טבריה קרית שמונה 05.07.24

המסלול המטלטל של רננה חזרה להביא ילדים לעולם פציעה קשה בשתי ידיה מנעה מרננה מאיר הכהן מבית רימון להמשיך לעבוד כמיילדת במרכז הרפואי העמק ‰ היא עברה ניתוחים, שיקום מאתגר, קשיים וגעגועים ‰ עכשיו, שמונה חודשים אחרי שהפכה ממטפלת למטופלת, היא שוב יכולה ליילד ‰ ריאיון אופטימי

דניאל דדון

במחלקת היולדות של המרכז הרפואי העמק נסגר לאחרונה מעגל מרגש. רננה מאיר הכהן,

לעבוד, החשש הכי גדול שלי היה בתקופה הזאת שאני לא אחזור ליילד וזה מדהים שחזרתי ואני מסתדרת. חזרתי לעשות את הדבר שאני הכי אוהבת בעולם. חזר־ אחוז משרה 50 תי קצת לחיים, חזרתי ל בינתיים תוך כדי השיקום אבל אני רואה שאני ממש מסתדרת בליילד". בנוסף לקושי של השיקום כשהיא לא באוקטובר 7 עובדת תקופה ארוכה, ב חוותה מאיר הכהן גם שכול כשגיסה, אח של בעלה רס"ן דוד מאיר ז"ל, לוחם בסיירת מטכ"ל נפל בקרבות הגבורה מול מחבלי החמאס בקיבוץ בארי. "הוא היה בחור ממש מיוחד. דוד מבחינתי היה ממש כמו אח. תמיד הוא היה אומר 'רננה היא אחות על מלא', זה מלווה אותי בתקופה הזאת. זה היה מאוד קשה לחוות את השכול תוך כדי השיקום. גם בעלי היה במילואים בכמה סבבים בכל החודשים האלה, שזה גם היה לא פשוט. עינת מנהלת מכון הפי־ זיותרפיה אמרה לי 'אל תדאגי, אנחנו נע־ זור לך' וזה היה לי מאוד משמעותי. אחרי שחווים שכול אני מרגישה שלחזור ליילד מבחינתי זה עוד יותר משמעותי בחיים". איך הרגשת בלידה הראשונה שיילדת אחרי שחזרת? "הייתה לי לידה מדהימה. הייתי במיון יולדות באותו יום וקיבלתי אישה לביקו־ רת. אמרתי לה אולי תבואי ללדת מחר. ממש התחברנו. היא הלכה הביתה וחזרה אחרי כמה שעות עם צירים מאוד חזקים. נכנסתי איתה לחדר לידה ויילדתי אותה. זאת הייתה חוויה מדהימה - לידה טבעית יפה מאוד". מה התובנות שלך מהסיפור הזה שקרה לך? "היו ימים שהסתובבתי בבית החולים בתור מטופלת והייתי רואה את הצוות הולך עם מדים והייתי מקנאה בהם. מאוד קשה להיות בצד השני, תמיד הייתי רגי־ שה, אבל משהו בי נהיה הרבה יותר רגיש למטופל. עוד יותר אמפתי ורגיש לסביבה. הבנתי ששום דבר לא מובן מאליו ולשמור על מה שיש. גם השכול הביא לי את זה וגם הניתוחים והנפילות. הכל יכול להשתנות ברגע וצריך להעריך ולהגיד תודה על היומיום ועל זה שאנחנו עובדים". "יש לי חבר טוב מוסטפה, אח חדר ניתוח, ותמיד היינו נפגשים כשהיו ניתוחים קיסריים. כשהייתי צריכה לעבור את הניתוחים ביקשתי ממנו שיבוא איתי והוא פשוט נשאר אחרי המשמרת ובא איתי לניתוחים. זו אחוות הסיעוד"

