזרנו הביתה". "הם לא בני אדם" ארבעת השבועות האחרונים עברו על משפחת שאול, האם זהבה והבנים אופק ואבירם, במתח וחרדה. "בימים הרא־ שונים כולנו בבית לא הצלחנו להחליף מילה אחד עם השני. הטלוויזיה דלקה בלי הפסקה, נחשפנו לסרטונים ומראות קשים. אותה שבת ארורה החזירה אות־ ביולי 20 שנים אחורה ל- 10 נו כמעט , היום בו אורון נחטף. זה היה מאוד 2014 לא פשוט. היינו פה בלחץ גדול. אי אפשר לתאר את ההרגשה שהיינו בה. זו הרגשה שעדיין קיימת, אבל לא באותה עצימות. זה נורא לחשוב שיש אנשים שחווים את מה שאנחנו חווינו והם בימים הראשו־ נים של השבי. אני מקווה שהם לא יחוו באותו פרק זמן את מה שאני חווה יחד עם אמא שלי ואחי אבירם. זה פרק זמן כל כך ארוך. אבא שלי נפטר באמצע הדרך". איך אמא שלך זהבה מרגישה בימים האלה? "ימים לא קלים. כל מה שעובר עלי־ נו, אצל אמא זה כפול ומכופל. היא לא

דניאל דדון // צילום: נחום סגל

"הזעקה צריכה להיות של כל העם ולא רק של משפחות החטופים. אמא שלי | הדר גולדין צילום: באדיבות המשפחה אמרה בכמה וכמה ראיונות 'היום זו אני ומחר זו יכולה להיות כל אמא אחרת' ותראה מה קרה"

שתהיה והוא אמר שדבר כזה הוא ברור וכשיחזרו השבויים אז כולם יחזרו ולא יהיה מצב שיעשו הפרדה בין מבצע 'צוק איתן' למלחמת 'חרבות ברזל'. אנחנו מנסים להעלות את זה המון בתקשורת. שאלו את דובר צה"ל באחד הנאומים שלו והוא אמר חד וחלק שכשהוא מדבר על החטופים הוא מדבר על כל החטו־ פים ואני שמח על זה. ביום חמישי שעבר הנשיא הרצוג דיבר עם אמא שלי והב־ טיח לה שהדבר שהיא מפחדת ממנו לא יקרה והיא יכולה לסמוך עליו. אמנם זה לא מספיק אבל קצת מנחם. אני מקווה שהפעם לא ישכחו אותנו. אני ואמא די־ ברנו ואמרנו שאם הפעם חס וחלילה יפ־ קירו אותנו אז אנחנו בבעיה מאוד גדולה שאני לא רואה לה פתרון". מה אתה חושב על הזוועות שהמח־ בלים עשו? "נחשפתי יותר מדי. מי שרואה את הס־ רטונים זה מצלק לו את הנפש. אני לא רוצה לחשוב על מתנדבי זק"א, הלוחמים או אזרחים תמימים שנחשפו לזוועות האלה ומה קרה להם שהם ראו את זה מול העיניים, בפרט כשהם ראו את האנשים הקרובים אליהם עוברים את הדברים האלה. מחבלי החמאס הם לא אנשים ואפילו לא חיות, זה השטן".

צילום: עמית שאבי | מיצג משפחות החטופים מחוץ לבית הנשיא

חים השבויים אברה מנגיסטו והישאם א-סייד. שוחחנו ביום שני השבוע עם ראש אכ"א אחרי לחץ גדול של אמא לבצע את השיחה הזו. עכשיו הנושא של החטופים בכותרות, ויש פחד - אולי לא מתוך כוונת זדון, אבל יש כל כך הרבה חטופים וקיים הפחד שישאירו אותנו בצד. דיברנו גם עם גל הירש, מתאם השבויים והנעדרים, והבהרנו לו שאורון והדר חייבם להיות חלק מכל עסקה

מדברת איתנו הרבה והיא תמיד מול הט־ לוויזיה. זה עשה לה מאוד לא טוב, ממש חזרנו אחורה ואני לא רוצה לתאר לע־ באוקטובר". 7 צמי איך היא הרגישה ב־ יצא לך לדבר איתה מה היא אומרת על המצב? "כן, דיברנו. היא אומרת שזה מצב עצוב. הגענו לסיטואציה מהקשות ביותר שידעה המדינה. יש בה איזה פחד קטן שישכחו את אורון והדר ושני האזר־

8

3.11.2023 ˆ ידיעות טבריה, קרית שמונה

אופק שאול ואמו זהבה. "הגענו לסיטואציה מהקשות ביותר שידעה המדינה"

"שאלו את דובר צה"ל באחד הנאומים שלו והוא אמר חד וחלק שכשהוא מדבר על החטופים הוא מדבר על כל החטופים ואני שמח על זה. ביום חמישי שעבר הנשיא הרצוג דיבר עם אמא שלי והבטיח לה שהדבר שהיא מפחדת ממנו לא יקרה והיא יכולה לסמוך עליו"

במטה. אנחנו מפריחים בלונים, הכל כדי שהנושא יחזור למודעות. אנחנו ושאר המשפחות באותה סירה, אי אפשר להי פריד בינינו". אורון והדר בתמונות של החטופים? "אורון והדר היום חלק מזה. עד לא מזמן הם לא היו. דרשנו שיוסיפו אותם. זה לא היה בכוונת מכוון". מה יש לך להגיד למשפחות של הח־ טופים? "לצערי אני יודע מה הם מרגישים ואני עובר את הסיטואציה הזו יותר מדי שנים. אבל אסור להרים ידיים ואסור לאבד תקווה. ולא לקחת כמובן מאליו כל מה שאומרים לך. הזעקה צריכה להיות של כל העם ולא רק של משפחות החטופים. אמא שלי אמרה בכמה וכמה ראיונות 'היום זו אני ומחר זו יכולה להיות כל אמא אחרת' ותראה מה קרה. בסוף המאבק הזה שאנחנו ניהלנו די לבד, היה מאבק שהיה אמור לשרת את כל המדינה, שלא יקרה מצב שנשארים מאחור חיילים ואזרחים וחס וחלילה בפעם הבאה שזה יקרה יפקירו אותם. אני מקווה שעם התרחיש הנוראי הזה שקרה, אולי יחליטו לעשות מעשה אחראי ולהחזיר את כולם כולל כולם הביתה".

שהם יחזרו. מה שלי חשוב ואנחנו מנסים לפמפם את זה לכל האנשים הוא שאורון, הדר ושני האזרחים חייבים להיות חלק מכל הסכם שיהיה". אתה בקשר עם מטה המאבק של מש־ פחות החטופים? "בטח. אני ואחי אבירם במטה והגענו אפילו לפגישות הראשונות. עזרנו למשי פחות, תמכנו בהם והסברנו להם בערך מה הולך להיות. לצערנו צדקנו בכל מילה, אמרנו להם שלא יקנו אותם בחיבוקים ומילים יפות ושלא יאמינו לזה שאומרים להם להיות בשקט. אני מדבר על עצמי, אנחנו שמענו כל כך הרבה שהם עושים 10 ויעשו הכל ודברים זזים, ואני כמעט שנים מחכה לאחי. אז היה חשוב לנו להי גיד את הדברים להווייתם וגם להגיד להם מצד שני שלא ירימו ידיים כי הם לא נמצאים בסיטואציה שלנו שהיינו לבד. יש לצערנו כמות מאוד גדולה של חטופים והמדינה לא יכולה לטאטא את זה מתחת לשטיח כמו שעשו איתנו. היא תהיה חייבת לעשות משהו, זה לא בא חטופים". 200 בחשבון להשאיר שם מעל הלכתם גם למחאות של משפחות הח־ טופים? "כן, הלכתי יחד עם אחי לכיכר החי טופים ואנחנו יושבים הרבה במשרדים

אני רוצה שנחסל את חמאס ומצד שלישי אני רוצה שכל החטופים יחזרו בשלום, אז הדברים מתנגשים. בסופו של דבר, הכי חשוב לדעתי להחזיר את האנשים השבויים שלנו ואחרי זה להתעסק בכל הבלגן מסביב". המסר הכי חשוב אותו מדגיש אופק הוא שאין הבדל בין השבויים בידי החמאס שנחטפו במבצע צוק איתן לבין שבויי מלחמת חרבות ברזל. "אסור שהמלחמה תסתיים מבלי להחזיר את כל החטופים שלנו - כולם כולל כולם. אם המלחמה תסתיים והם לא יחזרו - הסיכויים להחזיר אותם אחרי המלחמה שואפים לאפס ואני יודע את זה על בשרי. היו המון הזדמנויות וחלונות שנפתחו והם לא חזרו. אני מקווה שדבר כזה לא יקרה ואם חס וחלילה הוא יתקרב לקרות, צריכה לקום פה זעקה של כל האזרחים במדינה. היה להם נוח להפי קיר אותנו והיום הם לא יכולים להתעלם מאיתנו. לצערי הגענו למצב כזה". למה לא מדברים מספיק בתקשורת על אורון והדר? "העניין של החטופים כל הזמן בכוי תרות. אני פותח את הטלוויזיה ושומע שמדברים על אורון וזה כבר דבר חיובי. אני לא צריך שידברו על אורון והדר ויגידו את השמות שלהם, אני בסוף רוצה

