טבריה קרית שמונה 10.06.22

קרית שמונה

תום קידר, נוגה שמש ועינב צוויקלר | מתארגנים לחלוקה צילום: אביהו שפירא

דניאל דדון

הרעיון להקים את המיזם 'שולחן לשניים' התחיל בהודעה אחת שנשלחה בווטסאפ הקבוצתי ועו ־ ררה את תום קידר לפעול. "מישהי שעב ־ דה במועדון בלתי פורמלי לילדים פרסמה בקבוצה שנשאר המון אוכל ושהם עומדים לזרוק אותו", הוא נזכר, "זה היה בשיא תקופת הקורונה. כאב לי הלב לראות את ההודעה הזו ולחשוב שהאוכל ייזרק. תמיד היתה לי נטייה לנתינה ופשוט אמרתי לה: 'חכי, אני מגיע, אני עוד לא יודע מה אעשה עם האוכל הזה אבל תשמרי לי אותו'. הגעתי ואספתי אותו ואז שלחתי בכל מיני קבוצות וכך הגעתי לשני הקשי ־ שים הראשונים. זו היתה תחושה כיפית של סגירת מעגל שבו אוכל טוב ואיכותי הגיע לאנשים שכל כך שמחו לקבל אותו במקום שייזרק. זה הרגיש לי כל כך נכון שחשבתי: 'איך בשבוע הבא אני מגיע לע ־ שרה אנשים'". כך הוקם לפני כמה חודשים בקרית שמונה המיזם הקהילתי 'שולחן לשניים' - מיזם שבמסגרתו מתנדבים מספקים ארוחה חמה אחת לשבוע לקשישים בעיר. לאחרונה החל הפרויקט לצבור תאוצה ובימים אלו הוא כולל עשרות מתנדבים בתי עסק באזור שמאכילים 20 ומעל בתי אב בקרית 100 קשישים בכ־ 150 כ־ שמונה. סגירת מעגל ), יוזם ומנהל הפרויקט, תושב 30 קידר ( מטולה ובמקור מרמת השרון, עבר להת ־ גורר באזור כשהתחיל לימודי עבודה סו ־ ציאלית במכללת תל־חי. "באמצע התואר הבנתי שאת הנתינה שלי אני רוצה לע ־ שות בדרך אחרת שיותר נכונה לי", הוא מספר. שנה אחרי שפרש מלימודי התואר הת ־ חיל להקים את הפרויקט יחד עם שותפים שהצטרפו לאורך הדרך והחליט להשתקע באזור. "התאהבתי פה באזור ובאנשים. החום של האנשים הוא ייחודי וזה גם מאוד בתי 20 מתבטא בפרויקט שלנו. יש יותר מ־ עסק באזור שמכינים ומגישים אוכל והם תורמים לנו. זה מספר עצום יחסית למספר העסקים שיש כאן. כמעט כל עסק שפני ־ נו אליו, ישר פתח את הלב ואמר 'בטח, אני אתרום'. כל עסק כזה תורם לנו מדי שבוע מספר מנות ובעיניי זו הוכחה לדבר המיוחד הזה שקורה כאן בצפון. בעלי הע ־ סקים האלה הם חבר'ה שגדלו פה ומכירים את האוכלוסייה. הם יודעים שהאוכל הזה הולך אולי לאנשים שהם פוגשים ברחוב, אנשים שהם גדלו איתם. יש משהו מאוד מרגש וחם באינטימיות הזו שיש פה בגליל העליון". ההתחלה של הפרויקט היתה, כאמור, בהודעה אחת בווטסאפ ומאז הוא כבר הספיק לצבור תאוצה. משבוע לשבוע גדל האתגר שלקח על עצמו קידר, ומאז הצטרפו למיזם שותפים ומתנדבים רבים שדואגים לבקר בבית הקשישים בעיר ולהעניק להם ארוחה חמה ומילה טובה. "המתנדבים פוגשים קשיש אחד מקסימום שניים בשבוע בכל זמן שנוח להם, והם יכולים להביא את האוכל באחת משתי דרכים: או שהם מבשלים אותו בבית או שהם אוספים מאחד מבתי העסק שתורמים לנו מנות טייק-אווי כמו כל לקוח".

