טבריה קרית שמונה 19.01.24

פרויקט הריפוי של שורדי פסטיבל נובה

בפאב 'פנסה בר' בקיבוץ דגניה ב' עולים מדי יום שלישי בחודש האחרון שורדי טבח המסיבה ברעים ושופכים ליאת זית, ‰ את אשר על ליבם הבעלים של המקום ושורדת הטבח בעצמה, מספרת איך נולד הפרויקט שבא לרפא את הנפש שנשרטה באותה שבת ארורה, למה אחת המטרות שלו היא לחגוג את החיים, וחוזרת לרגעי התופת ולחברים שלא חזרו עדות משחררת

מבינים מה קרה. ראינו מחבלים ואנשים מתים. התחבאנו וברחנו. התקשרתי לב־ עלי ולהורים שלי וכבר נפרדתי מהחברים שלי. בבריחה הראשונה הייתי עם מליסה טולדנו, שאיתה הגעתי למסיבה ברכב. הרכב נשאר שם כי היינו צריכים לרדת ממנו בגלל שהיו מחבלים. עברנו למנוסה רגלית ובדרך פגשנו את דודי, חבר טוב שלנו. רצנו ביחד, שמענו יריות וכשאני אומרת יריות זה המון יריות על אוטומט. צה"ל לא יורה על אוטומט ולכן מהר הב־ נתי שאלו מחבלים ושאסור לי להסתכל אחורה כי זה יעכב אותי. גם הבנתי שאסור לי לעצור כי אעצור אמות. בשלב מסוים כבר לא היה לי כוח יותר לרוץ ונפלתי. דודי מחזיק לי את היד ולמליסה אמרתי שאם אנחנו נחטפות אנחנו נחטפות ביחד ואם אנחנו מתות אנחנו מתות ביחד. אני אדם שתמיד בשליטה, אדם של עשייה, אבל באירוע הזה נלקחה לי השליטה. לא היתה לי את האופציה להגיב בחזרה. מי שקפא מת ולכן מה שנותר זה לברוח". החברים נרצחו שלושה חברים טובים איבדה זית בטבח במסיבה ברעים - שובל יעקב, נועם אפ־ רים ובת זוגו נועה אנגלנדר זכרם לברכה. "כשהגעתי הביתה שאלתי איפה החברים שלי. איפה נועם?, איפה שובל?, איפה נועה? ואז הגיעו ההודעות שהם לא יחזרו כי מצאו אותם ללא רוח חיים. נועם אפרים היה דיג'יי אצלנו ב'פנסה'. היה מנגן בימי חמי־ שי ושישי המון. נסעתי איתו לנובה ולצערי הרבה לא חזרנו ביחד". מאז השבת הארורה ובמשך חודש וחצי הפאב היה סגור. "בהתחלה אני ועידו לא חשבנו בכלל לפתוח את המקום. אמרנו איך אפשר? יש חיילים שנלחמים בעזה ובצפון. יש כל כך הרבה שאלות וזה היה רחוק ממני. השבעה באוקטובר הכניס בי רגשות שלא היו קיימים בי. רגשות של שנאה. מאוד שנאתי בהתחלה ונהייתי מאוד פסימית. לא הבנתי מה קרה לי". שנאה כללית? "על מה שחווינו שם. על המחבלים. יצאו לי תובנות אחרות. מאוד פחדתי בימים שאחרי וגם עכשיו יש בי איזשהו פחד, אבל אני מבינה שכבר יצאתי מכלל סכנה. אני מבינה שאני כבר לא נמצאת ברעים. אני מבינה שאנחנו ניצולים מהנובה, אבל היום אני מסתכלת על זה אחרת - אנחנו שו־ רדים מהנובה. שרדנו את זה. יצאנו משם עם התחושה שאנחנו אנשים קטנים, חלשים ומיוסרים". יש לך הסבר איך שרדת את זה? "חמישים אחוז תושייה וחמישים אחוז נס. בחמישים אחוז תושייה הרגליים שלי לא הפסיקו לרוץ, אבל גם היה לי נס והייתה סביבי הילה כנראה. כשהתחבאתי מאחורי שיח, עברו מחבלים ולא ראו אותי. מבחינתי זה נס. אני מרגישה ברת מזל עם מי שכן נמצא פה יחד איתי. הגעגוע לחברים שנר־ צחו זה כאב שלא יחלוף לעולם".