מיילדת מקיבוץ בית רימון, חזרה לעשות את הדבר שהיא הכי אוהבת בעולם - לה־ ביא חיים. זה קרה אחרי שבמשך שמונה חודשים היא לא יכלה לעבוד במקצוע שלה בגלל שברים בשני ידיה שאילצו אותה לעבור תהליך ארוך של החלמה ושיקום. מדהים ומרגש היא תושבת קיבוץ 35 מאיר הכהן בת ה־ בית רימון, נשואה ואם לארבעה, עובדת שנים במקצוע הסיעוד, בתחילה 12 כבר ו � השנים האחר 4 כאחות בחדר מיון וב נות היא עובדת כמיילדת במרכז רפואי העמק. "אני אוהבת מאוד את הסיעוד", היא משתפת, "טיפול בנשים והבאת חיים לעולם זה משהו שממש דיבר אליי. אני אוהבת את המיילדות ואני אוהבת לטפל באנשים. לסיעוד הגעתי מתוך רצון להיטיב עם אנשים. במהלך כל השנים כשאני בדרך למשמרת יש לי מחשבות של 'וואו איזה כיף לי אני הולכת לעשות היום דברים טובים'. אנחנו צוות הסיעוד משתדלים לתת טיפול ללא משוא פנים תוך מבט אנושי וחומל ותוך מתן ערך לכל אדם". רגע השיא מבחינתה בעבודתה כמיילדת הוא כשהתינוק יוצא לאוויר העולם מרחם אימו ומתחיל לבכות. "כשבעלי מספר לאנשים במה אני עובדת אז הוא אומר לאנשים 'רננה היא על גג העולם', זה רגע מדהים ומאוד מרגש. לידה זה רגע של יצירת יש מאין. משהו שפתאום מגיע משום מקום. זה רגע גם מאוד זוגי. אני משתדלת לחבר את הבעל לחוויה כשאני מרגישה שזה לא בא באופן טבעי, בעיניי למיילדות יש הרבה כוח להעצים את הזוג ולתת להם חוויה טובה שתלך איתם בהמ־ שך החיים. לידה זה אירוע מכונן וכל הנ־ שים מתגלות במלוא עוצמתן באירוע הזה. זו תחושה של זכות מאוד גדולה להיות שם ברגע הזה. להרגיש שעשית טוב ונתת להם חוויה טובה. הם מאוד מוקירים לנו תודה ובא לי להגיד להם תודה כי זה מאוד הדדי. בסוף אני אחת מצוות שלכולן מאוד חשוב לתת חוויה טובה ליולדות. כל אחת בדרכה". הצד השני בספטמבר חוותה מאיר הכהן 1 ב תאונה מצערת כשנפלה ושברה את ידה הימנית בצורה קשה. בצילום לאחר מכן גילו שלושה שברים ביד כולל שבר תוך מפרקי של המרפק. "אני זוכרת שא־ רגנתי דברים לילדים בבית ותוך כדי התלהבות פשוט נפלתי", היא משחזרת.

צילומים: המרכז הרפואי העמק | " רננה מאיר הכהן. "הכול יכול להשתנות ברגע

אם כל זה לא הספיק, לאחר חודשיים היא נפלה שוב ושברה את ידה השמא־ לית. השברים המורכבים הצריכו שיקום ארוך וניתוחים מסובכים אותם עברה מאיר הכהן במחלקת הפיזיותרפיה במר־ כז רפואי העמק. את הניתוח הקשה ביותר ביצע פרופסור גיא רובין, שהיא חבה לו ולכל צוות המחלקה תודה גדולה. "אני רוצה לפרגן לפרופסור רובין שניתח אותי ולפרגן לצוות של הריפוי בעיסוק והפי־ זיותרפיה, שבר אחד היה מאוד מורכב והם עבדו איתי מדהים. הייתה עבודה סיזיפית והגענו להישגים מדהימים. הכל היה במ־ קצועיות ורצון לעזור". היו לך חששות לפני הניתוח?

"בטח, להגיע לחדר ניתוח זה מקום שהוא לא פשוט. זה גם מלחיץ. יש לי חבר טוב מוסטפה, אח חדר ניתוח, ותמיד היינו נפ־ גשים כשהיו ניתוחים קיסריים. אני בתור מיילדת הייתי מגיעה לניתוח קיסרי בש־ ביל לדאוג לתינוק ואז כשהייתי צריכה לעבור את הניתוחים ביקשתי ממנו שיבוא איתי והוא פשוט נשאר אחרי המשמרת ובא איתי לניתוחים. זו אחוות הסיעוד. הוא אמר לי 'אל תדאגי אני אשמור עלייך', הוא דאג לי בחדר הניתוח ואחרי זה בהתאוששות. הרגשתי שאני בידיים ממש טובות". איך עברו עלייך הניתוחים והשיקום? "הייתי באה לפה שלוש פעמים בשבוע. פעם אחת לריפוי בעיסוק ופעמיים לפי־ זיותרפיה ועבדנו על החיזוק של היד. המ־ קרה שלי היה לא קל ואין ספק שהצלחתי להשתקם בזכות צוות השיקום: יהודית חייט, עינת אזולאי, רינת זהר, מיאדה סאלם וחן פטרוב". יותר רגישה התקופה הארוכה של השיקום עברה עליה בחששות שהיא לעולם לא תשוב יותר ליילד, אבל בכוחות נפש עצומים במאי חזרה לעבוד 1 היא התגברה וב- אחוז משרה והיום היא מיילדת 50 ב במקביל לטיפולי השיקום שהיא ממשיכה לעבור. "זה היה לי ממש חסר. אחרי אחד הניתוחים הייתי ממש מיואשת ואמרתי לאמא שלי שלא נראה לי שאני אחזור

מאיר הכהן עם פרופ' גיא רובין שניתח אותה

12

5.7.2024 ˆ ידיעות טבריה, קרית שמונה