זה הפתיע אותך או שידעת שהמחב־ לים מסוגלים לזה? "מהאויב אתה לא מצפה לכלום אבל ככה לא מתנהלים בני אדם. כנראה הם לא בני אדם, לא יודע איך אפשר לעשות כאלה זוועות". מה המדינה צריכה לעשות לדעתך? "עד פרוץ המלחמה הדרך הייתה אחת ויחידה: דרך הסכם. היום אנחנו בסיי טואציה אחרת לגמרי, לא מדובר בשני חיילים ושני אזרחים שאפשר קצת למי רוח את המשפחות בתירוצים. מדובר י � חטופים ואנחנו גם בזמן לח 200 במעל מה, אז יכול להיות שנפתחו גם חלונות אחרים להשיב אותם הביתה. המדינה צריכה להחזיר את החטופים בכל דרך. מה שכן, אני יודע על בשרי לצערי שככל שהזמן חולף הסיכויים להחזיר אותם קטן משמעותית". "אי אפשר להפקיר יותר" מאז שישי בערב פועל צה"ל קרקעית בתוך רצועת עזה ודעתו של אופק על המהלך הזה מעורבת. "מצד אחד, אני רוצה כמו כל אזרח במדינה שהחיילים שלנו לא ייפגעו ולא ייפצעו. מצד שני

9

ידיעות טבריה, קרית שמונה ˆ 3.11.2023

מדינה במלחמה הנצחה

גדג' קיבלה לאחרונה מחברתה לשירות הצבאי מור סויד גבאי ז"ל מספר שירים בתקווה שייפגשו ויעבדו עליהם יחד ‰ האסון קטע את התוכניות לאלבום משותף ‰ "אני מרגישה תחושת אשמה, החמצה וכאב גדול" הזמרת נוה גדג' הלחינה שיר שכתבה חברתה שנרצחה בעוטף עזה יקנעם עילית

אחרי הכל אתה שיר מנגינה שחוזרת על עצמה אתה מילים בתוך בית שאפשר לשמוע לתמיד גם כשאתה נגמר אתה לא נעלם לי אף פעם להתחיל מחדש רק בלעדיך

אתה שייך לכולם פזמון: וכל אחד רוצה שתהיה שייך רק לו זאת אהבה שלא נראה שיש לה סוף ואולי לפעמים כמו שיר אתה מזכיר לי את הים הגדול ובלי גבולות אותך אני אזכור

ז"ל. "איך שהודיעו לי שהיא נרצחה, נכנסתי לווטסאפ וראיתי שתיכננו להיפגש אבל לא קבענו בסוף. קיבלתי ממנה עשרה טקסטים. אני מרגישה תחושת אשמה, החמצה וכאב מאוד גדול. בחרתי להלחין את השיר 'אתה שייך לכולם', היא כתבה אותו לאהוב שלה שהיא נפרדה ממנו. זה מרגיש כאילו היא כתבה את הטקסט הזה על עצמה ואנחנו עכ־ שיו שרים לה אותו ונפרדים ממנה. המילים שלה מאוד נגעו בי". גדג' שלחה את הסקיצה של השיר למשפ־ חתה וחבריה של גבאי ז"ל שהתרגשו מאוד. "יש למור הרבה טקסטים שהיא רצתה שי־ לחינו אותם וזה היה החלום שלה. השבוע דיברתי עם אמא שלה מלכה, היא גידלה אותה לבד כבת יחידה. היא מאוד התרגשה מהשיר והזמינה אותי לבצע אותו באזכרה יום לפטירתה. בינתיים אני רוצה 30 של להלחין כמה שיותר טקסטים של מור. השיר הבא שלי שהולך לצאת הוא 'לא לבד בעו־ לם'. הוא מאוד מדבר על התחושות שאנחנו עוברים עכשיו ואני מקווה שאנשים ישמעו אותו ויתחזקו ממנו". בימים אלה גדג' מופיעה בהתנדבות ושרה לחיילים ולמפוני העוטף. "כמו כולנו אני מאוד עצובה ועם תחושת אבל מאוד גדולה.

דניאל דדון

הזמרת והיוצרת נוה גדג' מיקנעם עילית הלחינה טקסט שכתבה חב־ רתה מור סויד גבאי ז"ל, שנרצחה באוקטובר. 7 על ידי מחבלי חמאס בשבת ה גדג' העלתה את הסקיצה הראשונית לשיר 'שייך לכולם' לרשת החברתית ומשפחתה של גבאי ז"ל, שהתרגשה מהמחווה, הזמינה אותה לבוא ולבצע את השיר בטקס שייערך יום להירצחה. 30 באזכרה במלאות גדג' הכירה את גבאי ז"ל בזמן שירותם הצבאי. "מור הייתה איתי בצבא, אני הייתי מפקדת בחוות השומר והיא הייתה מש"קית ת"ש של החיילים שלי. היא הייתה נשמה מדהימה. כשהשתחררנו מהצבא עקבנו אחת אחרי השנייה ברשתות והיא ראתה שאני מוציאה מוזיקה, כותבת ויוצרת והיא הייתה שולחת לי טקסטים שלה. אפילו קבענו לשבת ולהלחין ביחד. לצערי הייתי בתוך החומרים שלי ולא יצאנו לנו לקבוע וזה התפספס". באוקטובר גבאי ז"ל הייתה 7 ביום שבת ה בזיקים ובדרך לבית אמה בנתיבות המחב־ לים רצחו אותה. "כשהתחילו האזעקות היא הייתה בטוחה שהיא תיכנס למיגונית והכול

צילום: פרטי

מלא בסודות רק מלהסתכל עליך צפות מליון מחשבות מה יכולנו להיות לאסוף את השברים מחדש לחזור למצב המטושטש לאבד את כל מה שהיה לי

"כמו כולנו אני מאוד עצובה ועם תחושת אבל מאוד גדולה. אני מודה למוזיקה שנמצאת בחיי, אני כל היום מנגנת וכותבת"

נוה גדג' (מימין) ומור סויד גבאי ז"ל

אני מודה למוזיקה שנמצאת בחיי, אני כל היום מנגנת וכותבת. יש הרבה רגעים קשה של עצבות ואבל. היה חשוב לי גם לצאת ולעודד אנשים בתקופה הזאת. הופעתי באיכילוב ושרתי בטקס לזכר לוחם הימ"מ אלטון דרור ז"ל, חבר שהיה איתי בתיכון ונפל בקרב. זה היה מאוד מרגש. השבוע אני הולכת להופיע באחד המלונות של המפו־ נים מעוטף עזה".

יעבור", מספרת גדג', "היא כתבה לאמא שלה 'אל תדאגי, רק תכניסי את הכלבים לממ"ד', ושם היא נטבחה על ידי המחבלים בתוך המיגונית. במשך כמה ימים חשבו שהיא חטופה עד שמצאו את הגופה שלה והודיעו למשפחה שהיא נרצחה". לאחר ההודעה המצערת החליטה גדג' לה־ לחין את אחד הטקסטים אותו כתבה גבאי

ידיעות העמק

המרכז הרפואי 'זיו' ערוך ומוכן לכל תרחיש! כלל המחלקות, בהן ילדים, חדרי הלידה, יולדות וילודים עברו למתחמים ממוגנים. יישר כוח לכלל צוותי המרכז הרפואי הפועלים לילות כימים בהכנתו למלחמה. תודה לכלל כוחות הביטחון, בצפון ובדרום, הנלחמים בעוז רוח.

