טבריה קרית שמונה 15.03.24

הכניסה לבריכת השחייה הישנה

"בעת הזאת כל הצעירים ומי שיכול שיי חזור. צריך להמשיך להתנהל בחיי היומיום שמוסכים ובתי המסחר יישארו פתוחים. האחוז הגבוה של האוכלוסייה צריך לחזור ולשמש דוגמה שלא נוטשים בית". לבד בבניין היא אחת מהתושבים 73 ז'קלין הרוש בת ה־ שבחרו להישאר בעיר המופגזת. היא מתגוי ררת לבדה בביתה ברחוב שפרינצק וממעטת לצאת מהבית מלבד קניות של מוצרי יסוד במכולת הרחוקה מהבית, אליה היא נוסעת בשני אוטובוסים ולסידורים דחופים. "אני בבית ואף אחד מהעירייה או מהרווחה לא מתי קשר ולא מתעניין בשלומי", היא מספרת על המציאות הבלתי אפשרית שהיא חיה בה כבר יום, "אני יכולה להיות בבית בלי אוכל 160 שבוע שלם ואף אחד לא יסתכל עלי. יש לי גם בעיות רפואיות, אני אחרי ניתוח בעיניים". על אף הפחד היומיומי מהטילים, הרוש מתעקשת להישאר בבית. "אני מפחדת אבל אין לי ברירה, אני לא בנויה ללכת להתארח בבית מלון. המצב הזה בושה וחרפה לעירייה וגם לממשלה. אכפת להם רק מעצמם ולא מהאזרחים. זה כבר עבר את הטעם הטוב. אנחנו עכשיו בעוצר, אנחנו גם פליטים, גם שבויים וגם בני ערובה ואף אחד לא מסתכל עלינו. אני חנו מחזיקים את הגבול בקריית שמונה אבל לא מעניין אותם מה קורה לנו. רק ברגע של הבי חירות כולם באים ומלקקים. עצוב שזה קורה ככה. המדינה שלנו התהפכה מהקצה לקצה". את לא מפחדת ממטחי הטילים? "אני חיה בפחד כי הבית שלי כולו סדוק. גם חדר הביטחון ברח מהמקום. אני לבד בבניין שבו אני גרה. זה מלחיץ, אבל אין לי איפה ללכת, כי כל כמה ימים אני הולכת לבדיקות רפואיות ואני לא רוצה להיות נטל על אף אחד. אני עוברת ככה עוד יום ועוד יום, אבל זה מתי חיל לייאש ואני מתחילה להישבר". קריסה ביטחונית ראש העיר המיתולוגי של קריית שמונה, פרוספר אזרן, התראיין ל'ידיעות טבריה קרית שמונה' בנובמבר האחרון והצהיר כי הוא אינו מתכוון להתפנות מהעיר ומתח ביקורת על מדיניות הפינוי של הממשלה. גם היום, יותר מחמישה חודשים לאחר תחילת המלחמה, דעתו לא השתנתה: "אני עדיין בעיר בבית שלי, ובחצר שלי עם הנכדים. הכל רגיל. יש קריסה ביטחונית שפתחה לנו פה אזור ביטחון בתוך מדינת ישראל ואילצה את ההנהגה להי בריח תושבים ולפנות אותם מביתם. זה אומר ממש לגמור את הרקמה המסחרית והכלכלית באזור הזה ולפגוע חזק מאוד בעתיד שלו. אני חושב שעשו טעות שפינו את העיר. אומרים לי שאני אולי קצת הוזה כי כולם כבר התי חילו להתרגל לעניין שאפשר לחיות במרכז הארץ. יש אנשים שחיים מצוין שם וטוב להם, אבל זה לא מתקן את כל מה שיקרה בקריית שמונה. אחרי החזרה כולם יבינו כמה נזקים נהיו בעיר הזאת. הרבה לא יחזרו, יותר ממה שחשבתי. צריך לנסות להתחיל מהתחלה עוד פעם, אם רבע לא יחזרו, העיר תחזור תושבים, זו עיר? זו אפילו לא 15,000 שוב ל שכונה". איך אתה מסתדר ביום יום? "אני דואג לעצמי והילדים דואגים לי. אין מסגרת שדואגת לאנשים שנשארו בקריית שמונה. קריית שמונה נשארה עיר בלי ראש ואין שום ארגון שדואג לאנשים שנשארו".

