טבריה קרית שמונה 14.06.24

"אוראל אהב מאוד את התיק הזה והסתובב איתו לכל מקום". | פסו ושושנה, השבוע צילום: אדי גל

סגירת מעגל. מירב במשרדי | 433 להב צילום: אלי שושנה

יום יחזירו את התיק 60 רי להב כי בתוך לאם וזה אכן קרה: אלי שושנה הסיע את מירב למשרדים בלוד ושם היא קיבלה בחזרה את התיק שהיה צמוד לבנה עד לרגעיו האחרונים. מבחינתה, זה היה סוג של סגירת מעגל. רכבת הרים איך את מתמודדת מאז? מירב: "לפעמים אני חושבת שאני א � בסדר, אבל לפ מים מרגישה שאני מ ע ש � בדת את זה. זה כמו רכבת הרים, המח בה שלא אראה אותו שוב בחיים שורפת אותי". את עובדת? "אני מלווה אישה מבוגרת שעתיים שלוש ביום, יותר מזה לא מסוגלת. מנסה לחיות חיים נורמאליים, אבל זה מאוד קשה". קיווית אולי שהוא חטוף? לפחות בה־ תחלה? "רבים שאלו אותי את השאלה הזו. עכא שיו אני כבר לא יודעת, אבל אז חשבתי שאם הוא חטוף, יש סיכוי שעוד אראה אותו, סיכוי כלשהו. נאחזתי בתקווה כי זה היה באותו רגע כל עולמי. הודעה על מוות זה סופי, אין תקווה. עכשיו אני חושבת שלא יודעת איך הייתי חיה עם הידיעה שהוא עובר שם ייסורים ועיונים. שאלה קשה. כשהגיעו אלי הביתה לבשר את הבשורה הקשה, התפללתי שיגידו לי שהוא חטוף". את כועסת? "ברור שאני כועסת. כועסת על הממשלה, על הצבא. זה משהו שהתבשל במשך שנים עד שהתפוצץ לנו בפנים באוקטובר. זה מתחיל מהראש. אם 7 ב אנחנו לא יכולים ללכת בלי פחד במדינה שלנו, בלי שיהרגו אותנו, זה נורמלי? מה, אנחנו באיזה מדינה באפריקה, בלי ביא טחון אישי? המדינה אכזבה אותי, אין לי ביטחון כאן".

מירב: "הודעה על מוות זה סופי,

אין תקווה. עכשיו אני חושבת שלא יודעת איך הייתי חיה עם הידיעה שהוא עובר שם ייסורים ועיונים" שושנה: "צלצלתי למירב ואמרתי לה שאיתרתי את תעודת הזהות של אוראל. ידעתי שיש בשורות לא טובות, אבל אמרתי לה שתצפה שהוא פצוע"

שיתכוננו לגרוע מכל. וזה אכן קרה". ,22.30 מירב: "באו אחרי יומיים, בשעה אמרו לי שזיהו את אוראל. הבשורה הקשה מכולן הגיעה. פניתי שוב לאלי, הוא סיפר לי שראה את אוראל ומה שבטוח שהוא לא סבל מייסורים ולא מעינויים. ואז שאלתי לראא שונה על התיק שלו. הוא היה חלק ממנו, כל הזמן איתו. אמרו לי שבלתי אפשרי לאתר את התיק בין כל הפריטים שנאספו שם". התיק של אוראל, כמו עוד עשרות אלפי פריטים של נרצחי נובה, נאספו על ידי בלוד. 433 חוקרי המשטרה והובאו ללהב כחצי שנה אחרי האסון בנובה, מירב ביא קשה שוב את העזרה של אלי שושנה, כדי לאתר את התיק, וזה הסתייע דרך חבר שמשרת בלהב וקיבל לידיו תמונות רבות של תיקים שאותרו במקום. שושנה: "המקרה של מירב נגע לליבי והחלטא תי לעזור. קיבלתי המון תמונות, אבל התמונה הראשונה שראיתי ובה תיק שחור, אמרתי לעצמי שזהו זה. זה התיק. שלחתי למירב והיא אמרה לי, בטח, זה של אוראל". אחרי הזיהוי, הבטיחו חוקא

סרקה את כל ההודעות והתמונות שהגיא עו מנובה בתקווה למצוא את בנה. אחר כך חזרה הביתה והמתינה יומיים ארוכים לבשורה המרה. טלפון לראש העיר אלי שושנה, איש הנדל"ן מקרית ביאליק, קיבל באותה שבת שחורה טלא פון מחבר ממושב פטיש בדרום שסיפר לו על האסון הכבד. במקביל קיבל שיא חות מכמה תושבי הקריות שסיפרו כי הם מחפשים את יקיריהם ושאלו אותו האם הוא יכול לעזור באמצעות קשריו. בלי לחשוב פעמיים שושנה נסע לדרום והגיע לשדות הקטל של רעים. שושנה: "היו מחזות קשים להבנה, אשר מלווים אותי עד היום. הגעתי למיגונית והיו שם המון גופות. התחלתי לאסוף תעודות זהות, פריטים שונים והבאתי הכל לחמ"ל בפטיש. בין החפצים ראיתי את תעודת הזהות של אוראל, והבחנתי שהוא מקרית ים. לצערי, הבנתי שאין שם סוף טוב, פניתי לראש עיא

ההודעה האחרונה מאוראל

ריית קרית ים, דוד אבן צור, להכין עובדות סוציאליות בשביל המשפחה. לבסוף צלצלא תי למירב ואמרתי לה שאיתרתי את תעודת הזהות של אוראל. שאלה מה קרה לו, אני ידעתי שיש בשורות לא טובות, אבל אמרתי לה שתצפה שהוא פצוע. לאחותה סיפרתי

ידיעות טבריה, קרית שמונה ˆ 14.6.2024 13