יחד ננצח! פרופ‘ סלמאן זרקא מנהל המרכז הרפואי וכל משפחת ’זיו‘

10

3.11.2023 ˆ ידיעות טבריה, קרית שמונה

11 ידיעות טבריה, קרית שמונה ˆ 3.11.2023

קרית שמונה

דניאל דדון

השבוע נכנסה קרית שמונה לקו האש. ביום ראשון שוגר מטח כבד של טילים מלבנון

לעבר העיר. כיפת ברזל הצליחה ליירט חלק מהטילים אולם במקום זוהו שלוש נפילות ובית פרטי עלה באש כתוצאה מהנפילה. מאז הוחלט על פינוי תושבי קרית שמונה לפני שבועיים, רובם כבר עזבו את העיר לבתי מלון ובתי הארחה 2,000־ ברחבי הארץ. בעיר נותרו פחות מ תושבים, כל אחד מסיבותיו. עכשיו הם מספרים על האווירה בעיר שהתרוקנה מתושביה בימי המלחמה ועל הפחד והח־ ששות. הפעיל החברתי דוד קמרי, העדיף להישאר בקרית שמונה ולא לעזוב על אף החששות. לדבריו הוא החליט זאת ממניע אידיאולוגי. "אצלי זה עניין של אידיאולוגיה. אני נולדתי פה ואני גר פה שנה. אני מרגיש רע מאוד לנטוש 70 כבר את הבית. זה חלק מהציונות שלנו להיות פה – האחיזה בקרקע. לראות עכשיו עיר נטושה זה מכניס אותי לעצבות", סיפר. בזמנו הפנוי קמרי מאכיל את בעלי החיים – הכלבים והחתולים שהתוש־ בים הותירו מאחור, וגם מסייע בפינוי התושבים המעטים שנשארו "האווירה קשה מאוד", הוא מתאר, "העיר שוממת, נטושה ועזובה. אפשר לומר שהיא מוכת איש. אני מסייר 500 הלם. אולי יש פה כל היום ברחובות העיר ונדהם מעוצמת המראות ומהריקנות". לדברי קמרי שמתגורר ברחוב הירדן, המצב בעיר גרוע אף יותר ממלחמת לב־ . "אין פה נפש חיה, 2006- נון השנייה ב אין מכוניות ואין שום דבר אזרחי שמ־ ראה על התנהלות נורמטיבית של יישוב אזרחי. יש פה כוחות צבא גדולים מאוד בהיקפים אדירים ברחובות. יש טנקים ונגמ"שים מסביב לבית שלי. ברחוב אחר בעיר ראיתי עשרה טנקי מרכבה בגינות של אנשים, זה הזוי". אתה לא חושש מהטילים? "לא. אני מסתובב בכל המקומות ובודק את מקומות הנפילות של הטילים. אני שירתי בחטיבת השריון, אני לא סוג של שנה 50 , גיבור אבל אני לא מתרגש מזה ספגתי קטיושות ואני מכיר את כל העסק הזה". הרבה מתח איציק דמרי תושב העיר בחר להישאר ולטפל בחמשת הכלבים שלו מאחר והוא לא מצא פנסיון מתאים לארח אותם. חתולים 20- דמרי דואג גם ליותר מ בשכונה ומספק להם אוכל ומים מדי יום. "אני מחזיק חמישה כלבים ואף אחד לא יקבל אותי עם חמישה כלבים וחבל", הוא מספר, "הייתה לי אפשרות לשלוח אותם שקלים ליום וזה לא 120 לפנסיון שדרש מתאים לי. גם קשה לי לשחרר את הכל־ בים שלי לפנסיון, זה כאילו שאני נוטש אותם. יש גם כמה חתולים שלי וחתולים בשכונה שלי שהבעלים שלהם התפנו ואני נותן להם אוכל ומים". איך האווירה בעיר? "היום רוב העיר ריקה. יש פה הרבה מתח. אני שומע אזעקות ולא יודע מה

מדינה במלחמה

קורה. למרות המצב העיר מאוד מאוחדת, דוד שלי אהרון דמרי וכל החבר'ה עושים עבודת קודש ועוזרים לתושבים. אני הולך ללמוד בשיעורי תורה ורואה מדי פעם אנשים". אתה חושש מהטילים? "אני חושש מבורא עולם. כשיש אזעקה אני רץ למקלט ולא עושה פוזות. צריך לדאוג ולשמור על עצמך ולא להיות גי־ בור. ביום ראשון כשנפלו טילים בקרית שמונה, בדיוק סיימתי את שיעור התורה והייתי ברכב בדרך לבית. שמעתי את כל הבומים והנפילות, בשניות הראשו־ נות זה מלחיץ. אני זוכר את כל המלח־ מות שהיו פה בעיר אבל קשה להתרגל למצב הזה של האזעקות". חסר ועזרה לתושבי העיר, אנשים שנשא־ רו להתגורר בעיר וסיוע בצרכי המפונים: "יש לנו חמ"ל נהגים וחמ"ל אוכל ועוד, כל החמ"לים מורכבים מאזרחים, תושבי קרית שמונה וחברי הקיבוצים מסביב. במקביל נשארו פה כמה עובדי עירייה מסורים. אני עבדתי בצמוד למתנ"ס ארתור פוקס, שניהל את כל תהליך הפינוי ועבדתי במ־ קביל לאסנת רון-רסקי, מנהלת אגף החי־ נוך, שנתנה מענה לצרכי החינוך המיוחד בעיר. כולם עם אותה משימה. נשארתי כי אני מרגישה שכל עוד יש פה תושבים ולוחמים, יש לנו משימה לעזור בצרכים שלהם. זו גם חובה שלנו, האזרחים". איך התחושה לראות את רחובות העיר ריקים? עיר נטושה הרחובות ריקים מאדם, מתנדבים מאכילים בעלי חיים שנשארו אחרי ‰ מאחור, טנקים בגינות של בתים ותחושה של עצבות שטיל פגע ישירות בבית ריק התושבים שבחרו להישאר מספרים על החיים בין אזעקה לאזעקה כולנו חיילים שמחה אדרי, מחנכת בתיכון דנצי־ גר בקרית שמונה, בחרה להישאר בעיר ולהתנדב בחמ"ל האזרחי שהוקם לע־ זרת התושבים למרות החששות מהטי־ לים: "אני ילידת קרית שמונה וחוויתי קטיושות בילדותי", היא אומרת, "גדלתי בצל המצב הבטחוני הזה ובכל פעם שהיה אירוע בטחוני או מבצע צבאי תמיד הג־ עתי לקרית שמונה להתנדב. כי בעיניי במצבים כאלה כולנו חיילים. אנחנו האזרחים גם חלק מהחזית וחשוב שגם העורף יהיה חזק". שתי המשימות העיקריות בהן מטפלת אדרי הן: עזרה ללוחמים במצרכים וציוד

"כשיש אזעקה אני רץ למקלט ולא עושה פוזות. צריך לדאוג ולשמור על עצמך ולא להיות גיבור. ביום ראשון כשנפלו טילים שמעתי את כל הבומים והנפילות, בשניות הראשונות זה מלחיץ" בקרית שמונה

12

3.11.2023 ˆ ידיעות טבריה, קרית שמונה

נפילה ישירה של צילום: | טיל על בית דוברות עיריית קרית שמונה

טיל נפל בכביש היציאה מהעיר לכיוון כפר בלום צילום: דוברות | עיריית קרית שמונה

הרחוב הראשי בעיר שומם וריק | ממכונית ואדם צילום: פרטי

נגמ"שים | בחצרות בתים צילום: פרטי

דוד קמרי ליד | טנק בעיר צילום: פרטי

"זה קשה ועצוב לראות את העיר ריקה. לראות את החתולים והציפורים מחפשים את הדיירים בשכונה שיאכילו אותם. אני מסתכלת על הנופים ואומרת איזה מקום מדהים, עצוב שהוא שקט, אין פה את השמחה של בני הנוער ואת השגרה היומיומית. עם זאת אני מצדיעה לתושבי קרית שמונה והקיבוצים שעזבו עם המש־ פחות שלהם, כי אחרי מה שראינו בדרום, הפוגרום המזעזע שאתה לומד עליו רק בתקופות אפלות בהיסטוריה, אני יכולה להבין את החרדה שגרמה לאנשים להת־ פנות. בעיניי המשפחות המפונות הם גי־ בורים שגם צריכים להתמודד במציאות שהיא לא הבית, במשך תקופה ארוכה. "חז"ל אומרים ש'אין דבר שלם יותר

מלב שבור ואין זועק יותר מן הדממה'. אני חושבת שהלב שבור ממה שקרה לנו והד־ ממה הזאת שיש עכשיו, היא דווקא הדבר השלם", הוסיפה, "אחרי שנה של מחאה קשה, פילוג וקוטביות, וכל כך הרבה כע־ סים והאשמות. פתאום אנחנו מאוחדים ויודעים להיות עם ולהביע סולידריות, לא משנה מאיזה זרם אתה. מדינת ישראל אחרי שנה של מריבות, יודעת עכשיו מה החוזק שלה. אני מרגישה שיש צמיחה של לאומיות. אנשים מתנדבים ולא שואלים אם אתה חילוני, דתי, או מסורתי, שמא־ לני או ימני. הם עוזרים ורוצים להיות שייכים לדבר הגדול הזה. אני מרגישה שבין אזעקה לאזעקה בקרית שמונה אני רואה את הכוח שלנו בתור עם".

