טבריה קרית שמונה 16.08.24

ליאור שלף, מורה דרך במקצועו, מספק הצצה לחייו של חבר כיתת כוננות שמשרת ברציפות באוקטובר בקיבוץ 7־ מאז ה ‰ מטר מגבול לבנון 500 שנמצא ההיערכות לכל תרחיש, השמירה על החקלאות, ירי הטילים, המאבק בשריפות, המחיר המשפחתי וגם ההתמודדות הנפשית האישית בכוננות מתמדת הקיבוץ המפונה שניר - סיפור מלחמה

עמד 2023 באוקטובר 6- ב ליאור שלף מקיבוץ שניר על פסגת הר דב, במצפה רצועת ביטחון, והוביל סיור מטיילים על גבול לבנון. 100 מיוחד ל הוא הראה להם את יופיים של מקורות הירדן והאזור שנשקף במלוא הדרו. יום באוקטובר, חייו השתנו 7 לאחר מכן, ב מקצה לקצה - ממורה דרך ובעל חברת טיולים הוא לבש את מדי כיתת הכוננות והתגייס לשמור על ביתו. "אלו חיים שמאוד חסרים לי", אמר בכאב יותר חודשים אחרי שהמלחמה פרצה, 10 מ־ "אנחנו אנשי הצפון חיים על מקורות הירדן שזורמים לידינו - הנחלים, הנו־ פים ותצפיות הנוף. אנשים מכל הארץ וגם מהעולם באים לטייל איתי ולראות את היופי הזה. כל זה נכון להיום לא קיים, יש געגוע רב לחיים שלפני". תגובה היסטרית באוקטובר התעורר שלף כמו כל 7 ב חברי הקיבוץ למציאות חדשה. כחבר בכיתת הכוננות, שמשרת בנוסף ביחי־ דת מילואים, היה לו ברור שהוא נשאר בקיבוץ ושומר על הבית. "את היישוב פינו תוך כמה ימים, נכון שמה שהיה באוקטובר היה מאוד קיצוני, אבל 7 ב עדיין אנחנו בוגרי מלחמת לבנון השנייה ולבנון הראשונה אז הבנו מהר מאוד מה קורה פה. בתקופה הראשונה הנחת היסוד הייתה היסטרית - ארגון חיזבאללה הולך לפרוץ לפה עם מאות ואלפי לוחמים וההתארגנות שלנו הייתה לקראת זה". איך נערכתם בפועל? "בנינו עמדות מסביב ליישוב וחזר־ נו לאותן עמדות שבנו הוריי וחבריהם שהקימו את היישוב אחרי מלחמת ששת הימים. סידרנו וחיזקנו בבטון את העמ־ דות כדי שהכול יהיה מוכן וראוי להגנה על היישוב. הוספנו גם עמדות באזורי השערים והעלינו את רמת הכוננות". ל � אחרי מ 1968 קיבוץ שניר שהוקם ב חמת ששת הימים יושב על גבעה שמ־ שקיפה אל עמק החולה וגבול הלבנון.

