טבריה קרית שמונה 1.12.23

צילומים: פרטי

הוא כתב מכתב לפני הכניסה לעזה? "הטלפון שלו אחר כך הגיע אלינו. הוא לא כתב משהו, זה לא היה מתאים לו. הוא כבר ממש רצה להיכנס לעזה, להילחם ולתת את כל מה שהוא יכול. הוא היה בטוח שהוא חוזר, הוא היה אופטימי". מה היו החלומות שלו? שלכם יחד? "רצינו לטוס ביחד אחרי הצבא לדרום אמריקה והוא רצה לטוס גם עם החברים. הוא רצה לנשום ולנקות קצת את הראש עם האנשים שהוא אוהב. הייתה לו יומומ מ � לנוב 24 בסופ"ש האחרון, ב- 21 לדת בר, ותכננו לחגוג ולעשות דברים". סביב החברים קושטאי עדיין לא מעכלת את לכתו של אהוב ליבה. את הנחמה היא שואבת ממשפחתו ומחבריו הקרובים של יאיר ז"ל. "החודש האחרון עבר עלי מאוד מורכב. מלא ברגשות ומצד שני מאוד מרוחק ומנותק. אף אחד מאיתנו עוד לא ממש מעכל את זה. ישבנו לארוחת שבת ביום שישי, ביום ההולדת שלו, אני והחברים שלו עם המשפחה שלו. אני נממ צאת הרבה עם המשפחה שלו. גם בשבעה ישנתי אצלו בבית לפני העלייה לקבר והייתי אצלו בבית מהבוקר עד הלילה. המשפחה שלו מחבקת ועוטפת אותי. יאיר ידע לחבר בין אנשים, היו לו הרבה מעגלי חברות וכל כך הרבה חברים סבימ בו. אחד הדברים שנהיה עכשיו בזכותו הוא החיבור בין המשפחה שלי למשפחה שלו. זה גם חיבר ביני לבין החברים הטומ בים שלו שאני מרגישה שהם החברים הכי טובים שלי עכשיו". זה עוזר לך לעבור את התקופה הזו? "בדיוק. להיות מוקפת בסביבה שלו. היינו חבורה ועכשיו זה קירב בינינו עוד יותר. היום פעם ראשונה אחרי כמעט חודש חזרתי לצבא. זה קשה ויהיה עוד הרבה יותר קשה, זו רק ההתחלה ואני עוד לא לגמרי קולטת את הסיטואציה. אבל זה היה משהו שהיה צריך לקרות והתעליתי על עצמי כדי לחזור לצבא, אני מקווה שזה טוב לחזור לשגרה". איך תזכרי את יאיר ז"ל? "אזכור את החיוך שלו. אין אחד שלא דיבר על החיוך שלו, נמסתי מלראות אותו. אי אפשר היה להגיד לו לא עם חיוך כזה. החיוך שלו הולך איתי לכל מקום. גם הגישה שלו שהוא היה כל כך אופטימי ושמח כל החיים. אני שואבת מזה את הכוחות ונזכרת ברגעים האחמ רונים שדיברנו ובשיחות שלנו, בחיבוק שלו. בחיבוק אחד הוא היה יכול להשכיח לי את כל הצרות שבעולם". חשבת על דרך להנציח אותו? "יש רעיונות והתחלתי בדברים הקטמ נים. כל הגדוד שלו עדיין בלחימה ויש הרבה אנשים ששמעו ולא הצליחו להגיע לנחם בשבעה אז פתחתי קישור לאתר שאפשר להעלות אליו תמונות ולכתוב מילים לזכרו. זו ההתחלה. יש אינסוף רעיונות. הוא אהב לשבת בטבע עם פק"ל קפה, אז חשבנו לעשות מצפה באמ זור העמק לזכרו. הוא אהב לחגוג אז אולי נעשה מסיבה שנתית בתאריך יום ההולמ דת שלו כי הוא באמת היה ילד שמח. זה מה שהוא היה רוצה".