13 ידיעות טבריה, קרית שמונה ˆ 3.11.2023

חיסל עשרות מחבלים והציל רבים ממסיבת הטבע בבוקר השבת השחורה מצא את עצמו רב"ט עידו סומך, נהג טנק בגדוד , לבדו בקרב מול עשרות מחבלים ליד גדר הגבול ובמתחם נובה ליד 77 הוא נפצע קשה בפניו ורק אחרי שעות הוא חולץ לבית חולים ‰ רעים עכשיו אביו איציק משחזר את השעות הקשות בחייו כשחיכה ‰ סורוקה "הוא ‰ לשמוע מבנו אות חיים ועל העדויות שהפכו אותו לראוי לצל"ש ופתאום הוא על טנק ונלחם מול אלפי מחבלים. זה הזיה" 20 עוד לא בן סיפו גבו תו של לוחם הש יון מעפולה:

ש � של לוחם ה סיפו הגבוההר ריון רב"ט עידו סומך מעפולה עוד 7 יסופר רבות. סומך, נהג טנק בחטיבה של חיל השריון, הצליח לבדו 77 בגדוד בחירוף נפש לחסל עשרות מחבלים 7 שחצו את הגבול בשבת השחורה ב באוקטובר ולאחר מכן, תוך כדי שהסיח את דעתם של המחבלים, הציל אזרחים רבים ממסיבת הטבע ברעים. עכשיו אביו איציק סומך משחזר את רגעי הפחד והחרדה בהם היה בטוח שעידו כבר אינו בחיים ועד המפגש המרגש עם בנו בבית החולים, שהיה עבורו כמו לידה מחדש. וכן גם על הגאווה העצומה שהסב לו ולש רבים אחרים שחבים לו את חייו. חוסר וודאות איציק סומך, חוקר במחלק ההונאה במשטרת ישראל מחוז צפון, היה בביתו באוקטובר כשהתחילו 7 בבוקר שבת ה־ פ � טפטופי הידיעות על מחבלי חמאס ש רצו את הגדר מרצועת עזה אל עבר ישראל. "כאבא לחייל שמשרת בגבול בבוקר", 7 עזה, כבר העירו אותי ב הוא משחזר, "אחי התקשר אלי בבהלה ואמר לי: 'איציק תקום, יש מלחמה בגבול עזה, מחבלים נכנסו לישראל, תראה מה קורה עם עידו'". לאחר שהתעשת ניסה סומך ליצור קשר עם בנו ללא הצלחה. "התקשרש תי ושלחתי הודעות והוא לא ענה לי. צפיתי בדיווחים בטלוויזיה, בהתחלה כולם היו בהלם ולא דיווחו על ההרוש גים. ניסיתי לבחון את הפנים של הכש תבים וראיתי את העצב שעל פניהם. אני מתחיל להבין תוך דקות שיש ממש בלגן והבן שלי בסכנת חיים. התחלתי להתחנן אליו לאות חיים. כתבתי לו: 'עידו, תגיד לי שאתה בטנק', לא ציש פיתי שמחבלים יבואו ויצליחו לפוצץ טנק". עידו סומך היה נהג של אחד משני הטנקים שיצאו לבלום את המחבלים שחצו את הגדר. בעדותו הוא סיפר כי לאחר שהצליחו לחסל עשרות מחבלים, הטנק שלו ספג פגיעה מטילי נ"ט שנוש רו לעברו. בזמן ששני חברי הצוות שלו נפצעו, המשיך סומך להסתער על המחש בלים ודרס כמה מהם, עד שהגיע לאזור מסיבת הטבע ברעים, שם נתקל בשוטש רים שניהלו קרב יריות עם המחבלים. בתושייה חסם סומך את המחבלים עם הטנק על מנת שישמש כחיץ בינם לבין השוטרים. לאחר סיום הקרב התברר לו שהשוטרים כבר אינם בין החיים והוא מחבלים מטפסים על 5-10 הבחין ב הטנק. בקרב הרואי הוא הצליח לחסל אחד מהם ולאחר מכן נכנס לתא הנהג והתבצר בתוכו, תוך כדי שהמחבלים זורקים לעברו רימונים. פציעה קשה סומך המשיך בנסיעה עם הטנק הבוער ודרס מחבלים נוספים בדרכו, עד שהש בין שאין לו ברירה והוא נטש את הטנק. במהלך הקרב נהרגו התותחן של הטנק אריאל אליהו ז"ל והטען אופיר טסטה ז"ל. תוך כדי המנוסה פגש סומך בשלושה אזרחים, שאחד מהם היה ירוי בחזה, הוא

דניאל דדון

חה עד שעות הבוקר המאוחרות שבנו לא הגיב להודעות. "הגיעה כבר השעה אחת בצהריים וניסינו לברר עם אנשי צבא וכל מי שאנחנו מכירים מה עלה בגורש לו. פתאום בסביבות אחת וחצי בצהריים אני מקבל שיחה ורואה על הצג שכתוב 'עידו'. ענה לי מישהו אחר מהצד השני שאמר שקוראים לו עילאי: 'אני שוכב פה ליד הבן שלך, הוא פצוע קשה, אנחנו צריכים חילוץ' והתנתקה השיחה". לאחר דקות מורטות עצבים החליט סומך לצאת בעצמו יחד עם בני משפחתו לחפש את עידו בדרום הארץ. "דיווחתי למשפחה שעידו פצוע קשה והתחלנו לנש

האב איציק לא קיבל במשך כל זמן הקרב אות חיים מבנו. רק סביב השעה , אחרי כמעט שעתיים של חוסר 8:50 ודאות, עידו יצר קשר. "עידו שלח לי הודעה 'בחיים. לא יכול לדבר'. זה היה תוך כדי התרחשות כשכבר כל הצוות שלו מת והוא ניסה להבין איפה הוא. הוא היה בדרך לאזור של המסיבה ברש עים, הוא אפילו לא ידע על קיומה של המסיבה. הוא ראה כמויות של רכבים ורק מאוחר יותר הוא הבין שהייתה שם מסיבה". לאחר ההודעה המנחמת קיבל איציק אוויר לנשימה, אבל עדיין היה חסר מנוש

הכניס אותם לרכבם ונסע מהזירה. לאחר חצי שעה של מנוסה הם נעצרו ביער, שם התפתחה עוד תקרית עם מספר מחבלים לא חמושים וסומך חיסל את אחד מהם ונאבק עם השאר תוך כדי שהוא סופג סלעים לראש, כתוצאה מהם נשברו לו הלסת, ארובת העין, הלחי והשיניים הקש דמיות. בדרך לא דרך הצליח סומך להש דוף את המחבלים, ברח במשך כמה דקות עד שהגיע לשיח בו הסתתרו גבר ואישה, הם שהו שם יחד שש שעות במהלכם המש חבלים שעברו שם לא שמו לב אליהם, עד שהגיעו כוחות החילוץ ופינו אותם לבית החולים סורוקה.

"אני לא אדם מאמין, אני אדם חילוני, אבל באותו רגע שאמרו לי עידו רוצה לדבר איתך, הרגשתי כאילו שערי שמים נפתחו בפניי וכאילו אלוהים

| טנקים בגבול רצועת עזה צילום: דובר צה"ל

מדבר איתי"

14

3.11.2023 ˆ ידיעות טבריה, קרית שמונה

איציק סומך ובנו עידו. "אני כל היום | " אתו ומסביבו צילום: פרטי

"בזמן ששני חברי הצוות שלו נפצעו, המשיך סומך להסתער על המחבלים ודרס כמה מהם, עד

שהגיע לאזור מסיבת הטבע ברעים,

שם נתקל בשוטרים שניהלו קרב יריות עם המחבלים. בתושייה חסם סומך את המחבלים עם הטנק על מנת שישמש כחיץ בינם לבין השוטרים"

מדינה במלחמה אומץ לב

"מי שמכיר אותו יודע מי זה עידו. הוא ילד חכם בטירוף, עם המון עוצמה וכושר מנהיגות. הוא ניחן בחשיבה יצי־

בדרך לא דרך הצליח סומך יחד עם גרושתו להגיע לבית החולים סורוקה והם נפגשו עם בנו בבית החולים.

מסתכל עליו ורוצה להאמין שהוא במ־ ציאות באמת איתי ולא בחלום". הוא נפגש עם האנשים שהציל? "יש חבר'ה שכבר הודו לו. אפילו ההורים של ההרוגים שהיו אתו בטנק הודו לו, שהם הבינו שהוא ניסה לעשות מה שהוא היה יכול. משפחה דתית במ־ צפה יריחו הודו לו ברמה כזו שהם תלו שלט ענק בכניסה ליישוב: 'עידו סומך גיבור ישראל, אוהבים אותך'. הם ידעו שהוא ניסה להציל את הבן שלהם ככל יכולתו. הם אמרו לו, לפחות יש לנו קבר לעלות אליו ושיש מי שיספר את הסיפור של הילד שלהם". עידו סיפר לך על הכוננות שהייתה בגזרה אם היא הייתה מספיק גבוהה באותו יום? "לא היה משהו מיוחד. הייתה כוננות רגילה, ימים שגרתיים לחלוטין בלי שום דריכות מבצעית. זה מחדל. אני כואב ורותח על מה שקרה, זה לא היה צריך לקרות במדינת ישראל. היום כולם יוד־ עים שהיה פה מחדל. אני מאוכזב וחבל שזה קרה. אני מקווה שדבר כזה לא יחזור, זו לא מדינת ישראל שאנחנו כל כך גאים ומתפארים בכוחות שיש לנו ופתאום באים מחבלים בטנדרים ואופנועים ומ־ כסחים אותנו. עידו עשה מעשה גבורה ובזכותו לא היה חלילה גרוע יותר".

סוע לכיוון הדרום עד שנעצרנו בתחנת , שם אמרו לנו שסורוקה 6 הדלק בכביש הוא שטח צבאי סגור ואין כניסה. התק־ שרנו לכל מי שיכולנו והתחננו לעזרה. צרחתי את נשמתי ואיבדתי את הקול שלי מרוב צרחות. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. ניסיתי לתאר בדמיוני מה קרה לבן שלי אם הוא קטוע רגליים או קטוע ידיים או חלילה הוא מת. כל המחשבות הכי גרועות בעולם הגיעו אלי". כושר מנהיגות אחרי כמה שעות בתחנת הדלק בכ־ קיבל סומך שיחת טלפון מקצין 6 ביש במילואים שבישר לו שעידו אותר וחו־ לץ לבית החולים סורוקה. "הוא אמר לי שהוא לא פצוע קשה, שהוא פצוע בפניו והוא יחיה. שחררתי זעקת שמחה שסוף סוף אני שומע שהבן שלי חי והוא במקום בטוח". שיחת הטלפון הראשונה עם בנו הייתה מטלטלת. "אני לא אדם מאמין, אני אדם חילוני, אבל באותו רגע שאמרו לי עידו רוצה לדבר איתך, הרגשתי כאילו שערי שמים נפתחו בפניי וכאילו אלוהים מדבר איתי. עידו אמר לי: 'אבא' והרגשתי יותר מרוגש מתינוק שאומר בפעם הראשונה את המילה 'אבא'".

רתית בשעות לחץ. הוא דאג לשוטרים שהוא ראה בדרך עם הלב הענק שלו, הם היו במיעוט מספרי מול המחבלים. הוא ידע לעצור בדרך ולבדוק דופק לחבר שלו שהיה שרוע בטנק. הוא גם הצליח לעצור בדרך רכב דוד צה"לי שהשתלטו עליו מחבלים". אתה גאה בו מאוד? "אין ילד כזה בעולם. אני לא אובייקטיבי אבל כל מי שמכיר אותו יודע שהוא יחיד ומיוחד". כוננות רגילה לאחר עשרה ימי אשפוז בבית החולים רמב"ם נמצא עכשיו עידו סומך בתקו־ פת התאוששות. "הוא עכשיו הרבה יותר חזק. כמו שהוא היה חזק במלחמה הוא עכשיו חזק בהחלמה ועושה את הדברים כמו שצריך" סיפר האב, "עידו מחלים ונפגש עם אנשים, הוא מספר את הסיפור שלו למרות הקושי שלו כשהוא עם לס־ תות סגורות כי אין לו שיניים קדמיות. אני כל היום אתו ומסביבו. אני כל הזמן

"פגשתי את הבן שלי במיון וראיתי אותו כולו מכוסה דם ורק שני עיניו מסתכ־ לות עלי בעצבות וחוסר אונים. הרגשתי כאילו הוא רוצה לראות את התגובה שלו למה שאני רואה כרגע. כולו היה שבור וחבול והשיניים הקדמיות שלו היו חס־ רות. זה מטורף לחשוב שמחבלים ריסקו לבן שלי את השיניים עם סלעים. הם גם חתכו לו את הפנים בסכין ויש לו שלושה תפרים". במהלך ימי האשפוז הארוכים בבית החולים סיפר הבן לאביו במקוטע ובש־ ברי מילים את סיפור הגבורה הלא ייאמן שלו. "תוך כדי השעות שאנחנו יושבים שם הוא סיפר לי עוד ועוד רגעים מה־ סיפור שלו. ניסיתי לחבר את הסיפור במלואו, אבל גם הוא היה בלתי נתפס". הבנת באותו רגע שהוא היה גיבור? "כשהוא התחיל לספר את הסיפור וחי־ ברתי את הפאזל, אמרתי לו 'אתה מבין איזה גיבור אתה, היום הוכחת לעולם מי ופתאום הוא על 20 אתה'. הוא עוד לא בן טנק ונלחם מול אלפי מחבלים. זה הזיה". מאיפה הוא קיבל את הכוחות האלה?

15 ידיעות טבריה, קרית שמונה ˆ 3.11.2023

הרב של גבעת אלה השתתף בזיהוי חללי צה"ל ואזרחים: "המראות

ואחר כך ראיתי את המראות הקשים. ראיתי כמויות של משאיות קירור, של כל מיני חברות שביום יום מובילות מזון, הובילו מאות רבות של חללים". איזה זוועות ראית שם? "יש דממת מוות במקום, חרדת קודש. אנחנו נתקלנו במראות לא פשוטים מדי פעם. הגופות היו מכוסות אבל לצוד רך הזיהוי חושפים אותם בחדרי הזיהוי. אנשי הזיהוי המקצועיים עושים את הפעילות הזו ואנחנו מסייעים בידם. התפקיד שלנו כלל שני שלבים: השלב הראשון היה זיהוי החללים שהתבצע בתחנת ריכוז החללים והשלב השני בתד חנה אחרת שבה מתבצע הליקוט. אחרי שחייל מזוהה הוא נשלף ואחר כך כשד מגיע זיהוי, אם באמצעות די.אנ.איי או טביעת אצבע, מוציאים את אותו חלל. העבודה נעשית בחרדת קודש. יש עשד רות אנשים שמתרוצצים, עבודה קדחתד נית ומאוד פעילה". איך אתה מסביר שבן אדם יכול להגיע לעשות דבר נוראי כזה כמו מה שעשו מחבלי החמאס? "אני לא חושב שבן אדם יכול לעשות דבר כזה. ככל שמתפרסמים הדברים אנחנו מבינים שזה לא משהו שבן אנוש מסוגל לדמיין אפילו. בגלל זה כל כך קשה. נתקלתי בעבר באנשים מתים וקד ברתי אנשים, אבל זה שונה לגמרי. שום דבר לא יכול להכין אותך לדבר כזה". אסור לשקוע מה שנתן לגלדציילר את הכוח להמד שיך היה האמונה החזקה והשיחות שערכו הוא וחבריו לצוות. "במלחמה הזאת שאני מגויס לכאורה לכבוד המת, מה שמניע אותי ונותן לי את הכוח אלו היסודות האיתנים של האמונה והמסורת היהודית ולא רק כבוד המת אלא גם כבוד החי: כל משפחה שאנחנו מצליחים לאתר ולד זהות את אותו חלל, אני בטוח שזו רפואה למשפחה שמצליחה להביא אותו לקבר ישראל ולמצוא מעט תנחומים אחרי אי הוודאות שעברו כשהיו תלויים בין שמיים לארץ". היו לך רגעי שבירה? "היו רגעים שהיינו צריכים לתת מנוחה מעט לעצמנו, אבל מה שעזר לנו מאוד זו הקבוצה, היינו צוות של שבעה אנשים וכל הזמן היינו בקשר עין, מסתכלים אחד על השני. אם מישהו חש שבירה, אז ההמלצות של אנשי המקצוע היו לא לתת לו לשבת לשקוע אלא שימשיך להיות פעיל בדברים אחרים. זה מאוד עזר". אתם מדברים ביניכם? "גם מדברים בינינו וגם הייתה לנו שיחת קב"ן לפני ואחרי פעילות. גם אם בבוקר לא היינו 5 סיימנו פעילות ב הולכים לישון לפני שיושבים במעגל של שיח עם אנשי מקצוע. כל אחד מספר מה היה קשה לו ואיך הוא התגבר. מקבלים בעיקר חיזוק אחד מהשני ומהקבוצה. הכל צף מחדש".