נפש נמצא מרחק 600 הקיבוץ שמונה כ- מטר מהגבול. הוא פחות מטווח על 500 ידי החיזבאללה, כמו הקיבוצים הקרובים יותר לגבול כדוגמת מנרה, משגב עם ויפתח, אבל עדיין חווה מדי שבוע אז־ עקות וירי טילים. "בשלושת השבועות האחרונים אנחנו רואים שהחיזבאללה העלה רמה בתקיפות והוא יורה לתוך היישובים, ראינו את זה בקיבוץ הגושרים וגם אצלנו פה", אמר שלף. שניר כיישוב חקלאי, ספג גם נזקים כלכליים במלחמה בעקבות ירי הטילים התכוף שגרם לשריפות בשטחי המרעה 15,000- הרבים הסמוכים אליו. יותר מ דונם משטחי המרעה נשרפו. בשניר יש גם את עדר הבקר למאכל הגדול בארץ ראשים שגם הוא נפגע 2,000- המונה כ בצורה משמעותית. "אנחנו יוצאים לכ־ בות את השריפות כל פעם כי אנחנו צריכים לשמור על שטחי המרעה הללו כי בסוף זה האוכל של הפרות שלנו. כחלק מהכשירות המבצעית של כיתת הכוננות יש פה גם צוות שהוכשר להיות צוות כיבוי אש שאני חלק ממנו, ואנחנו שומרים על האדמה שהיא חלק מאיתנו. בלי חקלאות אין לנו מה להיות פה. האהבה והשמירה על האדמה זה חלק מה־ חיים שלנו, משהו שאתה נולד לתוכו". חברות אמיצה שגרת החיים של כיתת הכוננות בש־ ניר, שנמשכת כבר יותר מעשרה חוד־ שים, כוללת אימון ושמירה על כשירות מבצעית לצד התאווררות וביקורים אצל בני המשפחה המפונים. "יש לנו משמרות בשער של היישוב ובכל מיני מקומות במסגרת המשימות היומיות", מפרט שלף, "בתוך זה, מכיוון שאנחנו חיילים ורוצים לשמור על עצמנו בכשירות גבוהה, אנחנו משתדלים עד כמה שניתן להתאמן. אנחנו מתאמנים כמה פעמים בשבוע באימונים שונים ומגוונים - מאימונים בתוך היישוב ברמה צבאית ועד אימוני קרב מגע. אנחנו שומרים על

"אני מניח שכן. אנשים שגרים פה מילדותם והוריהם מפה, סיכויי החזרה שלהם הרבה יותר גבוהים. אבל זה לא סוד שיהיו כאלה שלא יחזרו. זה מובן שאדם שבנה

דניאל דדון // צילומים: אביהו שפירא

ביל לשמור על החברותא שזה ערך חשוב מאוד לא פחות מלהיות חייל טוב". אסור ומותר אשתו של שלף, מאיה ושלושת ילדיו, שוהים 10 ואיתן בן 8 , עלמה בת 5 אורי בן במלון בקיבוץ באיילת השחר ושלף יוצא לבקרם מעת לעת. "בחלק הראשון של המלחמה הם היו במלון בנוף הגליל ואח־ רי הפסקת האש הם התקרבו כדי שגם אני אוכל לראות אותם. כשהעניינים מסלימים הם נוסעים להורים של אשתי בקיבוץ משמר הנגב". יש מקומות בקיבוץ שאסור להסתו־ בב בהם היום? "כן, יש צירים אדומים שאנחנו יודעים שלא מסתובבים בהם. אנשים שיוצאים

כשירות מבצעית ברמה גבוהה עד כמה שאנחנו יכולים. אנחנו גם תלויים בצבא לכן זה לא תלוי רק בנו. משתדלים כל הזמן לייצר תעסוקה כי אנחנו סגורים פה המון זמן". איך אתם מקבלים אוכל? "הצבא מספק לנו מזון פעם ביום. ייאמר לזכותו שהוא טוב מאוד - טעים, מזין ומשביע. בחודשים הראשונים למלחמה היה טירוף של מלא אנשים שהגיעו ותר־ 11 מו אוכל. עכשיו כשאנחנו כבר כמעט חודש במלחמה זה כבר ירד, אבל עדיין יש את האוכל שאנחנו מקבלים מהצבא וגם מכל מיני אנשים שנשארו ביישוב ולא התפנו שמבשלים לנו אוכל מעת לעת. כחלק מהשגרה של כיתת הכוננות אנחנו גם עושים לעצמנו ארוחות ערב משותפות, פעם או פעמיים בשבוע, בש־

את ביתו בהרחבה

לפני שנתיים, יהיה קשה לו לחזור"

העמק

אורית קוסטנטינו / עורכת גרפית ראשית: יוסי וקנין / עורך: אורית זילברברג / מנהלת העיתון: מרכז גרפי, ידיעות תקשורת / גרפיקה: שלום חכמון מנהל הפקה ותפעול:

פרטי ‰ צילום: | אביהו שפירא ‰ רנ"ג שמואל (סמי) וקנין צילום: | ליאור שלף בשער: צילום: דניאל דדון | פרטי ‰ אוהדי עירוני טבריה צילום: | שירה שלי

4

16.8.2024 ˆ ידיעות טבריה, קרית שמונה

אלן ‰ ל צילום: | אר בשער: