טבריה קרית שמונה 19.04.24

משפחת דהן | במלון בבת ים צילום: אביגיל עוזי

שי שגב

משפחת דהן מקריית שמונה, האב יעקב עובד באלביט, האמא דורית מדריכה בעמותת 'שווים',

עזבו את קריית שמונה מיד עם תחילת המלחמה. בחצי השנה האחרונה הם מתגו־ 32 ררים עם שני ילדיהם - עידן בן ה־ , סטודנטית, מנהלת השיווק 25 והדס בת של קניון קריית שמונה וכיום עובדת בקו־ נסרבטוריון של עיריית בת ים - במלון בבת ים. מיד לאחר השבעה באוקטובר המשפחה הבינה שלא בטוח להישאר בעיר. עוד לפני שהתקבל צו פינוי מהממשלה, הם ארזו תיק, ונסו על נפשם לדירה ששכרו למשך מספר ימים בחדרה. הממשלה הודיעה רק לאחר כשבעה ימים שהיא תאפשר פינוי של תושבי הצפון (עד ארבעה קילומטרים מהגבול) למלונות ברחבי הארץ, וכך מצאה את עצמה משפחת דהן במלון הבוטיק 'היי ים' על חוף ימה של בת ים. ), אשר נעקרה עם הוריה 25.5( הדס דהן ואחיה, מספרת כי היה קשה בהתחלה. היא חשבה שתעזוב למספר ימים בודדים למרכז הארץ, ולאחר מכן תשוב לשגרת חייה. אבל במהלך יותר מחצי שנה שבה היא שוהה בחדר במלון, הכל התהפך – וסדר העדי־ פויות שלה ושל שאר הצעירים בני גילה מהצפון השתנה באופן שכנראה ישפיע על כל העתיד הדמוגרפי של צפון ישראל. "בשנתיים האחרונות עבדתי כמנהלת השיווק של הקניון בקריית שמונה. הקניון סגור – אין עבודה, אז התחלתי לעבוד בקו־ נסרבטוריון של עיריית בת ים". במקביל, הדס היא גם סטודנטית לתואר ראשון בכ־ לכלה ובמשאבי אנוש במכללת תל חי: "גם המכללה סגורה", היא מסבירה, "לכן אני עושה את כל הלימודים שלי בזום". הקהילה התפרקה הדס מתגוררת בחדר פרטי משלה וב־ תנאים מצוינים במלון הבוטיק. צמוד לה , ומן הצד 32 הוא חדרו של אחיה עידן בן ה האחר הוא החדר של הוריה: "אבא שלי עובד באלביט, אבל כיוון שסגרו לו את המפעל בצפון – אז כרגע הוא עבר לאל־ ביט בחולון, וגם אמא שלי מדריכת שיקום בעמותת 'שווים', וגם היא עברה לנציגות העמותה בחולון, וגם אח שלי מצא עבודה באזור", היא מסבירה. "נולדתי וגדלתי כל חיי בקריית שמונה – זה המציאות שלי. מגן ילדים, דרך בתי ספר של גולני, וחזרתי 9 ותיכון. שירתי בחטיבה לקריית שמונה – כי זה לגמרי היה הבית שלי. לא הכרתי שום דבר אחר, וגם שיגרת החיים שם מאוד התאימה לאופי שלנו". יצא לך לבקר בקרית שמונה מאז שה־ ממשלה הוציאה צו פינוי? "נסענו פעמיים או שלוש, בעיקר בשעות הלילה, ורק כדי להביא בגדים ודברים מה־ בית, לא מעבר". מי בעצם מתגורר איתכם במלון? ו � מפ 30 "זה מלון בוטיק קטן, סך הכל כ נים מקריית שמונה, ואנחנו כבר ממש כמו משפחה, כולם כבר מכירים את כולם. רוב האנשים מצאו כאן עבודה בשגרה – אין ריבים, אין חיכוכים. יש לנו מכונת כביסה, בעל בית המלון דואג לשלוש ארוחות ביום, האוכל מעולה, ואין לנו ולו תלונה אחת". מה בעצם מפריע לך עם הצפון? "מפריע לנו שהעירייה בקריית שמונה לא דואגת לנו. אין לנו רכז קהילה, אף אחד מעולם ועד עכשיו לא הגיע לבקר אותנו או לשאול לשלומנו. כלומר, הממשלה והעיר

"כל המשפחה מפוזרת במלונות. נחגוג בצנעה" ליל סדר ראשון מחוץ לקריית שמונה באוקטובר מקריית שמונה, מתגוררים עם 7־ דורית ויעקב דהן, שפונו אחרי ה ילדיהם עידן והדס בבית מלון בבת ים כבר מעל חצי שנה ‰ רגע לפני חג הפסח מספרת הדס על החיים החדשים במרכז הארץ, על ההתלבטות אם לחזור צפונה בסוף המלחמה ועל הכעס כלפי העירייה והממשלה

"אני לא מפחדת לחזור מסיבות ביטחוניות, זו לא הסיבה, אלא כי נוכחתי לדעת שבמקומות אחרים יקבלו אותי - יתנו לי אופציות. נפתחו לי הזדמנויות למקומות עבודה"

דאגו לפזר אותנו לכל רחבי הארץ, אבל לא שמרו עלינו בתור קהילה, ורוב הצעירים – ואני ביניהם – לא שמרו עלינו. מי שיצא לטעום חלופה אחרת, כנראה שלא יחזור". כלומר את לא תחזרי מסיבות של ביט־ חון? "אני לא מפחדת לחזור מסיבות ביטחו־ ניות, זו לא הסיבה, אלא כי נוכחתי לדעת שבמקומות אחרים יקבלו אותי - יתנו לי אופציות. נפתחו לי הזדמנויות למקומות עבודה, וגם גיליתי שיש מקומות אופנתיים יותר ממה שיש אצלנו. העיר זרקה אותנו לכלבים, ואמרו לנו תסתדרו לבד. אם היו דואגים לשמור איתנו על קשר - אולי הייתי חושבת אחרת. זה גרם לבאסה בקרב כל הצ־ עירים בגילי מהעיר, וזה אומר דרשני – אין להם כבר משהו שיגרום לי לחזור לשם". ומה בעצם מצאת בבת ים? "לא הייתי בבת ים מעולם לפני שפינו אותנו לפה. מיד איך שעברנו, עיריית בת ים וראש העיר התחילו ללוות ולבקר אותנו כל יום – כולל בחגים ובשבתות. ראש העיר מאוד עוטף ודואג לנו, ונותנים לנו את הת־ חושה להרגיש בבית. לדוגמה, עיריית בת

משהו לכולם. בקריית שמונה אין לנו אפילו בתי קולנוע. פה החיים מאוד עמוסים, וזה קצב חיים אחר". יש סיכוי שתישארי בבת ים? "התושבים בעיר קיבלו אותנו מאד יפה, אם זה אנשים שמתגוררים במגדל הסמוך, בעלי בית הקפה הצמוד, בעל הבית חב"ד, וכמובן העירייה נותנת לנו מענה לכל דבר – ואפילו שמו לנו אשת קשר. עושים לנו חגים, מסיבות, מזמינים אותנו לכל אירוע בבת ים, קיבלו אותו מדהים". את יודעת שלא תוכלי להישאר בבית מלון לנצח? "אנחנו מודעים לזה היטב, ובדיוק כמו כל אדם אחר, אצטרך לשכור בית ולהתחיל את החיים". איך אתם נערכים לליל הסדר? "אין למשפחה שלנו הרבה לאן ללכת. יש לנו דודים מפונים ומפוזרים מנתניה, דרך טבריה ועד חברות באילת – אבל כולם כמו כולם גרים בבתי מלון. אנחנו נעשה את ערב החג כאן במלון, בצורה צנועה, עם המשפחה החדשה והמורחבת שלנו של התושבים המפונים מקריית שמונה".

ים שאלה אותי אם אני רוצה להירשם למ־ סגרת לימודים בתור סטודנטית, סייעו לי למצוא מקום עבודה, הם דואגים לנו לתר־ בות, לבידור ומרגישים שכל הזמן אכפת להם". חיים עמוסים ההורים שלך יחזרו? "ההורים שלי אמנם לא ממש מבוגרים, אבל מקומות העבודה שלהם שם, יש להם בית ששואב אותם ומחזיר אותם, ואני גם לא רואה שהם ישתלבו פה. מבחינתי ומ־ בחינת אח שלי, אין משהו שיכול להחזיר אותנו לשם". מה את שומעת מהחברות והחברים שלך בני גילך? "אני משוחחת עם חברות וחברים שפוזרו בכל רחבי הארץ, וכולם אומרים לי ללא יוצא מן הכלל, שהם רוצים להשתקע במ־ רכז, כולם לא רוצים לחזור לקרית שמונה. חשוב לי להגיד, שאני פחות מבלה בחיי לילה ותרבות, כי זו לא תקופה מתאימה לטעמי – אם כי פה בבת ים והסביבה יש

16

19.4.2024 ˆ ידיעות טבריה, קרית שמונה