טבריה קרית שמונה 19.01.24

"אין לי פריבלגיה להיבהל". שמחון

אורנה ובעלה שלום שמחון

י אין יין. לצערי עשרות דונמים של גפ י נים ירדו לטמיון, כי הם נמצאים בא

למערכת החינוך, הכנו נוהל מסודר למוי רים, ליועצת, לתלמידים. תדרכנו איך קולטים, איך מתמודדים עם תופעות, מה שואלים ומה לא, והתלמידים המתינו להם במעלה צביה עם שלטים. כושר ההסתגי לות שלהם גבוה ונמשיך ללוות אותם. בנוסף הקמנו מִנהלת מתנדבים, מִנהלת לוגיסטיקה ומִנהלת לרווחת העובדים, שמטפלת למשל במורה מפונה שיש לה שישה ילדים ובעלה מגויס, מורה שיש לה שלושה ילדים בעזה או מנהל בית ספר מגויס, שאגב השתתף בישיבת זום מגבול עזה, כי היה לו חשוב להיות בקשר עם בית הספר. זו היערכות עצומה שאנחנו 90 אחוז מהאנרגיה, כש- 90 משקיעים בה אחוז ממערכת החינוך שלנו בכלל עובדת כרגיל ודורשת את תשומת הלב שלה". הדרכים סגורות העובדה שאורנה ובעלה שלום שמחון, לשעבר ח"כ ושר במפלגת העבודה, נדרשו בעצמם לעזוב את ביתם באבן מנחם, גוי רמת לה להזדהות מלאה ובה בעת מדירה שינה מעיניה: "תופעת העקורים מתרחי שת בישראל בפעם הראשונה בהיסטוריה במספרים כאלה, ולא רואים את הסוף". לאן התפניתם? "אבן מנחם הוא יישוב גדר מטווח י שפונה עם שאר יישובי הגדר ורק הש בוע יירטו מעליו כטב"ם. שלום ואני עברנו לגור אצל בתנו טל בנהריה, שגם בעלה מגויס. יצאתי מהבית עם מזוודה, ודמעות זולגות מעיניי כשאני י חושבת על המטבח שלי, המיטה והמ צעים שלי, הגינה שלי. ניסיתי לחזור י מספר פעמים כדי לקחת חפצים וב גדים, ושלוש פעמים החזירו אותי כי י הדרכים היו סגורות. כשהצלחתי לב סוף להגיע ראיתי שהדשא הגיע כמעט לגובה העצים. זרקתי דברים מהמקרר, הזרמתי מים בברזים כדי למנוע חלודה ועשיתי עוד דברים לא הגיוניים כאלה. טילות שמספק n יש לנו שם לול עם ביצי חופש, בעלי נוסע לשם כל יומיים ואני מתפללת שיחזור בשלום. ויש לנו י כרם שמניב יינות קברנה סוביניון וג וורצטרמינר, שזכו בפרסים ונמכרים למסעדות בת"א. עדיין יש ביקוש, אבל