"אמא של יאיר התקשרה אלי, ישר הייתה לי תחושה קצת לא

טובה. יצאתי החוצה והיא אמרה לי 'יאיר נפצע' והתחילה לבכות"

כל הגדוד שלו עדיין בלחימה ויש הרבה אנשים ששמעו ולא הצליחו להגיע לנחם בשבעה אז פתחתי קישור לאתר שאפשר להעלות אליו תמונות ולכתוב מילים לזכרו

רוני יחד עם יאיר ז"ל. "אזכור את החיוך שלו. נמסתי מלראות אותו"

תחלה. לא הבנתי שמעבר לילד הביישן, יש בו עולם ומלואו. ואז התאהבתי בו כי הוא רגיש. אי אפשר לעמוד בפניו, אין לי דרך אחרת לתאר אותו. הוא מכיל ואוהב מכל הלב. הוא היה שמח ותמיד מסמר הערב. כשישבו כל החברים הוא תמיד היה זה שעשה את האווירה השמחה והכיף". עד כמה הוא רצה להיות לוחם? "הוא השקיע בזה מאוד. הוא רצה לתת, לתרום ואהב את מה שעשה. הוא היה צלף ובתפקיד הזה הוא היה צריך את כל הכוחות הנפשיים שיש בו. הוא היה צלף מאוד טוב בפלוגה ולכן קיבל תפמ קיד במסייעת להיות אחראי על האווירה והחיבור בין החבר'ה החדשים בגדוד לבין הוותיקים והמפקדים בגדוד. הם ידעו בדיוק למי לתת את התפקיד הזה כי אין אחד שלא אהב אותו. אני לא שממ עתי מאף אחד על משהו שהוא לא היה טוב בו או שהוא עשה לא טוב, הוא היה באמת ילד טהור".

תי אותו ונישקתי אותו ואמרתי לו שאני אוהבת אותו הכי בעולם". אהבה גדולה הם הכירו לפני שנתיים, ניפוסי היה חייל בטירונות וקושטאי הייתה בשנת שירות. ההתחלה הייתה מהוססת ולפני חצי שנה התחזק הקשר והאהבה ביניהם והם הפכו לזוג. "הכרנו בישיבה משותפת של כל החברים ואז התחלנו לצאת", היא מספרת, "יאיר היה בטירונות וסגר הרבה שבתות בבסיס וגם אני סגרתי הרבה שבתות והמרחק והעובדה שהוא לא היה זמין הקשו בהתחלה על הזוגיות. לפני חצי שנה הבנתי שאני מפספסת פה משהו מאוד גדול ושאני רוצה לנסות באמת עם ראש פתוח ואז התחילה הזוגיות שצמחה מחברות מאוד טובה". מה היה מיוחד בו? "הוא היה ביישן וזה מה שפספסתי בהמ

אנחנו נשארנו אופטימיים. הם אמרו לנו שהוא לא יצליח לשרוד את הלילה והוא שרד את הלילה. זה עורר בנו תקווה. הוא נלחם באמת. היה לו חשוב שנראה אותו ברגעיו האחרונים. אחרי ניתוח נוסף שהוא עבר בבוקר לקחו את כל המשפמ חה ואמרו לנו שאלו השעות האחרונות ושנלך להיפרד ממנו ואז פחדתי נורא. הרגשתי שהכול קורס עליי ובכיתי, אבל פיזית הייתי ממש מנותקת, לא קלטתי את הסיטואציה". איך נפרדת ממנו? "בהתחלה פחדתי לראות את האהבה שלי מורדם ומונשם. הוא נפגע קשה מאוד, אבל לא הייתה לו שריטה אחת על הפנים והוא חייך. ממש הרגשתי אותו מחייך. הוא היה עדיין מורדם ומונשם והיה מחובר לכל המכשירים. הרופאים אמרו שהם לא מנתקים אותו בעצמם ונשארתי אתו עד פעימת לבו האחרונה. אמרתי לו כמה שאני אוהבת אותו ואת כל מה שרציתי אי פעם להגיד לו. חיבקמ

11 ידיעות טבריה, קרית שמונה ˆ 1.12.2023