טבריה קרית שמונה 20.10.23

בות יצאנו מהרכב והכל תחת מטח רק־ טות כבד. התחלנו לדפוק על דלתות של בתים, עלינו קומה ועוד קומה ואנשים לא פתחו ולא הגיבו לנו, כי הם פחדו. רק משפחה אחת פתחה לנו והכניסה אות־ נו לממ"ד שלה. הגענו בסביבות השעה ורק אז הרגשנו מוגנים והודעתי 10:30 להורים שהכל בסדר. אמרתי להם שאני נמצאת בממ"ד וגם שלחתי להם תמו־ נות". "אין לי רגע מנוחה" כמה זמן לקח לך לעכל את כל מה שקרה? "רק כשהגענו לנתיבות ופתחנו טל־ וויזיה ראינו שיש חדירות של מחבלים והבנו מה הולך במדינה. יש לנו עוד מלא חברים שם. הייתה לנו עוד חברה שיצאה ראשונה. מי שיצא ראשון עם הרכב המ־ חבלים ישר תקפו אותו, ומי שיצא אחרון לא הספיק לברוח. אנחנו יצאנו בנקודת זמן מושלמת מהמסיבה". היו עוד חברים שהכרת חוץ מסתיו שנרצחו ונעדרים במסיבה? "כן, ברור. אני הולכת לצערי מלוויה ללוויה. יש לי מלא חברים שטיילו איתי חצי שנה בדרום אמריקה ונרצחו. הייתי בלוויה של חברה מאוד טובה מיקנעם, שטיילתי איתה כל הטיול". איך את מתמודדת עם המצב? "זה קשה. בכל פעם אני חושבת לעצמי מה היה המסלול שלהם ואיך הייתי יכולה לקחת אותם איתי והם היו ניצלים". זו קצת תחושת אשמה? "כן, זה מבאס. אלו אנשים שלא מגיע להם למות". את חושבת שקרה לך נס? "כן, כולם אומרים לי את זה, אבל אני פחות רואה את זה ככה. ברוך השם, אני כל הזמן מודה. הסיפור שלי יחסית לסי־ פורים אחרים פחות קשה – אנחנו יצאנו מהתופת מהר יחסית". איך עברו עלייך השבועיים האחרו־ נים? . גם כשאני 300 "כל פעם הלב פועם על בגן נר במקום הבטוח, עדיין אין לי רגע של מנוחה". את מצליחה להירדם בלילות? "כן, אני אחת שמדברת ולא יושבת על המיטה כל היום ובוכה. נפגשתי כמה פעמים מאז עם החברים שלי שהיו שם. ברוך השם חמשתנו חזרנו בריאים וש־ למים. אנחנו יושבים ביחד ומדברים על זה. יצא לנו אפילו להסתלבט על זה, אבל כשאתה מקבל הודעות על חברים שנר־ צחו אתה תופס את הראש ואומר איזה באסה". מה את חושבת לעשות בהמשך? "כרגע אני לא ממש חושבת על ההמ־ שך. אני וחן אמרנו שאנחנו לא רוצות להמשיך לחיות במדינה הזאת. אין ציונית ואוהבת ארץ ישראל יותר ממני, אבל פה הם הצליחו לשבור אותי. אין פה ביטחון". הרגשת שהמדינה בגדה בכם? "ממש. הצבא וגם הממשלה בעיניי הם בדיחה. אין פה על מה לסמוך. לא ייתכן שקורה מצב כזה, אתה כבר לא מרגיש בטוח, לא מדרום ולא מצפון. אני גם יוד־ עת שזה יקרה עוד פעם. אני לא חושבת שאפשר לגדל פה את הילדים שלנו. גם כשאתה חי, אתה לא באמת חי, אתה כל הזמן בפחד, אז מה זה שווה".

"הצבא וגם הממשלה בעיניי הם בדיחה. אין פה על מה לסמוך. לא ייתכן שקורה מצב כזה, אתה כבר לא מרגיש בטוח, לא מדרום ולא מצפון. אני גם יודעת שזה יקרה עוד פעם. אני לא חושבת שאפשר לגדל פה את הילדים שלנו"

