טבריה קרית שמונה 1.10.25

| אבי בן הרוש צילום: פרטי

שיחה מקומית עם מנהל מפעל 'המשקם' בטבריה

"לצד ההיבט המקצועי פועל אצלנו מערך ליווי של עובדת סוציאלית ומדריכים מקצועיים, ואני עצמי מקיים שיחות אישיות עם העובדים כדי לוודא שכל אחד מהם מקבל את תשומת הלב והתמיכה שהוא צריך"

"אין גבול ליכולות של אנשים עם מוגבלויות" אבי בן הרוש מגן נר מספר מה גרם לו לעזוב קריירה בהייטק ולבוא לנהל מפעל מסוג אחר, מה מרגש אותו בעבודה הזו ומה הוא למד על העובדים שלו

החליט אבי לפני כשנתיים בן הרוש לעשות שינוי משמעותי בקת ריירה. אחרי למעלה משלושה עשורים בתפקידי ניהול בכירים בתעשייה הוא בחר להצטרף ל'המשקם' - החברה הגת דולה בישראל לתעסוקת אנשים עם מוגבלות. היום הוא מנהל את מפעל 50 'המשקם' בטבריה, שבו מועסקים כ עובדים מכל קשת המוגבלויות. המפעל מספק שירותי ייצור ואריזה לחברות מובילות במשק, ומהווה מסגרת תעסות קתית המעניקה לעובדים ערך, פרנסה ומסגרת חברתית. אחרי קריירה ארוכה בהייטק מה גרם לך להצטרף דווקא ל'המשקם'? ת � שנה עבדתי ב 35 "במשך יותר מ-- עשייה, מחציתה בתחום ההייטק. לפני כשנתיים עצרתי רגע כדי לחשוב איך אני יכול לתרום לחברה שלנו. לא חית פשתי אתגר קרייריסטי, אלא מקום

שיחות אישיות עם העובדים כדי לוודא שכל אחד מהם מקבל את תשומת הלב והתמיכה שהוא צריך. השילוב הזה יוצר מקום שהוא גם מפעל יצרני ומקצועי ברמה הגבוהה ביותר, וגם מסגרת שמת עניקה לעובדים ערך, עצמאות ותחושת שייכות. בעיניי, הייחוד האמיתי הוא לראות איך אנשים שלא תמיד קיבלו הזדמנות במקומות אחרים- מוצאים כאן בית, משמעות והכרה ביכולות שלהם". במהלך המלחמה בצפון אירחתם עוו בדים מקרית שמונה, שהמפעל שלהם נסגר. "אכן, וזו הייתה חוויה מאוד מרגשת עבורם ועבורנו. ברגע שפרצה המלחמה קלטנו עובדים שפונו מקריית שמונה. הם השתלבו במערך העבודה לאורך כל התקופה, עד לשובם לביתם ולמפעל 'המשקם' שחזר לפעול בקרית שמונה.

שבו אוכל להביא מהידע ומהניסיון שלי לאוכלוסייה שבאמת זקוקה לזה. ככה הגעתי להמשקם בטבריה. כבר שנה וחצי שאני כאן, נהנה מכל רגע ומרגיש שבחרתי נכון". איך נראה יום עבודה במפעל? "העובדים מגיעים בכל יום בשעה ומסיימים את יום העבודה 7:00 ו � , כולל ארוחת צהריים שמ 12:30 ב-- גשת להם. במהלך היום מבצעים כאן מגוון רחב של עבודות, מהרכבת מכת לולים לתדיראן, דרך אריזות פרימיום עבור ויסוצקי, ועד עבודות עם חברות מובילות כמו ד"ר פישר, המלט, אקות סאפ ובירמן". מה האתגר והייחוד בניהול מפעל לאנשים עם מוגבלויות? "לצד ההיבט המקצועי פועל אצלנו מערך ליווי של עובדת סוציאלית ומת דריכים מקצועיים, ואני עצמי מקיים

לאנשים עם מוגבלויות מסגרת תעסות קתית היא הרבה מעבר למקור פרנסה, היא מסגרת חברתית ומקום שנותן להם תחושה של ערך ושייכות וגם ביטחון בתקופה מאוד מאתגרת של מלחמה". מה הדבר שהכי מרגש אותך בתפו קיד, ומה התוכניות לשנה הקרובה? "לעבוד במפעל של אנשים עם מוגת בלויות זו חוויה מלמדת ומעצימה. מה שמרגש אותי במיוחד הוא לראות את העובדים מסיימים את יום העבודה בתת חושת ערך ומשמעות, בידיעה שהם חלק ממסגרת תורמת ויצרנית. התוכנית היא להמשיך להרחיב את הפעילות, לקלוט עוד עובדים, ולפתח שיתופי פעולה נוספים עם התעשייה הישראלית, כדי שנוכל להוכיח שוב ושוב שאין גבול לית כולות של אנשים עם מוגבלויות כשנות תנים להם את ההזדמנות". יוסי וקנין

הוקמה קריית שמונה כמעברה על 1949 במאי חורבות הכפר הערבי חלסה הנטוש, שתושביו נמלטו במלחמת העצמאות לדרום לבנון. הרת עיון הראשוני היה להקים יישוב בעל מאפיינים חקלאיים, אך אחרי פחות משנה הוחלט להסב את קריית שמונה ליישוב עירוני. התושבים הראשונים היו עולים מתימן ואחריהם הגיעו עולים מרומניה, הונגריה, עיראק, הודו ואיראן. התושבים שוכנו במעברה בבתי הכפר הערבי הנטוש, באוהלים, פחונים וצריפים. המעברה באה לסופה לאחר בנייתם של השיכונים. בתת ו � צילום: דוד ר | מונה: רחוב במעברת חלסה בינגר כשקריית | 1951 שמונה הייתה מעברה

פלאשבק

העמק

שרון צבי פרץ / עורכת גרפית ראשית: יוסי וקנין / עורך: אורית זילברברג / מנהלת העיתון: מרכז גרפי, ידיעות תקשורת / גרפיקה: שלום חכמון מנהל הפקה ותפעול:

צילום: | שי פרנקו ‰ ספיר קשתי צילום: | טל שחר ‰ עידו גרינברג צילום: | טל עבודי ‰ אירה דולפין צילום: | אורטל עמר בשער: הדמיה: קורין אדריכלים | צילום: פרטי ‰ דרום קריית שמונה | שחר ארביב ‰ שי פרנקו בר מרום, נדיר אליהו, ספיר קשתי, רן יוחננוב

6

1.10.2025 ˆ ידיעות טבריה, קרית שמונה