ד � (איקה) גל יוסף יצחק ה ב בר ציילר, שליח חב"ד בגבעת אלה, גויס למילואים שלושה ימים לאחר תחילת המלחמה, למלאכת הקודש של זיהוי מאות החללים, חיילי צה"ל שנפלו בקרב והאזרחים תושבי העוטף שנטבחו על ידי מחבלי החמאס בשבת שמחת תורה באוקטובר. עכשיו הוא מספר על 7 ה הזוועות שראה במחנה זיהוי הגופות, על רגעי השבירה ועל השליחות שלו לשמח

שלושה ימים אחרי השבת השחורה הרב יוסף יצחק (איקה) גלדציילר גויס למילואים במטרה לסייע במלאכת הקודש של זיהוי גופותיהם של מאות ‰ חיילים ואזרחים במחנה 'שורה' עכשיו הוא מדבר על מראות הזוועה, על המשפחות שהמתינו לתוצאות, על ההתמודדות הנפשית, על ההחלטה לא לסרב לזהות גופות של מחבלים ועל "נהרגו ‰ האור שבתוך כל החושך הזה לנו הרבה אנשים אז כל ילד חדש שנולד הוא רפואה לכל העם היהודי" דניאל דדון // צילום: אלעד גרשגורן והריחות שחוויתי לא עוזבים אותי"

אנשים בתוך רגעי הכאב. בשבוע שעבר הוא ארגן חגיגת בר מצד ווה לאחד מילדי היישוב והשבוע הגיע כמוהל למול את בנו של הרב מנדי שמולביץ מכפר יחזקאל. "הציווי שלנו כעם היהודי לקום מן האפר ולהתרומם מהד שכול מתבטא בשמחות הקטנות שאנחנו חוגגים - בר מצווה או ברית

מדינה במלחמה

מילה. אנחנו צריכים להמשיך. נהרגו לנו הרבה אנשים אז כל ילד חדש שנולד הוא רפואה לכל העם היהודי וכל שמחה היא ריפוי לכל האומה כולה". דממת מוות הרב גלדציילר, יליד עפולה, מתגורר שנה ומשמש שליח חב"ד 18 בגבעת אלה ביישוב. בנוסף הוא מוהל במקצועו, סופר סת"ם ומעביר הרצאות לתלמידים בבתי ספר בנושאים הקשורים למורשת ישראל בדרך חווייתית. "אנחנו נותנים שירות לקהילה בזמני משבר, בזמני שמחה, בר מצוות, אירוח ומה שצריך כל מיני דברים על מנת ליצור גשר וחיבור לקהילה". שלושה ימים לאחר שפרצה המלחד מה גויס גלדציילר למילואים במחלקת אנו"ח (איסוף נתונים וחללים) בגדוד של חיל פיקוד העורף במטרה 5703 לתת יד ולסייע במלאכת זיהוי החללים. בשבוע הראשון של המלחמה הוא שובץ במחנה שורה ברמלה, במערכת זיהוי ומיון החללים ובשבוע השני היה בדרום במחנה שדה תימן ועזר בזיהוי גופות המחבלים. "אחרי עבודה של כמה לילות שמחנו להתבשר שבין הגופות של המחד בלים היו מספר חללים ישראלים". הוא אומר בהקלה. כל משמרת של זיהוי חללים נמשכה ל � שעות והעבודה בשטח, מספר ג 488 דציילר, קשה מנשוא. "זו עבודה קשה פיזית וגם נפשית. אנחנו עשינו משמד רות לילה. הדבר הראשון שתפס אותי בכניסה למתחם היו המשפחות; אוהל משפחות בכניסה שיושבות עטופות בשד מיכות וממתינות לתוצאות של הזיהוי. זו הייתה בשבילי זריקת אדרנלין הכי גדולה שעזרה לי לעבוד קשה באותם תנאים. הדבר השני שפגשתי בכניסה למתחם היה הריח הכבד שהתפשט שם

16

3.11.2023 ˆ ידיעות טבריה, קרית שמונה

הרב יוסף יצחק (איקה) גלדציילר

"הגופות היו מכוסות אבל לצורך הזיהוי חושפים אותם בחדרי הזיהוי. אנשי הזיהוי המקצועיים עושים את הפעילות הזו ואנחנו מסייעים בידם. העבודה נעשית בחרדת קודש. יש עשרות אנשים שמתרוצצים, עבודה קדחתנית ומאוד פעילה"

מצווה לילד מהיישוב שהיה אמור להיות לו אירוע גדול בסמטאות צפת והכל התבטל. זה היה מאוד מרגש ומשמח. כמובן שהוא יזכה לבר מצווה שתוכננה בהמשך כשהמצב יהיה טוב יותר. הגעתי לשמחה הזאת אחרי לילה שלם שהייתי בשורה. הפסוק: 'בדמייך חיי' שאומרים אותו בזמן ברית המילה הוא כמו צו לעם שלנו להתרומם. בדיוק שמעתי בר־ דיו ששינו את שמו של אזור עוטף עזה מ'חבל אשכול' ל'חבל תקומה'. זה מסמל את היכולת של העם היהודי להתרומם". איך אתה מצליח לעשות את הסוויץ' בין המראות של העצב פתאום לאירועי השמחה? "אי אפשר לגמרי לעשות את הסוויץ'. המראות והריחות שחוויתי לא עוזבים אותי. אפילו שניצל במחבת יכול לעו־ רר פתאום טריגר. אנחנו משתדלים להיאחז בטוב, להיות אופטימיים ולשמח את עם ישראל וחיילי צה"ל. בברית היה שמח והיו שירים וריקודים. אם הייתי יודע שיהיה כזה שמח הייתי מביא את כל הגדוד שלי שיקבל מורל. את הכוח הגדול ביותר אנחנו מקבלים מהמקומות האלה של ילד שחוגג בר מצווה או חתו־ נה שהולכת להיות אצלנו בבסיס בשבוע הבא. אלו דברים שנותנים את הכוח לה־ משיך. אני חושב שכל אחד ואחד מהנופ־ לים אם היו שואלים אותו הוא היה אומר תמשיכו בכל הכוח".

מענה קהילתי כשאני לא נמצא - באירוח משפחות או בעזרה לחיילים. אני מקבל עידוד גם בזכות הקהילה שמתעניינת ומסייעת ותומכת. אני שואב כוח גם מהמקורות שלנו. הטבח הנורא קרה בפ־ רשת בראשית שבה קראנו 'מעפר באת ואל עפר תשוב'. אנחנו רואים שהמתח של המשפחה מאוד יורד לאחר הקבורה. רואים שהמשפחה עוברת סוג של השל־ מה ופיוס לאחר הקבורה. סוג של עיכול והשלמה שמסייעת להם לתהליך של ההתאוששות".

להיאחז בטוב בתוך כל הרגעים הקשים מצא הרב גלדציילר גם זמן לארגן כאמור שמחת בר מצווה של ילד מהיישוב וערך גם ברית מילה לבנו של הרב מנדי שמול־ ביץ מכפר יחזקאל. "אלו השמחות הקט־ נות שאני מקפיד להיות בהם ולא משנה כמה מרחק זה דורש ממני לנסוע ולצאת על חשבון ה'אפטר' שלי במקום להיות עם המשפחה. בשבוע שעבר ארגנו בר

תמיכה מהבית פעילות שנייה בה השתתף גלדציילר בשבוע השני של המלחמה היה זיהוי גו־ פות המחבלים. "זה היה ממש לא נעים והאינסטינקט שלנו היה לא לרצות להש־ תתף בפעילות בכלל, אבל בסוף כשסיפרו לנו מה המשמעות של מה שאנחנו עושים אז עשינו את זה", סיפר, "בין הערמות של המחבלים מצאו כמה ישראלים. מס־ פיק שמצאו אחד או שניים מתוך מאות זה משהו שאין לתאר את הערך שלו. שם העבודה נעשתה בצורה שונה, מכיוון שהיו הרבה נעדרים רצו לשלול ולא להסתמך רק על האיסוף הראשוני, אלא לפתוח כל ניילון מחדש ולקחת בדיקת די.אנ.איי במקום. עזרנו לרופאים להוציא מתוך הניילון יד ורגל כדי לשלוף את הרקמה שממנה יוכלו לקחת את הבדיקה. הבדיקות האלה הוכיחו את עצמם שמתוך מאות הצליחו למצוא כמה ישראלים בו־ דדים. כל אחד זה עולם ומלאו של משפחה שיושבת ומחכה לקבל מידע". איך מעכלים דבר כזה? אתה מצליח לישון? "אני במילואים שבועיים רצוף. החוסן הגדול הוא שהבית ממשיך לתפקד בזכות אשתי פנינה. היא בבית עם הילדים, נו־ שאת בעול, מסיעה אותם למוסדות החי־ נוך, מכינה אוכל ושולחת לי וגם נותנת

צילום: יאיר שגיא | מחנה 'שורה' ברמלה

17 ידיעות טבריה, קרית שמונה ˆ 3.11.2023

במשך יותר משלושה שבועות, יום ולילה, היה סא"ל איתמר אחראי על האימונים של אלפי לוחמים, בסדיר ובמילואים, לקראת הפעולה הקרקעית ברצועת עזה ‰ עכשיו, אחרי שהמלחמה עברה לשלב השני, הוא מספר על המפגש עם הלוחמים שנטע בו ביטחון ועד כמה הוא גאה שהעדה הבדואית נמצאת מתחת לאלונקה "מעולם לא ראיתי את צה"ל ככה מוכן למלחמה" סא"ל איתמר מביר אל מכסור, מפקד בסיס האימונים הפיקודי בדרום:

