טבריה קרית שמונה 20.06.25

הטיולים סיפור הדרך פחות חשוב. למ־ רות זאת, בכל פרק פתחתי בחצי דף של מפה והסבר על המסלול. ללא ספק, הלב של הספר הוא הרצון לחבר את חוויית ההליכה בשטח עם הסיפור הגדול שנ־ מצא סביבנו. ללכת בכרמל וללמוד על העדה הדרוזית עוד מימי יתרו ועד מלחמת 'חרבות ברזל', או ללכת בתל־ אביב שמשלבת בין תל לבין אביב ולח־ הספר משלב קטעי מדיה רבים, וטיק־ טין מציע לכל מי שמטייל בשביל יש־ ראל בסוף היום, כשמניחים פינג'אן על המדורה, לפתוח את הספר, לסרוק את הברקוד, ולהאזין לשירים המצורפים, וביחד לעבור - לא רק מסע על האדמה – אלא גם מסע רוחני. "דבר נוסף שיש בספר הוא החיבור הכל כך נצרך בין יהדות לישראליות, כמו למשל בשיר 'שירת העשבים' שכ־ תובות בו מילים של נעמי שמר על פי רבי נחמן מברסלב. חיבור זה בין נעמי שמר מהמושבה כנרת לרבי נחמן מבר־ סלב הוא חיבור, שכיום צריך אותו יותר עבור החברה הישראלית", הוא מסביר. מה הכי מיוחד בספר? "הדבר שהכי בולט בספר שלי הוא השילוב הכל כך ישראלי בין מקורות יהודים מהתנ"ך דרך חז"ל והגות ימי הביניים והעת החדשה, לבין המקו־ רות הישראליים מהספרות הישראלית המתחדשת. החיבור הפשוט בין דבורה הנביאה לחנה סנש, בין רבי כלפון הכהן לבין נתן אלתרמן, בין נעמי שמר לרבי יצחק סונה (חזנו של הרב עובדיה יוסף) או בין הרב קוק לא.ד. גורדון, אבל אולי הגשר הכי משמעותי הוא הניסיון לחבר בין האדמה לבין עולמות הרוח". לטיקטין יש חלום טכנולוגי קטן בשם "ווייז ציוני": אפליקציה, שבמקום לה־ תריע על רכב תקוע, תספר את הסיפור שמאחורי המקום: כאן עצר יהושע את השמש, וכאן לחמו לוחמי הפלמ"ח. "זו דרך לחבר עוד אנשים לסיפור המשותף של כולנו. בסופו של דבר, הספר הוא מדריך, אלבום וגם סיפור אישי. הוא מגלה משהו עמוק על הארץ ועליי. הספר הוא גשר בין יהדות ליש־ ראליות ובין שמיים לארץ, וכפי שאני נוהג לומר: כשאנחנו הולכים על החול של קיסריה וחושבים על חנה סנש, אנחנו לא סתם מטיילים, אלא פוגשים נשמה בנוף. הרבה אנשים אומרים לי שפעם היו נוסעים עם אבא שלהם וכל הדרך הוא היה מספר להם על מה שהם רואים בדרך, אבל כיום שהם הורים, הם לא יודעים מי יספר את זה לי־ לדיהם". בר בין חדש לישן". מסע רוחני

