טבריה קרית שמונה 19.07.24

ן האחרון, רגע לפני יום הזיכרו קיבלה משפחתו של סמל דניאל לוי מקי רית מוצקין את הבשורה הקשה על נפיי לתו ברצועת עזה. זמן קצר אחר כך נודע להם שמדובר באסון כפול, וגם חברו הטוב יוסי דסה נפל יחד איתו בקרב. "הזמן עובר, אבל אנחנו עדיין לא מעי כלים שדניאל איננו, שדניאל לא יחזור", מספרת אמו סיגל. "בכל יום שישי אני מחכה לו וחושבת אולי הוא עוד ייכנס בדלת, כי איך אפשר בלי דניאל? דניאל י � , שלא היה אפ 19 היה ילד מקסים רק בן לו שנה בצבא. הם רק סיימו את ההכשרה המקוצרת ונכנסו ללחימה ברצועה, רק בחודש מרץ, כחודשיים לפני נפילתו, היה סיום מסע כומתה. כששאלנו למה מכניסים אותם כל כך מהר? אמרו לנו: 'הם סיימו הכשרה והם יכולים'. סוף הסיפור כבר ידוע, החששות לא היו לחינם, וקצת יותר מיממה לאחר שנכנס להילחם ברצועת עזה, בשכונת רפיח, נפל כתוצאה מפיצוץ מטען: "יש לי עוד שלושה ילדים, סך הכל שני בנים ושתי בנות, ודניאל היה הקטן בבית. למרות זאת, לכולם היה מה ללמוד ממנו, אין דברים כאלה, בחיים הוא לא התחצף ולא עשה בלאגן, היה מדבר אל מבוגרים עם עיניים למטה. לא הייתי שומעת מבית הספר דבר, ונהגתי ליצור קשר עם המוי רים והמורות לדעת שהכל בסדר. תמיד שמעתי רק מחמאות עליו. ילד עם נשמה ענקית, שאהב לעזור ולתת. אני יודעת שכל אמא אומרת שהבן שלה הכי מושי לם, אבל דניאל היה באמת כזה. בכל יום שישי היה נכנס הביתה אחרי שביקר את שתי הסבתות שלו, את אמא שלי בקרית חיים ואת סבתא נינט לוי בקרית מוצקין, ונכנס עם פרחים ושוקולדים - וחיוך ממיס. הלב שבור". אמא, אל תדאגי ביום רביעי, יומיים לפני נפילי תו, התקשר דניאל בפעם האחרונה להוריו: "באחת בלילה קיבלנו שיחת טלפון, הוא דיבר איתי ואמר לי: 'אמא, אנחנו נכנסים לרפיח'. זה היה כשהודיעו להם שסופית הם נכנסים לאחר שהייתה התלבטות גדולה, אני ואבא שלו דוד דיברנו איתו הוא אמר: 'אנחנו נכנסים לשכונת זיתון ברפיח, אמרו לנו שנהיה שם חמישה ימים ולא יהיו לנו טלפונים, אין לכם מה לדאוג, אני אוהב אותכם, ואיך שאני אצא הטלפון הראשון יהיה אליכם'. מאוד חששתי, אמרתי לו: 'דניאל אם אתה רוצה לסרב ולא להיכנס, תסרב'. הוא לא רצה ורק הרגיע אותי. ביקשתי ממנו שיסתכל ימינה שמאלה, כי אי אפשר לדעת מאיפה יוצאים המחבי לים, והוא רק אמר 'אל תדאגי'. אבל סיגל דאגה, ולא לחינם, למחי רת יצאה עם חברתה לבית מלון ליום הרצאות במסגרת העבודה: "הגעתי לשם ואמרתי לחברה שלי אני לא מרגישה טוב, ההרגשה הכללית שלי לא הייתה טובה ולא ידעתי למה. הרי גשתי שהאוכל לא טעים לי, ולא בא לי כלום, וכבר חשבתי לחזור הביתה. נרדמתי מוקדם אבל קמתי בתחושה רעה באמצע הלילה, אמרתי לחברה

אני עדיין מחכה לדניאל בכל יום שישי שיחזור חודשיים חלפו מאז האסון הכבד שבו נפל סמל דניאל לוי ז"ל ברצועת עזה, "ראיתי ‰ יחד עם חברו הטוב יוסי דסה את לובשי המדים ואמרתי להם: 'אל תגידו לי, אני יודעת'. זה רגע של סיוט שאף אחד לא רוצה לחוות", משחזרת ומספרת על ‰ האם סיגל מקרית מוצקין הרצון למצוא נחמה לכאב שלא מרפה: "מה שחשוב לי באמת, זה לשמור את הזיכרון של דניאל" הטרגדיה של משפחת לוי

רצה לומר לי. התלבשתי מהר וירדתי למטה, כבר ראיתי את לובשי המדים והפנים המבשרות ואמרתי להם: 'אל תגידו לי, אני יודעת'. היה לי ברור שזה דניאל, שהנורא מכל קרה, זה רגע של סיוט של החיים שאף אחד לא רוצה לחוות". שני חברים, אותו גורל הצבא החזיר את סיגל לביתה בקי רית מוצקין, ובינתיים הבשורה הגיי עה אל שאר בני המשפחה: "הגענו הביתה וחיכינו שיוסי ייכנס אלינו ויספר מה קרה. יוסי היה החבר הכי טוב של דניאל מכיתה א' כשהם למדו יחד בבית הספר מצפה הדתי בקרית מוצקין, אחר כך יחד בחטיבה ברבין, ואחר כך יחד באורט מוצקין. גם בגיוס דניאל שובץ לנח"ל ויוסי היה צריך להתגייס לגולני והוא ממש לא הסכים הוא נלחם להיכנס לנחל ולהיות יחד "כבר בשבעה בני המשפחה של יוסי הגיעו לנחם אותנו, ובני המשפחה שלנו הלכו לנחם את משפחת דסה. כל ההנצחה של הבנים היא ביחד, בקרוב יקראו כיכר על שמם - כיכר הרעות

"זו תהיה נחמה גדולה עבורנו שאנשים ירקדו עם ספר תורה לעילוי נשמת דניאל, שיוציאו את הספר תורה באירועים

/ דיקלה שחף // צילום: נחום סגל /

זה?' וזה היה הקב"ט. פתחתי עם מגבת, ושאלתי 'מה קרה?' הוא אמר 'מחכים לך למטה' שאלתי מיד אם זה מהצבא והוא אמר שלא יודע, בדיעבד הוא לא

שלי שמשהו מוזר קורה לי ורציתי לחזור. החברה ירדה לבריכה ואני נשארתי בחדר, כשבאתי להתקלח, שמעתי דפיקות בלדת, שאלתי 'מי

מרגשים במהלך החיים"

19.7.2024 ˆ ידיעות טבריה, קרית שמונה 14