"הילדים הגיעו עם פיזור נפש גדול וחלקם חשו שכל המסגרות והגבולות נפרצו, היינו

זור המטווח ואנחנו לא יכולים להגיע כדי לרסס ולטפל בהם. כלתי התפנתה מהישוב עם שלושת הילדים, והבן שלי גל מגויס לכיתת כוננות. כשהוא יוצא להתרעננות הוא הולך לטפל במשק שלנו ונאלצנו להקים שם ממ"ד כדי שיוכל לתפוס מחסה בעת הצורך. גל הוא בן ממשיך, יצרנו לו משק לתפארת ועכשיו כל המפעל הזה מתמוטט מול העיניים שלי. זו קריעה בשבילי". חרדה ותקווה תחזרי הביתה? "בוודאי. אחרי המלחמה נחזור ונעי בד את האדמה אף על פי כן, ונשקם את הכרם. זה הבית שלי, ואני מקווה שגם הילד שלי יישאר שם. הגענו לכאן בעי קבות הורינו שהגיעו מטעמים ציוניים, ואני חרדה מהאפשרות שתושבים שפוי נו מהצפון לא יחזרו הביתה. אני חרדה ליישוב שלומי שחלק מתושביו עברו לנהריה, ולמטולה שחלק מתושביה עזבו ואולי לא יחזרו. אם לא תהיה פעולה רחבה שתרחיק את איום החיזבאללה מהגבול הצפוני באופן מיידי, נאבד את הצפון ואני כבת הצפון לא יכולה לאי פשר את זה. ואולי אנחנו כבר מאבדים את הצפון, כי המשקים מחוסלים. בדוי בב כמעט כל משק שני מטווח ואנשים לא יצליחו לשקם את כל זה. הממשלה והצבא צריכים לפעול כדי למגר את איום החיזבאללה. הסדר מדיני משמעותו לחיות בסכנה מתמדת. לפני חודש עשיי תי מטווח ורכשתי אקדח, כשאחזור לאבן מנחם אשן עם הנשק מתחת לכרית. זה נראה למישהו סביר? אני לא יודעת אם מה שקרה בדרום לא יכול להתרחש בצי פון, ואני לא בטוחה שאני רוצה שהנכי דים שלי יישנו אצלי בלילות, כשאני לא יודעת מאיזו מנהרה יבואו החיזבאללה. אירוע כמו בדרום יהיה גרוע יותר בצי פון, כי חיזבאללה יותר מדויק ומתוחכם מחמאס, ונתמך על-ידי איראן. יישובי הצפון והדרום החזיקו את הגבולות, ואם אנחנו מאבדים את אותם – איבדנו את המדינה".

צריכים לאסוף ולשקם אותם"

"יש לנו שם לול 6,000 עם מטילות שמספק ביצי חופש, בעלי נוסע לשם כל יומיים ואני מתפללת

אייפדים למפונים אחד הדברים הראשונים שעשו, אומרת שמחון, היה להקים שבע מִנהלות שעי זרו לטפל במצב שכמותו לא היה כאן מעולם: "מִנהלת מפוני דרום מטפלת ביישובים כמו נחל עוז ו-גבים, שפונו לקיבוצים משמר העמק ומזרע שנמי צאים במחוז צפון. הילדים הגיעו בלי כלום ואנחנו דאגנו עבורם לספרים ומי חברות, לתלבושת בתי ספר, למחשבים, לאייפדים מיוחדים עבור ילדים עם צרי כים מיוחדים, לסייעות. "כשהמדינה החליטה לפנות את יישוי בי קו העימות הצפוניים, הקמנו את מִנהי אלף התושבים 60 לת מפוני צפון. מתוך י � תלמ 6,000 שפונו מהצפון יש לנו כ דים, שפונו לכל הארץ. זה אתגר גדול. קריית שמונה, למשל, פינתה את תושי מיתקנים בכל רחבי הארץ, 200 ביה ל

ועוד ידובר רבות על הפינוי הזה. יש לי מפקח שהסתובב שלושה שבועות בכל מלונות אילת כדי למפות את כל התי למידים ולהבין מי נמצא איפה, והקמנו שם בית ספר ארעי לתלמידי המפונים מקריית שמונה. מִנהלת נוספת היא מנהלת נפגעים, המטפלת בכל הנוגע לילדים שנפגעו מהמלחמה – נעדרים, חטופים פצועים וחללים. יש לנו בוגר חטוף, אלון אוהל, שאנחנו מלווים את אמו, עידית אוהל, מורה ומרכזת אומנויות בבית אמירים בכפר ורדים. ויש שני ילדים חטופים ) שוהם, ממעלה 3 ) ויהלי ( 8 שחזרו, נווה ( צביה. הם נחטפו עם הוריהם, עדי וטל, ועם סבתם שושן. כולם חזרו מלבד האב טל. בשבת הארורה הם ביקרו את הסבי תא והסבא בבארי ונחטפו. הסבא אבשלום נרצח. טיפלנו בהם בחזרתם המדורגת

שיחזור בשלום"

ידיעות טבריה, קרית שמונה ˆ 19.1.2024 15