צילומים: דוד קמרי

אחת גדולה. ברבות הימים במידה ויחליטו לחזור הם יצטרכו לעבוד פי עשר עם עשי רות עובדי ניקיון כדי להכשיר את השטחים הציבוריים שהוזנחו במשך חמישה חודשים. המציאות מאוד עגומה. אני לא יכול לנטוש את העיר, תמיד אמרתי שהציונות האמיתית זה לגור בקריית שמונה. להיות על הגבול, לשמש מעין חומת ביטחון. אני גם מחלק אוכל לקשישים שקשה להם לצאת מהבית". זאת הייתה טעות לדעתך לפנות את העיר? "זו הייתה טעות. תינוקות ונשים זה בסדר שיישארו בבתי המלון, אבל גברים צעירים זו טעות חמורה ביותר שעזבו. אם בלילה נפלה פצצת מרגמה וצינור מים התפוצץ צריך להי גיש עזרה בשיא המהירות ולא לחכות שבוע ימים עד שיתקנו. יש מקלטים וחדרי ביטחון לשעת חירום אם יש הפגזה, אבל אם ננטוש את העיר זה רק מראה שהאויב ניצח אותנו. לא יכול להיות שאנשים נלחמים ונהרגים בעזה ובחורים צעירים בעיר ברחו בגלל הלך רוח שאמרו להם להתפנות". מה אתה חושב שצריך לעשות עכשיו?

כשהיינו רגע לפני בחירות. עד היום, חמישה חודשים אחרי הפינוי יש אנשים שעדיין לא נפתרו הבעיות שלהם. אני מלווה אלמנה אם לשני ילדים עם צרכים מיוחדים שהילדה שלה עדיין לא במסגרת. אני חייב להודות לאשתי תמר שבחרה להישאר איתי. היא חלק בלתי נפרד מהפעילות שלי. לפעמים יש כמות נפיי לות מטורפת ולא מצליחים לאתר את הנפילות ואנחנו בשלב הזה נכנסים לתמונה. אשתי איתי רה כמה שעות אחרי הנפילה פגיעה בתוך בית בחדר ילדים וקיבלה על זה פרגון מהעירייה". ציונות אמיתית הפעיל החברתי דוד קמרי מפעיל גם בימים אלה את סיירת הניקיון שלו בהתנדבות מלאה ומנקה מדי יום את רחובות העיר. ביום שלישי השבוע הוא ניקה את החצר של בית הספר 'המגינים'. "בית הספר מוזנח ועזוב, צמחו עשבים בגובה של שני מטר. זו בושה של העירייה ושל מנהלת בית הספר שלא מתפקי דים", הוא אמר בעצב, "העיר מוזנחת, מזבלה

מדווח ומטפל במה שצריך. לאחרונה אף החל בפרויקט של ניקיון חצרות בתים. "זה התחיל מזוג צעיר שפנה אלי עם דמעות וכאב גדול", סיפר זויגי, "הם רק נכנסו לבית חדש, החצר הייתה משהו משמעותי וסוג של הגשמת שקל 150,000 חלום בעיניהם. הם השקיעו בה וממקום הפינוי שלהם במרכז הם ראו בתמוי נות איך עשביית הפרא השתלטה על החצר והרסה אותה. הם ראו את החלום שלהם נגנז מול עיניהם. הם פנו אלי מה אפשר לעשות, אמרתי שיש לי סיירת ניקיון שניקינו איתה חצרות ושטחים. הלכתי ושיקמתי להם את המי קום. שלחתי להם תמונות והם שוב התרגשו עם דמעות בעיניים, הפעם דמעות של שמחה. מאז אני מוצף בבקשות של תושבים שרוצים שננקה להם את החצרות. אבל יש לי מגבלות של ביטחון וגם מזג האוויר קצת עוצר אותנו. יש אנשים שהשתלטו להם מכרסמים על הדירות. הם ריסקו להם את הבתים, הרהיטים ומוצרי החשמל. הם הגיעו לבית ומצאו אותו מפורר". למה אתה עושה את זה? י � שנים פעיל חברתי והפע 10 "אני כבר לות שלי קיבלה תוקף הרבה יותר משמעותי

רחוב יהודה הנשיא

בית ספר המגינים

9

ידיעות טבריה, קרית שמונה ˆ 15.3.2024