דניאל דדון // צילום: גיל נחושתן

יום שלישי לפני שבועיים, פאב 'פנסה בר', קיבוץ דגניה ב'. המקום הכי 'מגניב' בעמק הירדן מלא בצעירים ולא צעירים שמקשיבים לסיפורה מסמר השיער של קייט גדי מקיבוץ עין גב - כך באוקטובר מהטבח במסיבת 7 ניצלתי ב־ נובה ליד רעים. עדותה המצמררת של קייט היא חלק מפרויקט שאותו יזמו הבעלים של 'פנסה בר' ליאת זית ובן זוגה עידו בו ני־ צולי הטבח מספרים מדי שבוע על התופת שעברו כדרך להתמודד עם הטראומה שע־ ברו וגם כדי להבהיר - לא נפסיק לשמוח ובעיקר לרקוד. גם זית שרדה את המתקפה הרצחנית של מחבלי חמאס על מתחם הנו־ בה ועבורה פרויקט העדויות הוא דרך נוס־ פת להירפא מהמראות הקשים ורגעי הפחד שחוותה באותה שבת ארורה. "הפרויקט הזה בשבילי הוא דרך לחזק את הנפש - לפרוק, לשתף ולהיות עם אנשים שעושים לך טוב ולהשתחרר קצת", הס־ בירה זית, "קראנו לפרויקט הזה 'פרויקט עדויות של חוגגי הנובה – זה הסיפור שלי ואני לא אפסיק לרקוד'. באותה שבת ברח־ תי עם מליסה טולדנו מהטבח הנוראי הזה. כל הזמן החזקנו ידיים ובכל הזמן הזה השיר שעלה לי בראש היה 'יד ביד אם רק תיתן לי יד, יד ביד לאורך כל הדרך'. הפרויקט הזה הוא באמת פרויקט של יד ביד. להיות כולנו ביחד. כי באנו לחגוג את החיים, לחגוג את הרגע, באנו לרקוד". רק לברוח ), שנולדה וגדלה בקיבוץ 27 ליאת זית ( י � בק 21 מעוז חיים, עברה להתגורר בגיל בוץ דגניה ב' יחד עם בן זוגה עידו. בשנת הם פתחו את 'פנסה בר' בקיבוץ 2020 (הסיפור מאחורי השם: פנסה בספרדית זה כרס ועל פי הבעלים כרס צריך לטפח והמתכון לפנסה טובה מתחיל בבר שמלא באווירה שמחה, משפחתית ומרימה). בשעות היום עובדת זית כגננת ילדים בקיבוץ שער הגולן ובלילות היא מנהלת את הפאב. "זה שינוי חד. אני חיה גם את הלילה וגם את היום. אני ישנה מספיק, אני במהותי אדם מאוד אופטימי וחיובי, כך שגם אם נשאר לי שעתיים שעות שינה אני מסתכלת מה הספקתי ומה הרווחתי", הסבירה. ע � באוקטובר כאמור עברה זית ז 7 ב זוע שבעקבותיו חייה השתנו כשיצאה עם רבים מחבריה מעמק הירדן ועמק המעיינות לעוטף עזה למסיבת נובה. "יצאנו למסיבת טראנס עם אנרגיות מדהימות, תפאורה משובחת ואנשים טו־ בים עם עיניים טובות. באנו רק לרקוד, לשמוח וליהנות" היא משחזרת את אותה בבוקר פתאום טילים 6:30 שבת, "בשעה וצבע אדום. המוזיקה נפסקת ואנחנו לא

"אני מבינה שאנחנו ניצולים מהנובה, אבל היום אני מסתכלת על זה אחרת - אנחנו שורדים מהנובה. שרדנו את

זה. יצאנו משם עם התחושה שאנחנו אנשים קטנים, חלשים ומיוסרים"

זית בזמן הבריחה. שלחה תמונה לחברות שלה עם צילומים: פרטי | ' הכיתוב: 'אל תשכחו את הפיה שלכן

העמק

אורית קוסטנטינו / עורכת גרפית ראשית: יוסי וקנין / עורך: אורית זילברברג / מנהלת העיתון: מרכז גרפי, ידיעות תקשורת / גרפיקה: שלום חכמון מנהל הפקה ותפעול:

נחום סגל, צילום: | גיל נחושתן, ד"ר אורנה שמחון צילום: | ליאת זית בשער: אביהו שפירא צילום: | ההורים השכולים אביבה והרצל גבאי

4

19.1.2024 ˆ ידיעות טבריה, קרית שמונה