צילום: פרטי | רז סורוקה וחברתה סתיו ז"ל יחד בפסטיבל

שזה טנדר של החמאס. כל הזמן אנחנו בשיחות עם המשפחות שלנו, שאומרים לנו להיזהר מטנדרים לבנים ולהתרחק מאופנועים, לפי מה שהם ראו בחדשות. הם כיוונו אותנו מרחוק". מי שתפסה פיקוד בשטח הייתה חברתה, חן מאיה. "היא דאגה שנהיה מפוקסים וכיוונה את הנהג מישל לאיפה לנסוע. המשכנו עד שראינו רכב שעמד לידו קצין בדרגת סגן אלוף. התלבטנו בינינו אם לפנות אליו או לא, עד שהחלטנו על החיים ועל המוות שאנחנו נוסעים אליו, לא הייתה לנו דרך אחרת. הגענו אליו והוא אמר לנו 'תקשיבו, אתם בדרך הנ־ כונה, תמשיכו ישר ואתם מגיעים לכביש '. אפילו 6 הראשי ומשם תמשיכו לכביש הוא לא קלט מה הולך. כל הזמן הזה לא ראינו לא צבא ולא משטרה. אנחנו שע־ תיים בקרב יריות ואין כלום". גם זה הוסיף לתחושה של חוסר האונים? "בדיוק. וכשראינו סוף סוף קצין אמרנו 'בואו נקשיב לו'. יצאנו מהשדה והצלחנו לעלות על כביש ראשי. איך שעלינו על הכביש אנחנו רואים סוואנה עם לוחמי ימ"מ שמכוונים עלינו נשקים ובאים לירות עלינו. הם היו בטוחים שאנחנו אנשים וכל הרכב 13 מחבלים, כי היינו היה מפורק. צעקנו להם לא לירות, הם שאלו אותנו מה אתם עושים על הכביש. אז ענינו להם בשיא התמימות שאנחנו מהמסיבה ורוצים לנסוע לצפון. הם אמרו לנו שהכביש חסום והפנו אותנו לנתי־ בות". "נתיבות הייתה חמש דקות מאיתנו, כל הדרך זוועה, אנחנו רואים מכוניות מחוררות ושוטרים שוכבים על הרצפה. בכיכר הראשונה מייד כשנכנסנו לנתי־

סורקה וחבריה לעלות על רכב שמילט אותם מהתופת. "המשכנו לרוץ עד שחן מאיה, חברה שלי מגן נר, מצאה מישהו עם טנדר, שלא קלט מה הולך סביבו. היא אמרה לו 'תתאפס על עצמך, עכשיו אנ־ 13 חנו יוצאים מכאן'. עלינו אליו לרכב אנשים, היו שניים על הגג ועוד שניים תלויים בצדדים. היינו במנוסה של החיים. זה כבר היה רגע שממש ירו עלינו ושמעתי צעקות 'אללה הוא אכבר', עדיין לא ראיתי את המחבלים פיזית. התחלנו לנסוע עם הרכב בשדות. אנחנו נוסעים וכל רכב שעובר לידינו אנחנו מפחדים

פנינו ימינה לעוטף ואז ראינו שם רכבים מחוררים ואמרו לנו 'תסתובבו ותעשו פרסה מהר'. בכל אותו זמן לא נתקלנו במחבלים עצמם, ואז סובבנו את הרכב וחזרנו חזרה. היה פקק של רכבים, אני זוכרת שהגיעה קיה ספורטאז' אדומה כולה מחוררת ועפה לעברנו והתנגשה בנו. מישהי יצאה מהרכב ואני רואה שמ־ תחילים לעשות לה חוסם עורקים. שם הבנו שקורה משהו. שוטרים פתחו לנו את הדלתות של הרכב וצעקו לנו 'תצאו עכשיו מהרכב, תברחו מכאן'. השארנו את הרכב מונע וברחנו לכיוון השדות. אנחנו רצים ומתחילים לירות עלינו, אתה לוקח ימינה יורים עליך, ושמאלה יורים עליך". להיזהר מטנדרים "הייתי ממש מנותקת. היו צריכים ממש לסחוב איתי ולא הפסקתי להקיא כל הדרך. היינו גם ממש מסטולים, זה היה שיא המסיבה. אני חושבת שבג־ לל זה הרבה אנשים הלכו, כי הם פשוט לא קלטו מה הלך סביבם. היה גם חוסר שיפוט וגם אתה עושה מזה צחוק, אתה לא חושב על הדברים האלה. רצנו שעה בשדה, ותוך כדי הייתי בשיחות טלפון עם אחים שלי. אני צועקת להם שיורים עלינו ואז אני נזכרת בכלל שההורים שלי לא יודעים שאני כאן, אמרתי להם שאני במסיבה בתל אביב. אז שלחתי להם הודעה שהייתי במסיבה של העוטף, אבל הכל טוב". בשעה תשע לערך, אחרי שעתיים של מנוסה מירי המחבלים בשדות, הצליחו ואופנועים מה עבר לך בראש?

צילום: ליאב פרנקו ועידו דרבי

סתיו ברזני ז"ל

15 ידיעות טבריה, קרית שמונה ˆ 20.10.2023