צילומים: דובר צה"ל

סא"ל איתמר. יש לו חשבון פתוח עם עזה

"תוך כדי הנסיעה מצפון לדרום. בדרך שיחות טלפון ואז 300 לבסיס עשיתי לפחות התחילו לזרום הסרטונים הזוועתיים ובשי־ חה אחת מספרים לי מי נהרג ובשיחה אחרת מי נפצע וכן הלאה". כמי שעשה את כל שירותו בגזרת עזה, פעולת החמאס הפתיעה אותך? "אני מכיר את עזה מבפנים ומבחוץ ואני גם מכיר את היכולות של חמאס ושיטות הפעולה של התנועה הזו. הופתעתי ממספר הכוחות שהשתתפו בפלישה. כמובן שגם לא דמיינתי בחיים שחמאס תעשה מעשי זוועה כאלו". אמרו שחמאס מורתעת? "אני היום מפקד בסיס האימונים הפיקודי. בשנים האחרונות פחות עסקתי במודיעין והערכות מצב. אני מכיר את האתגר והמשימות בגזרת עזה, אבל לגבי הקו־ נספציה אין לי באמת מה להגיד". צפית בסרטוני הזוועות שעשו מחבלי חמאס. מה עבר לך בראש? 7 "אני מרגיש רע מאוד עם מה שקרה. ב באוקטובר איבדתי חברים טובים שלי, רבש"צים של הקיבוצים שגדלתי בבתים שלהם, איבדתי מפקדים נועזים ואמיצים. גם כמה קרובי משפחה שנפצעו. אני מרגיש רע אבל אני חזק מאוד". מוטיבציה גבוהה באוקטובר 7 מהרגע שהגיע לבסיס ב סא"ל איתמר עבד מסביב לשעון כדי לה־

נקות מהרצועה הוא הכיר היטב כל כביש וסמטה במחנות הפליטים, בעיר עזה, בחאן יונס וברפיח בה איבד חמישה מלוחמיו. אחרי היציאה מרצועת עזה הוא השתתף ברוב המבצעים שהיו – עופרת יצוקה, עמוד ענן, צוק איתן וחגורה שחורה. עכשיו הוא מפקד בא"פ דרום, בסיס שעוסק בהכנת לוחמים לפני עלייה לתעסוקה מב־ צעית, שבחודש האחרון עובד מסביב לשעון על מנת לאמן את הלוחמים לקראת השלבים הבאים בלחימה במלחמת 'חרבות ברזל'. 7 איפה תופס אותך ה באוקטובר?

כין את הכוחות להמשך הלחימה. "קלטתי בשלושת השבועות האחרונים כמות בלתי נתפסת של חיילים, סדיר ומילואים, שאת כולם אימנתי והאכלתי. בשעות הראשו־ נות היה קשה מאוד, אבל מהר יצרנו שיטה ופעולות כדי לייצר רצף אימונים לכל הכוחות שהגיעו - אימונים בשטח בנוי, בתת קרקע, הגנת יישוב, אימונים בשט־ חים פתוחים, אימוני קליעה בכל הרבדים, הסמכות, ריענון וסימולטורים טכנולוגיים מתקדמים". איך היה לפגוש את כמות הכוחות הרבה? "פגשתי כוחות עם מוטיבציה גבוהה מאוד. פגשתי אנשי מילואים עם להט ורצון להילחם. כולם מזוודים היטב עם ציוד לחי־ מה מהמתקדמים ביותר. שמעתי שאומרים שאין ציוד, זה קשקוש. לא היה חסר כלום. מאז השבת השחורה ועד עכשיו הבסיס שלי מתאמן ויורה". כאחד שמכיר את עזה. הצבא יצא לפעו־ לה קרקעית. איך מרגיש עם זה? "צה"ל חזק והוא ינצח. ראיתי את הכוחות. הם התאמנו טוב. מעולם לא ראיתי את צה"ל ככה מוכן למלחמה. תראה, עברתי המון מב־ צעים בעזה, אבל בחיים לא פגשתי מוטיב־ ציה כזו אצל הלוחמים. כולם רוצים להילחם. שום פחד. זה לא ייאמן. אני גאה בזה". אתה יכול להבין מאיפה זה בא? "כן, מהתמונות הקשות של השבת הארו־ רה". רוצים נקמה? "צה"ל לא מתעסק בנקמה. יש לו משימות של התקפה והשמדה". גם לך יש חשבון פתוח עם עזה? "יש לי חשבון אישי פתוח עם עזה. בן דוד שלי איימן ז"ל, שגדלנו ביחד, נהרג מפגיעת טיל אר.פי.ג'י בנגמ"ש שבו היה. אני מקווה שהפעם נסגור את החשבון עם עזה ולא רק בשביל איימן". אתה בן העדה הבדואית. שותפות גורל עם העם היהודי? "העדה הבדואית נמצאת מתחת לאלונקה. יש לנו סיפורי גבורה ויש לנו גם הרוגים. המרחב האזרחי תומך באופן קיצוני בצה"ל. אנחנו מדינה אחת שבה חיים בדואים, דרו־ זים ויהודים וכולם עכשיו מתחת לאלונקה וזה גם מחזק אותי באופן אישי".

יוסי וקנין

כבר מהיום הראשון של המלחמה מצא את עצמו סא"ל איתמר מה־ כפר הבדואי ביר אל מכסור, מפקד בסיס האימונים הפיקודי בדרום, באירוע חסר תקדים. אלפי חיילים וחיילות מכל היחידות, סדיר ומילואים, זרמו אליו לבסיס במטרה להתחייל ובעיקר להתאמן לקראת המהלך המשמעותי במלחמה - התמרון הקרקעי בר־ צועת עזה, שיצא לדרך ביום שישי שעבר. במשך שלושה שבועות רצופים סא"ל אית־ מר אימן את הכוחות בלופ שלא היה כדוגמ־ תו. סוג של תסריט דמיוני שאפילו טובי הכו־ תבים לא יכלו לחשוב עליו. "אימנו עשרות – במתקנים, במטווחים, 24/7 אלפי חיילים בשטחי האש ובאמצעים הטכנולוגים המתק־ דמים ביותר", הוא מספר בגאווה, "יום ולילה הכוחות התאמנו, ירו והוכשרו. הם יצאו לת־ מרון הקרקעי מוכנים וחזקים מאי פעם". הפתעה גדולה , נשוי לרינה ואב 41 סא"ל איתמר בן ה- שנה. הוא 25 לחמישה, משרת בצה"ל כבר לגדס"ר הבדואי ועבר 1998 התגייס בשנת בו את כל התפקידים - לוחם, מ"מ, סמ"פ, מ"פ, סמג"ד ומג"ד. במהלך שירותו עשה , קצין 1 תפקידים נוספים – מפק"ץ בבה"ד אג"ם של החטיבה הדרומית באוגדת עזה וסמח"ט יואב. כמו כן הוא בוגר שלושה תא־ רים בביטחון לאומי ובמדעי המדינה. למעשה את כל שירותו הצבאי, למעט תקופות קצרות בודדות, עשה סא"ל איתמר בתוך רצועת עזה ומסביב לה. לפני ההת־ "אני מרגיש רע מאוד עם באוקטובר 7- מה שקרה. ב איבדתי חברים טובים שלי, רבש"צים של הקיבוצים שגדלתי בבתים שלהם, איבדתי מפקדים נועזים ואמיצים"

"הייתי בבית. באופן חריג בשבת הזו הרשיתי לעצ־ מי להתעורר מאוחר. בדרך כלל אני קם בשעה שבע, אבל בשבת הזו התעוררתי בשעה שמונה וחצי, פתחתי את הטלפון והסרטון הרא־ שון שראיתי היה של הטנדר עם המחבלים בלב שדרות.

מדינה במלחמה

התקשרתי לחבר שלי סא"ל מ' ואני מבין ממנו שהוא נלחם כי יש פשיטה על אגו־ דת עזה. אני עושה עם עצמי אחד ועוד אחד ואומר: 'אנחנו במלחמה'. מיד רשמתי בק־ בוצת בווצאפ של המפקדים שלי: 'אנחנו במלחמה, הקפצה. לנוע דרומה מהר מאוד (הכביש 232 ואף אחד לא עולה על כביש הראשי של עוטף עזה י.ו)'. בלי לדבר עם אף אחד ולהבין שיש הרוגים על הכביש, פשוט הבנתי שיש שם מחבלים ותופת. התארגנתי מהר מאוד, הגעתי לבסיס ומהר מאוד הוא התמלא בלוחמים". מתי אתה מתחיל להבין את גודל האירוע?

