טבריה קרית שמונה 15.03.24

צילום: אלבום משפחת רגב

איש הצללים מנהלל יוסל'ה רגב מהשיר של נעמי שמר 'אנחנו שנינו מאותו

יוסל'ה רגב וזאב 'זאבל'ה' עמית בימי המוסד

יש הרבה אנשים בעמק יזרעאל שאפשר להצמיד להם את הכינוי 'אגדה', אבל נדמה שהתיאור הזה באמת הכי תפור על יוסל'ה רגב ז"ל, איש המוסד מנהלל שהלך . רגב 98 לעולמו ביום רביעי שעבר בגיל היה מה שנקרא הענק שבענקים, איש ביטחון שתרם רבות לביטחון המדינה ולחיזוק העלייה ומהצד השני הוא גם היה איש משפחה מסור וחקלאי שאהב אהבה עזה את אדמת העמק. והוא היה גם יוסל'ה מהשיר המפורסם של נעמי שמר 'אנחנו שנינו מאותו הכפר' . שיר ששמר 1966 שהושמע לראשונה בשנת כתבה בהשראת החברות יוצאת הדופן שלו עם זאב 'זאבל'ה' עמית ז"ל, שנפל שבע שנים אחרי צאת השיר במלחמת יום הכיפורים. ובתוך כך, בתוך החברות המופלאה הזו נולד גם הרגע המרגש, הסימלי והעוצמתי בתחיל לת מסע הלווייתו של רגב בבית העלמין של נהלל, כשארונו נלקח תחילה לקברו של חברו 'זאבל'ה'. דמות הרואית מותו של רגב ז"ל הפתיע את כל מי שהכיר אותו וזאת למרות גילו. כי באישיות שלו הוא היה מסוג האנשים שאתה בטוח שיחיו לנצח. "יוסל'ה ואבא שלי ראובן, אבל הכינוי שלו היה 'אסי', היו חברים טובים מינקות. מהיום שאני זוכר את עצמי וזוכר שיש לי אבא היה גם ל � , "כשגד 76 יוסל'ה", סיפר אליעזר יפה בן ה - תי קצת נהייתי מודע לזה שיוסל'ה הרבה ימים ולילות לא נמצא בנהלל. ידעתי שהוא בשליל חות של עם ישראל. הייתה לי הזכות להכיר אותו פנים אל פנים ולדעת שאני נוגע באחד מהחיילים האלמוניים. מעבר לזה היו תקופות שאצלנו לא היה טרקטור, אז אני באופן חופשי הייתי לוקח את הטרקטור שלו ורק מודיע שלל קחתי שידעו שהוא לא נגנב. גאיה אישתו של יוסל'ה הייתה נפגשת עם אמא שלי שרה ז"ל. אני זוכר גם תקופות שאבא דאג לו מאוד ואז גם הבנתי שהעבודה שלו היא לא רק סודית ומסתורית אלא גם מסוכנת". נחום זרחי לא ממש הכיר את 1970 עד שנת רגב. "עד אז הוא היה עבורי דמות הרואית '70 שלא מתקרבים אליה", סיפר זרחי, "בשנת נסעתי עם בן כיתתי עציון אבינועם, שהוא מהמשפחה של רגב, לפריז. שם התגוררנו כמה ימים אצל משפחת רגב, בדירה של המוסד. כשהיינו שם רצינו ללכת למועדון ובכניסה לא נתנו לי להיכנס כי לא הייתה לי חליפה, אז איש מוסד אחר השאיל לי חליפה ועניבה כדי שאוכל להיכנס למועדון. יוסל'ה גם לקח אותנו למסעדת רנו ושם הוא סיפר לי שהוא פגש את אבא שלי במהלך מלחמת העולם השנייה. מאז

הייתי משוויץ שיש לי חבר ששירת במוסד". עופר אבידוב ראה ברגב דמות שיש להעריך עוד כשהיה ילד. תמיד הסתכל עליו ביראת כבוד. "אחרי שיוסל'ה וזאבל'ה סיימו מספר י � ועברו לצנחנים הם הג 101 חודשים ביחידה עו אלינו הביתה כקצינים עם כנפי צניחה, אני כילד מאוד התרשמתי", סיפר אבידוב, "דיברנו על כנפי הצניחה ולהפתעתי בביקור הבא שלו הוא הביא לי כנפי צניחה שעד היום הם אצלי. במידה מסוימת אני חושב שיוסל'ה וזאבל'ה הם חלק מהדמויות שהובילו בעקיפין את בני נהלל לדרך הצבאית שבה הם הלכו וגם אותי". איזה איש הוא היה? יפה: "חמוד, חייכן, עם חוש הומור, מאוד אכל פתי ואחד שמדבר איתך בגובה העיניים. הוא בעיניים שלי היה יותר עדין מאבא שלי. אהבל תי אותו מאוד. היתה תקופה שהוא עבד במל שרד אבל בארץ. הוא היה יוצא מוקדם בבוקר וכל מי שהיה צריך טרמפ למרכז יוסל'ה לקח אותו. הוא אף פעם לא נסע לבד באוטו. תמיד היו לו טרמפיסטים, גם הלוך וגם חזור. גם אני נהניתי כמובן מהטרמפים האלה". זרחי: "איש צנוע. הוא לא היה אחד שסיפר סיפורים. הוא היה אומר: 'פעם אני אגיד'. הוא לא השוויץ בהיותו איש מוסד. הוא גם היה איש רגיש. הוא לא היה מסוגל להיכנס אלי הביתה בגלל הדברים העצובים שעברנו. כשהייתי מדבר איתו על צור וטל הוא היה מתקשה להל כיל את זה והוא אפילו היה דומע". מה היה מיוחד בו? אבידוב: "אנשים התרשמו שהוא לא איש רעים להתרועע, אף על פי שזה לא ממש מדויק. הוא היה איש מאוד מופנם מבחינת הדיבור שלו, אבל היה אפשר להתרשם שהוא איש מאוד שקול ומדבר ברגיעה, לא נוטה לכעוס או לצעוק. בהתנהגותו הוא היה במידה רבה מרשים ומי שהכיר את הרקע שלו העריך אותו מאוד. בניגוד לדעתו של יוסל'ה עשו לכבודו 'אלה הם חייך'. לאורך כל הערב הוא לא הוציא מילה כי הוא אמר שעוד לא הגיע הזמן לספר ולגלות". "הוא היה איש מאוד מופנם מבחינת הדיבור שלו, אבל היה אפשר להתרשם שהוא איש מאוד שקול ומדבר ברגיעה, לא נוטה לכעוס או לצעוק"

98 הכפר' הלך לעולמו בגיל ונטמן באדמת העמק שכל כולם מכירים ‰ כך אהב אותו מפעילותו במוסד, אך מעטים יודעים מי היה באמת עכשיו החברים מהמושב ‰ שופכים אור על דמותו של האיש שחי בתוכם ואותו העריצו והעריכו

יוסי וקנין, דניאל דדון

14

15.3.2024 ˆ ידיעות טבריה, קרית שמונה