הסמל שלי, אלכס, גר בפרדסיה ועובד כמחנך בבית הספר הדמוקרטי, והקלע, , 20 מנגאו, הגיע לארץ מאתיופיה בגיל אחים. בהאמר יש חוויה 12 אח בכור ל־ אחרת של אחדות ואחוות לוחמים, אבל קיימת תחושה שברגע שאתה יוצא מש־ ערי עזה הכבדים, אתה מזדכה לא רק על הפחד, אלא גם על אותה אחווה ועובר לעולם של קיטוב. עולם שבו אתה חייב לבחור מה אתה יותר: 'יהודי' או 'יש־ ראלי', האם אתה מאזין למוזיקת חזנות או לרוק אמריקאי, מפזם את שירי עומר אדם או אריק איינשטיין? אני רוצה לכ־ , מלא חלומות, יזם טיקטין 27 בגיל הקמת מכינה קדם־צבאית יחד עם יניב מזומן, חבר מישיבת עותניאל וממסע משותף להודו. הם הגיעו לבסוף למי־ תרים לכיש והצטרפו ליוזמה המקומית. במשך שנתיים שימש טיקטין כמנהל החינוכי במחזורים הראשונים של המ־ כינה, שמאז הפכה לאחת המכינות הג־ דולות והמצליחות בישראל. במקביל ללימודיו, הדריך ב"מסע הישראלי", שם פגש את ענת, אהבת חייו ואשתו. הוא ראה אותה מטפסת בק־ לילות אל פסגת הר ארדון, ואמר לעצ־ מו: "זאת תהיה אשתי". לאחר נישואיהם נולד בנם הבכור בארי חיים. הברית שלו הייתה רגע של חסד - תחושת שייכות עמוקה לשרש־ רת הדורות. "הרגשתי שאני חוליה אחת בשרשרת עתיקה ועמוקה, כשהחזק־ תי את התינוק שלי, אמרתי את 'שמע ישראל'", אומר טיקטין, שעם השנים המשיך לפעול בחינוך - בארגון הנוער "צמרת" ובתיכון "יחד" במודיעין. באותה תקופה חיפשו הוא ואשתו ענת מקום משמעותי יותר לגור בו. הם עזבו את רחובות ועברו לגור בקרוואן בקי־ בוץ כרמים שבצפון הנגב, שם התרחבה המשפחה ונולדו להם יהודה ויצחק. את ספרו הקדיש יאיר לילדיו ולכל החול־ מים אחר השמש. על ידי 1980 קיבוץ כרמים, שהוקם ב־ השומר הצעיר, חווה תת־אכלוס והיה על סף פינוי. תושביו בחרו להיאבק על המ־ קום, ובמקום לפנותו, הוא הורחב וקלט שני גרעינים חדשים: גרעין אקולוגי וגרעין מעורב של דתיים וחילונים. כך נוצרה קהילה מרתקת וייחודית של חילונים, דתיים ומסורתיים החיים יחד באורח חיים ציוני ואקולוגי. עבור ענת ויאיר טיקטין זו הייתה אחת ההחלטות הטובות שקיבלו - קהילה חיה, תוססת ומשמעותית - ציונות, קיימות וחיים משותפים של שונות מכבדת. באותה תקופה חזרה מכינת "עמיחי", שנה קודם 15 שבה הדריך טיקטין כ־ שנים הוא 13 לכן, לקיבוץ כרמים. במשך ניהל אותה. הוא מודה כי "עבודה עם בני מ � צעירים חדורי אידיאלים ו 18 ובנות לאי טללי נעורים עבריים - היא מתנה. היא מאפשרת לך ללמוד בלי הפסקה כי דרכם אתה רואה גם את עצמך. הם כמו מראה. זה מכריח אותך לחיות חיים עם מתח רוחני, חיים כנים יותר". את כל אלה הוא הביא לספרו החדש, שנולד מתוך מפגש עמוק עם הארץ ועם בני האדם, "מפגש של 'אני־אתה', כפי שהגדיר מרטין בובר", הוא אומר. בתואר השני שלו חקר טיקטין את פור בדיכוטומיה הזאת". לכל החולמים