בשטח עם הכוחות שהתאמנו

18

3.11.2023 ˆ ידיעות טבריה, קרית שמונה

נקודה למחשבה

/ דקל בנו /

/ סודוקו /

/ תשחץ /

6

8

4

מנחה טלוויזיה ישראלי

עמית חלל המעלית

סוג של עז בר

הרהיב עוז )8,2,3(

שוב ושוב )3,3,3(

ויכוח

מפטם

גדול בתורה

מידת שטח

גדול ביותר

4 5

1

2 6

9 3

יחידת הספק תינוק בן יומו

8

1

9 6

7

סכין מתקפלת

מושב באזור )3,3( לוד

7

5 2

3

8

כדורגלן ישראלי )4,4( בעבר

מאמצעי התחבורה הציבורית

עצר שוד, גזל

קידומת הולנדית

השתחווה קלות

9 4

8

6

5 7

תיקון ושיפוץ דבר ישן

חודש לועזי

5

1

7

2

תו נגינה גבינה צרפתית רכה

תשלום חובה

סגסוגת מכלי המיטה

אין בו פחד )2,3(

שוטר חרש

, מבלי לחזור על אף ספרה 9- ל 1 יש למלא את הספרות בין . לסודוקו פתרון אחד בלבד 3×3 בטור, בשורה ובריבוע של

ניצח ניצחון מוחץ סדק צר

עיר הבירה של תימן

/ פתרונות / לשבוע שעבר

לחן, מנגינה

מכשיר לניקוב סינוס

נזפו

ביום שאחרי

5 4 3 6 8 1 7 9 2 6 7 2 5 9 4 8 3 1 1 8 9 2 7 3 5 6 4 2 9 1 4 5 6 3 7 8 8 5 4 3 1 7 9 2 6 3 6 7 9 2 8 4 1 5 9 2 8 1 3 5 6 4 7 4 3 5 7 6 2 1 8 9 7 1 6 8 4 9 2 5 3

להטוטנות ממלכי ישראל

מטבע חוץ

מילת יחס בן לעם ישראל

התלבט )5,3(

סימן להגבהת הצליל רכוש, קניין

יושב ראש להקה ישראלית

קיבוץ במישור החוף

גוף שני יחיד בית הציפור

מדינה בחצי האי הבלקני

מטרה

עמום, עכור שחקן אמריקאי

מחזאי אירי שפכטל

טהור, נקי

הכניס בלחץ

ביצים חומות נוטה לוותר

כתב עברי קדום תזוזה של עצם ממקומה

רחוק מאוד, מבודד

נשמה באפו

מחבוא לנשק מדינה בדרום אמריקה

גרם החמרה

חלק רך בפנים

חווה חקלאית

דרך (בלעז)

קומיסיון ישן

נהר באפריקה

קול בהמי

דמדומי בוקר

מתון, מאופק

אות עברית

מגנה

שפל, נבזה

19 ידיעות טבריה, קרית שמונה ˆ 3.11.2023

מדינה במלחמה

מכבי חיפה זו דרך חיים

ספורט

רחל ("רחל מאופקים") ודוד אדרי היו 20 לכודים במשך שעות עם חמישה מחבלים בתוך ביתם באופקים עד שחולצו ‰ על ידי כוח ימ"מ בנם, קצין המשטרה, אביתר, שהיה מעורב בחילוצם, משחזר את רגעי האימה, ומספר על ההערצה של כל בני המשפחה למכבי חיפה, השחקן האהוב על רחל, והשקית עם הצעיפים והחולצות של הקבוצה שנמצאה על הרצפה הספוגה בדם

הגבורה והאהדה

ו � בעצם כולנו לא מ "אני מפוזר, צאים מנוח. התחלנו להתעסק בענייני מס רכוש, ביטוח לאומי, אין לנו בית לחזור אליו", מספר השבוע פקד אביתר , בנה של רחל, המכונה "רחל 37 אדרי, מאופקים", שתפסה כותרות והפכה בן לילה לסלב ומושא הערצה. גם השבוע, כמה שבועות אחרי הדרמה שהתחוללה בביתם באופקים, אביתר הנו רעש מתקשה למצוא את המילים. אבל גם בכל האנומליה הזאת יש רגעים של שפיות וחזרה לשגרה כלשהי. בחיפוש שעשו בבית יומיים אחרי נמצא פריט סנו טימנטלי. שקית עם חולצות וצעיפים של מכבי חיפה, הקבוצה האהודה על המשפחה. "עם כל הבלגאן בסלון, אפילו מצאנו את י � האל 15 החולצה עם שלושת הכוכבים, פויות של הקבוצה", אומר אביתר. מכבי חיפה ומשפחת אדרי זה סיפור אהבה של עשרות שנים. כולם בעניין. האבא דוד, האמא רחל, האחות הגדולה חנית והאח הקטן טל. "מאז ומתמיד כולו נו אוהדים של מכבי, זו דרך חיים", מספר אביתר, "נכון שאנחנו מאופקים אבל מאז שאני זוכר את עצמי מכבי היא חלק מרכזי ב � אה 90 מאוד בחיי המשפחה. משנות ה - תי לשחק כדורגל בשכונה, חלמתי להיות ב � , הערצתי את עטר, בניון, קטן, ו 4 מספר רקוביץ' אבל האליל שלי היה אריק בנאדו. תמיד חלמתי להיות כמוהו. "אין לאיש במשפחה הסבר למה אבא ואמא היו אוהדי מכבי אבל מבחינת שלושת האחים האהדה לקבוצה הייתה מוחלטת". המרחק מאופקים מקשה עליו בשנים האחרונות להגיע לסמי עופר. "בתקופת נישואיי התגוררתי בחדרה מה שאפשר לי להגיע למשחקי הבית בסמי עופר. אחי הקטן טל הוא היותר שרוף. הוא מגיע למו שחקים וטס עם הקבוצה למשחקים בחו"ל. שנינו מגיעים לרוב משחקי החוץ של הקו בוצה בדרום, בטרנר, באשדוד, גם לבלוו מפילד. בכל מקרה, גם אבא ואמא וגם כל אחד מהאחים לא מפספסים משחקים של הירוקים המשודרים בטלוויזיה. בשנים האחרונות פיתחה המשפחה קשר מיוחד עם חלוץ הקבוצה דין דוד, שהוא גם השחקן האהוב על רחל, שהיה בין הראשונים שהו תקשר לאחר ששמע את סיפור ההישרדות. (ראה מסגרת). השבת השחורה האבא דוד, פנסיונר כיום, עבד כנהג משאית כל השנים. רחל, עבדה בשקם בצאלים. אביתר, גרוש ואב לילדה שב להתגורר באופקים לאחר גירושיו, הוא קצין משטרה במשטרת אופקים.

יצחק גולדשטיין

"אחי הקטן טל הוא היותר שרוף, מגיע למשחקים וטס עם הקבוצה למשחקים בחו"ל. שנינו מגיעים לרוב משחקי החוץ של מכבי בדרום" שלי הפכה לסמל של הניצחון על המחבלים, סמל של תקווה ושל שמחה" "לצערי או לשמחתי, אני לא יודע איך להגדיר את זה, אמא

החולצה של מכבי חיפה שרדה

בית המשפחה. הרגעים שאחרי

השבוע הוא חזר לאותה שבת שחורה: "הייתי אצל הבת זוג שמתגוררת כק"מ מבית ההורים. ברגע ששמעתי את האזו עקה צלצלתי להורים וביקשתי מהם שייכנסו למיגונית כי אין להם ממ"ד. אחרי כמה שניות אמא התקשרה אליי וסיפרה שהיא שומעת יריות. עוד לא תפו סתי את גודל האירוע ואמרתי לה שמדוו בר בקסאמים. היא התווכחה איתי וחזרה ואמרה שאלה יריות, אבל לאחר כמה שניות התנתקה השיחה". או אז אביתר התחבר לקבוצת הווטסאפ המשטרתית והבין שמדובר באירוע אחר לגמרי. "לקחתי מיד את הנשק ואת כל הציוד וטסתי ברכב לבית של ההורים שלי שם התחברתי לכוחות שנלחמו בשכונה". אנשי 06:55 - שם גם התברר לו כי ב חמאס השתלטו על בית הוריו. "כשהו געתי זיהיתי בסביבת הבית בין עשרות

הבית. הבנתי שאני הולך לראות את הגוו פות של אבא ואמא שלי, לא חשבתי בכלל על אפשרות שהם יצאו משם בחיים". למרות זאת הוא החליט לנטרל רגשות ולפעול כמכונה. "התעשתתי והבנתי

הגופות שהיו מוטלות שכנים של ההורים שלי ושוטרים שנורו ע"י המחבלים. המו חזה שנגלה לעיניי היה מחריד. כל החזית של הבית הייתה מחוררת בכדורים כשהו שוטרים מנהלים קרב עם מחבלים בתוך

3.11.2023 ˆ ידיעות טבריה, קרית שמונה 20