הפרויקטהקהילתי 'שולחן לשניים' בקריתשמונההוקם רק לפני כמהחודשים ובימים קשישים בעיר ‰ עשרותמתנדביםמגיעיםמדי שבוע 150־ אלו כבר מספקארוחותחמות ל בתי עסק באזור תורמיםאוכל טרי ‰ תוםקידר, יוזם ומנהל הפרויקט: "הם 20 לבתיהם ומעל דומעיםמרוב התרגשות והודיה" "שום רגע אחר לא מתקרב לסיפוק הזה" המיזם שמביא אוכל לקשישים:

"האוכל זה הדרך שלנו להיכנס פנימה. כמובן שהאוכל הזה הוא דבר נפלא אבל גילינו שעוד יותר גדול מזה הוא הסיפור של הקשר, במיוחד מאז הקורונה. המפגש האנושי, אפילו אם הוא לכמה דקות, חסר להם כל כך"

תחושת סיפוק קידר משתף במכלול של רגעים מר ־ גשים כשהמתנדבים מגיעים לבתי הק ־ שישים בעיר עם ארוחה חמה ביד. "כש ־ מתנדבים מגיעים ובפעם הראשונה הם באים עם האוכל שהם אספו מבית העסק או שהביאו מנה אקסטרה מהבית שלהם ורואים איזו שמחה בעיניים זה עושה לאנשים, יש משהו כל כך ממלא ומרגש ברגע הזה, ששום רגע אחר לאורך השבוע שלי לא מתקרב לסיפוק הזה. זה קורה ברמה השבועית כל הזמן. הרבה מהקשי ־ שים שלנו הם יוצאי חבר העמים משתי החזיתות, גם מרוסיה וגם מאוקראינה. בשיא המלחמה בשבועות הראשונים קיבלנו תגובות מאוד נרגשות מהמת ־ נדבים שלנו שהקשישים דוברי הרוסית והאוקראינית שפותחים את הדלת, ממש דומעים מולם מרוב התרגשות והודיה. הם יושבים כל היום מול החדשות וחו ־ שבים על המשפחות שלהם שנשארו שם ופתאום מגיע מתנדב מבוגר או קבוצת

ילדים עם חיוך ענק ואוכל חם. הדבר הזה מאוד מרגש אותי בכל פעם שאני נזכר בו". קידר שנוסף על ההתנדבות עובד בש ־ לוש עבודות, מנהל את האופרציה המור ־ כבת מלמעלה ויוצא לחלק אוכל בעצמו אם נדרש. "אני סוגר את ה'חורים' לאורך השבוע ומשתדל כמה שאפשר לעזור", הוא אומר, "מעבר לזה לקחתי על עצמי טיפול בכמה משפחות נזקקות. הגיעו אלינו כמה פניות של משפחות נזקקות ולא היה לי את הלב להגיד להן לא. גם לא יכולתי לבקש ממתנדב לדאוג למש ־ פחה שלמה - זה הרגיש לי יותר מדי ולכן לקחתי את זה על עצמי. אני עובד עם כמה עסקים שמוכנים לתרום קצת יותר ולדאוג למשפחה שלמה ואני מביא להם את האוכל". האוכל הוא בעצם רק תירוץ למפגש? "האוכל זה הדרך שלנו להיכנס פנימה. כמובן שהאוכל הזה הוא דבר נפלא אבל גילינו שעוד יותר גדול מזה הוא הסיפור של הקשר, במיוחד מאז הקורונה. המפ ־

גש האנושי, אפילו אם הוא לכמה דקות, חסר להם כל כך. מדובר באנשים שהר ־ בה פעמים הם שקופים לחלוטין, אנשים שיכולים להעביר שבוע שלם בלי שהם פגשו אף אחד". גדל והתרחב כשהתחיל את הפרויקט, קידר לא חשב שיגיע למימדים כאלה. "לא דמיינתי את זה", הוא אומר, "זה גם לא משהו שחשבתי שאוכל להכניס ללו"ז שלי. המיזם פשוט גדל בצורה טבעית, וכל הזמן מצטרפים עוד מתנדבים ועוד בתי עסק ששומעים עלינו. היום יש מלונות נפלאים שתור ־ מים לנו הרבה אוכל, לא מה שנשאר בסוף היום אלא ממש תוך כדי הארוחות אנחנו מגיעים ולוקחים. אני מרגיש שהמיזם כבר הרבה יותר גדול ממני ומהשותפים שלי שהתחלנו ביחד את הדבר הזה. זה כבר נהיה סיפור קהילתי של קרית שמו ־ נה ושל כל האזור. יש לדבר הזה חיים משל עצמו".

16

10.6.2022 ˆ ידיעות טבריה, קרית שמונה