עטיפת הספר

בובר, שביסס את ההבחנה בין מפגשים אינסטרומנטליים לבין קשרים אנושיים עמוקים. הספר כולו מבוסס על רעיון המפגש - מפגש עם הנוף ומפגש עם הסיפור הגדול של עם ישראל. השירה העברית נוכחת מאוד בספר, כשבין שלל עיסוקיו הוא גם כותב שי־ רים שפורסמו בבמות שונות. השירים, כמו הסיפורים שמאחורי הנוף, שזורים בין דפי הספר. דברים שלמדתי טיקטין כתב את ספרו בתקופת הקו־ רונה. "דווקא העובדה שלא היה אפשר לצאת מהבית וגם קצת הזמן שהתפנה לי מהעבודה בגלל הסגר, גרמו לי לה־ שקיע את הזמן בכתיבה. הכתיבה לקחה 45 כשנה, אבל למען האמת היא נמשכה שנה, כמניין שנותיי. בספר משוקעים הדברים שלמדתי בילדותי, בבית שלי שהוא בית אוהב טבע ושירה, הדברים שלמדתי בישיבה כמו אהבת התורה, דברים שלמדתי באקדמיה, דברים של־ מדתי בקורס מדריכי הטיולים של 'מסע ישראלי' והשיעורים והמפגשים האינ־ סופיים שהיו לי עם חניכי המכינה". הוא מקבל תגובות נלהבות מאוד ממטיילים, שמספרים לו איך ספרו הע־ ניק עומק לטיול המשפחתי וכיצד הפך את ההליכה למסע משמעותי עם רובד עמוק יותר. אחרים, "מטיילי הספה", קוראים אותו מהבית או אפילו בבית הכנסת, ואומרים שהם "מטיילים בש־ ביל דרך דפיו של הספר". טיקטין: "יש הרבה ספרים על שביל ישראל, שבעיקר עוסקים בלאן ללכת, אבל בזכות אפליקציות

על המילואים: "בסבב השני היינו בעיקר בקו הגנה. בסבב השלישי השתתפנו במבצעים להשמדת תשתיות תת־ קרקעיות של האויב, וכעת אני באמצע סבב רביעי שבו אנו נמצאים בקו הקדמי של המוצבים הנמצאים בתוך רצועת עזה ומגינים בגופנו על

תושבי העוטף ומדינת ישראל"

בסבב השלישי השתתפנו במבצעים להשמדת תשתיות תת־קרקעיות של האויב, וכעת אני באמצע סבב רביעי שבו אנו נמצאים בקו הקדמי של המו־ צבים הנמצאים בתוך רצועת עזה ומ־ גינים בגופנו על תושבי העוטף ומדי־ נת ישראל. דווקא המלחמה חידדה את שאלת ה'למה' לגבי הקשר העמוק שיש לנו האחד עם השני ועם הארץ שבה אנו גרים. במובן מסוים בדיוק בזה עוסק הספר שלי", הוא אומר. הוא מתאר את מה שעובר עליהם בשי־ רות המילואים. "בקשר הגדודי הודיעו שכוחותינו נתקלו ושיש פצועים. זינקנו 200 עם ההאמר הפתוח במהירות של קמ"ש, היישר לתוך התופת, ובחירוף נפש חילצנו את הפצועים תחת אש. באותם רגעי אימה ורוממות לא חו־ שבים האם החייל שנפצע הוא חילוני או דתי, איש ימין או איש שמאל, אלא פשוט קופצים לביצוע המשימה. משהו מיוחד קורה שם בעזה. בהאמר שלי נוהג דניאל, סבא לשני נכדים שגר באריאל.

טיקטין במילואים. חברים מכל שכבות האוכלוסייה

אחד החלומות שלו זה למצוא משקיע שיאמין בהיתכנות הכלכלית של האפליקציה וב־ רעיון הערכי שלה וירצה לקדם אותה. "אני רוצה לאחל לכולם לצאת אל השבילים, לנשום את הטבע, לפ־ תוח ספר וללמוד, והלוואי, אינשא־ ללה שכל החטופים ישובו

לביתם לשלום בהקדם".

ידיעות טבריה, קרית שמונה ˆ 20.6.2025 19