טבריה קרית שמונה 19.07.24

האחיות תמי טל ודגנית לרנר. חרוצות ועובדות מהלב

"הדבר שאנחנו הכי אוהבות בעולם זה לשרת את הלקוחות שלנו. תן לנו לשרת אנשים כל החיים, לגשת אליהם, לדבר איתם, להבין מי הם, מה הם אוהבים, איזה מנה לסדר להם ואיזה סגנון ארוחה הם היו רוצים לאכול"

אני מתעסקת מה אפשר לשמר במקום". האמנתם שתחזיקו כל כך הרבה שנים? "לא הייתה שאלה כזו. זה לא היה משהו שפעם חשבתי עליו. כשקיבלנו את המקום והתחלנו לעבוד בו זה היה נראה שהסיכוי לשרוד ולהצליח נמוך מאוד, אבל לא הסת־ כלתי על המצב ככה. מבחינתי היה שיש לנו אחוז סיכוי הצלחה. לא הייתה קיימת 100 בכלל האופציה להיכשל. היה משבר והיה צריך לצלוח אותו וצלחנו אותו. כגישה לחיים אני אומרת תמיד לילדים שלי ולצוותים שלי, דווקא הדבר שאתה לא אוהב לעשות, תעשה אותו הכי הרבה ולא רק שתעשה אותו הכי הרבה, אתה תעשה אותו. אם אתה לא אוהב לנקות חלונות זה הדבר היחידי שתעשה פה, כי אם אתה לומד לאהוב את מה שאתה לא אוהב לעשות, תהיה לך מוטיבציה לכל החיים ולכל מה שאתה רוצה לעשות. זו הגישה שלי גם פה". מה המקום הזה בשבילך? "הצרפתיה בשבילי זה סוג של בית. זה הבייבי שלי. זה מקום שאנחנו מצליחים, לו־ מדים בו, מקום שקשה לנו ומקום שקל לנו. זה הכל. דווקא שבעת החודשים האחרונים היו אתגר מאוד גדול למקום, עם הרבה מאוד שאלות קיומיות שלא היו בעבר. מאז תחילת המלחמה התחום הזה חטף מכה מבחינת כוח אדם, אבל הנה אנחנו עוד פה".

סקים באופן עקרוני מנוהל על ידי גברים וב־ פרט עולם המסעדנות. יגידו לך שאנחנו יותר קשות כי אין מה לעשות, אישה תמיד נתפסת כיותר קשה. יכול להיות גבר סופר קשה, אבל אישה לידו תיתפס תמיד יותר קשה. יש גם את הקטע הזה שאנחנו צריכות להוכיח הרבה פעמים לבעלי מקצוע שאנחנו מבינות מה הם מדברים. היה לי סיפור לא מזמן עם חשמלאי שעשה הרחבה לעסק והיא לא הייתה מוצל־ חת, אז כמובן שהוא פנה למקום הזה של 'אני אישה ומה אני מבינה'. מיד הבהרתי לו שלא רק שאני אישה ומבינה אלא גם אישה שמבינה שהוא עשה טעות גדולה". קורה גם שאנשים מופתעים שאתן בעלות המסעדה? "כן, הרבה שנים מלצרתי פה ואף אחד לא שנים 10 ידע שאני בעלת המקום. רק אחרי אנשים התחילו להבין שאנחנו בעלות המקום. לאנשים חדשים שבאים לפה אין מושג שאני אחת הבעלים, כי אני לא מתלבשת כמו בעלת המקום ואני עובדת כמו אחרונת העובדים. אני לא שומרת על פאסון של בעלת הבית. אני עושה מה שצריך לעשות". לצרפתיה יש שם של מקום שהלקו־ חות אוהבים מאוד. מה ההסבר שלך? "הדבר שאנחנו הכי אוהבות בעולם זה לשרת את הלקוחות שלנו. תן לנו לשרת אנשים כל החיים, לגשת אליהם, לדבר איתם, להבין

מי הם, מה הם אוהבים, איזו מנה לסדר להם ואיזה סגנון ארוחה הם היו רוצים לאכול. לתת להם תחושה של כתר לשעה - יש לך כתר על הראש ואתה מלך ואני משרתת אותך. כשאני יוצאת למלצר כי אין מלצרים אין כיף כזה. יש גם את הרגעים שלקוח בא ומתאכזב, זה לא קורה הרבה, אבל כשזה קורה אין עצבות כזאת, אני מגיעה הביתה וזה גומר אותי. גם היום, הרבה פעמים אומרים לי איך עוד לא התחסנת. ואני עונה להם לא, אם לקוח לא נהנה זה סוף העולם מבחינתי". לצלוח הכל שנה קמות בכל בוקר ומגיעות 30 הן כבר היו שואלים אותן 1994 לצרפתיה. אם בשנת ו � הן עדיין יתרוצצו בין ש 2024 אם בשנת לחנות, תפריטים, מלצרים ולקוחות קשה להאמין שהן היו משיבות כן באופטימיות מו־ חלטת. "כל שנה אנשים שואלים אותי 'כמה שנים ואז 10 שנים אתן פה'. בהתחלה זה היה שנה ולאחרונה התשובה הפכה 20 הפך להיות שנה. לי זה ברור מאליו, ברור שאם 30 להיות 21 אתה במקום אז אתה נשאר בו. במאה ה זה פחות מובן מאליו כי אנשים רגילים יותר לעבור מתחום לתחום". אבל עדיין זה ציון דרך משמעותי. "משמעותי לסביבה. פחות לי. בשלב הזה

"התחרות היא לא העניין. בתחום האוכל, בניגוד לתחומים אחרים, זה לא בהכרח בא אחד על חשבון השני. אנשים אוהבים לגוון ולנסות מקומות שונים. התחרות מחייבת אותנו להישאר ערניים, להתעדכן בטרנדים חדשים ולשמור על רמה גבוהה. זה גם עוזר להביא כוח אדם איכותי לענף. בסופו של דבר כולם מרוויחים מזה - גם אנחנו כעסקים וגם הלקוחות שנהנים ממגוון ואיכות. הבעיה האמיתית היא מצוקת החנייה בעפולה. העיר גדלה והתפתחה, אבל התשתיות לא תמיד הדביקו את הקצב. זה מקשה על הלקוחות לה־ גיע, במיוחד כשסגרו לאחרונה חניון מרכזי באזור לשיפוצים". עוצמה נשית הצרפתיה הקטנה לא רק מסמל מוסד קולינ־ 90 רי, אלא גם עוצמה נשית. בתחילת שנות ה־ בעפולה לא היו הרבה מקומות אם בכלל שנ־ שים ניהלו, בטח לא בתחום האוכל. "לא הגענו לתחום ממקום של רצון להיות פמיניסטיות הגענו כי היינו צריכות לעזור למשפחה להת־ קדם", הסבירה תמי, "היינו שתי רווקות בש־ לחיינו, בלי הרבה מחויבויות, שתינו 20 נות ה היינו אקדמאיות עם תארים, תחום המזון לא היה מה שרצינו להיות בחיים, אבל שם היינו צריכות להיות מבחינת המשפחה. עולם הע־

17 ידיעות טבריה, קרית שמונה ˆ 19.7.2024