טבריה קרית שמונה 21.07.23

דנה ז"ל ואדנש (עדינה) יעקב. | ישנו באותו החדר צילום: פרטי

בן סעדון: "אחרי מה שקרה עם דנה שמתי לעצמי מטרה לצאת נגד הדבר הזה בכל צורה שאפשר. זה גם מזכיר לי את סיפור שנחטפו. לא להיות תמים ולא לבטוח באנשים" שלושת הנערים

חושבת שזו היא. גם כשהייתי מכירה אנ־ שים בצבא תמיד חיפשתי אותה", אומרת יעקב בכאב, "חיפשתי כל הזמן משהו שמזכיר אותה. תמיד חשבתי שהיא נמ־ צאת איפשהו. גם הסביבה לא תמיד פר־ גנה ולא ידעה להגיד את המילים הטו־ בות. תמיד אמרו לי 'מה יש לך, היא כבר לא קיימת', ואני עניתי בביטחון 'כן, היא נמצאת'. שש שנים המשכתי ככה, הייתי הולכת למסיבות ולאירועים ואומרת לעצמי איך אני נהנית וצוחקת כשאני לא יודעת איפה היא. עברתי משהו שלא ידעתי איך להתמודד אתו, לא הייתה לי מודעות שאפשר לטפל בזה. יש לי גם כעס על המערכת שלא אספו אותנו, כל החברים והחברות שלה, כדי לראות איפה כל אחד נמצא מבחינה רגשית ונפשית, מה אנחנו חווים ומרגישים". להיזהר ולשים לב כשמצאו את גופתה של דנה נפתר חוסר הוודאות אבל הכאב עדיין נשאר.

הייתה מצליחה בו ורואה תמיד את חצי הכוס המלאה". יעקב: "אני נזכרת בדנה בכל פעם שיורד גשם. היא אהבה ממש את הגשם. גם כשאני רואה מישהי דומיננטית וח־ ברותית, זה מזכיר לי אותה. בשנים האחרונות עבדתי על עצמי מאוד והל־ כתי לכל מיני קואצ'רים וטיפולים, כי זה משהו שליווה אותי והרגשתי מאוד תקו־ עה בחיים והייתי חייבת להמשיך הלאה. היום אני יותר מבינה מה קרה שם. פעם לא הבנתי והרגשתי אשמה". למה חשוב שיזכרו את הסיפור שלה? בן סעדון: "המסקנה שלי היא להיזהר ולשים לב. לא להיות תמים ולא לבטוח באנשים שאתה לא מכיר. דנה הכי בת־ מימות עלתה איתם לרכב. אני יודעת שזה מסר נוראי, כי אנחנו רוצים תמיד להיות באופטימיות ולהאמין. אני הייתי לוקחת טרמפים בשפע ואחרי מה שקרה עם דנה שמתי לעצמי מטרה לצאת נגד הדבר הזה בכל צורה שאפשר. זה גם מז־ כיר לי את סיפור שלושת הנערים שנח־ טפו. זה פקח לי את העיניים באיזה עולם אכזר אנחנו חיים ואיך העולם שלנו הש־ תנה". יעקב: "דנה הייתה מישהי מיוחדת. היא הייתה מאחדת בין כולם ואוהבת את כולם. היא הייתה חייכנית כמו שמש. החלום שלה היה להיות רופאת שיניים. אני זוכרת שהיא ממש התלבטה אם ללכת לצבא או ללימודים, היא תמיד נקרעה בין שני העולמות. כשאני עוברת דרך טבריה אני מבקרת לבד בקבר שלה. אני הולכת ומנקה את הקבר ומניחה זר. בתקופה שהיא נעדרה היינו עושים כל החבר'ה מפגשים בירושלים כל שנה. יש לנו קבוצה מדהימה ואנחנו כמו אחים עד היום. דנה היא זו שאיחדה אותנו, אי אפשר לשכוח אותה".

"לא פשוט לחשוב שזה מה שהיא עברה ושהמילים האחרונות שהיא אמרה היו 'שמע ישראל'. זה עושה לי צמרמו־ רת. היה לי מאוד קשה, שמעתי את זה כשהייתי בתאילנד ולא הייתי בלוויה. כשחזרתי לא עיכלתי וכעסתי על עצמי שלא הייתי בלוויה". שנה אחרי, הגעגועים 20 גם היום, והזיכרונות עדיין צפים ועולים. "לפני כמה שנים גרתי בטבריה, ובכל פעם שהייתי עוברת דרך הגן לזכרה זה היה גומר אותי", אומרת בן סעדון, "זה היה לי ממש קשה. הנחמה שלי הייתה שת־ מיד דנה הופיעה לי בחלומות כבן אדם מאושר ושהכל איתה בסדר. אני לא יודעת מה היו החלומות שלה, אבל אני בטוחה שאם היא הייתה חיה היום היא הייתה בזוגיות מדהימה, כי היא כזו בחו־ רה מדהימה ומלאת אנרגיות וחיה את החיים עד תומם כמו שהיא יודעת. אני מדברת עליה ורואה רק אור. היא כזה בן אדם טוב וכל כך שמח. אני חושבת שלא משנה מה היא הייתה בוחרת לעשות היא

,18:00 קבועה, סביב אחר הצהרים בשעה שהיא הייתה מדברת עם אבא שלה, אחיה והחברות מארצות הברית. היא חיה את שני העולמות וניסתה לשלב ולהתמיד עם המון געגועים". תמיד חיפשתי אותה גם יעקב זוכרת היטב את היום הנורא שבו דנה נעלמה והיא יצאה לחפש אותה. "זה היה בסוף כיתה י"ב, בחופש הגדול. בשנים הקודמות, בכל חופש גדול היא הייתה נוסעת לחו"ל, והפעם היא אמרה לעצמה שהיא רוצה לעבוד בשתי עבו־ דות, לחסוך ולהסתדר בכוחות עצמה בלי לקחת כסף מההורים. השיחה האחרונה שלנו הייתה כמה ימים לפני, ביום שישי לקראת כניסת השבת. היא הייתה אצלי בבית כמה פעמים, אבל לי לא יצא להיות אצלה. אמא שלה שכרה חדר במלון ודנה הייתה הולכת פעם לסבתא שלה ופעם לדודים שלה". היום שבו דנה נעלמה היה טראומטי עבור יעקב. "זה היה נורא, סבלתי, אני מרגישה עד עכשיו את הכאב הזה. אני בועטת בעפר ומחפשת ואומרת לעצמי 'מה אני עושה, דנה אמורה להיות לידי'. באותו הזמן לא היה לי את מי לשתף ועם מי לדבר. רק כשהייתי במקום של החי־ פושים נפל לי האסימון מה אני עושה ומה קורה פה. אני זוכרת גם שהכניסו אותי לחדר ושאלו אותי שאלות וכולי התכ־ ווצתי. הרגשתי כאילו עשיתי משהו רע. חקרו אותי מה עשינו ביחד ולקחו לי את הצמיד המשותף שהיה לנו, כדי לראות בחיפושים אם ימצאו משהו דומה". במשך שש השנים הבאות הכאב והג־ עגוע היו נוכחים ולא הרפו. "אני זוכרת שהייתי מחפשת אותה בין אנשים. אם הייתי רואה מבנה גוף שדומה לה, הייתי

אדנש (עדינה) יעקב צילום: פרטי | היום

יעקב: "דנה הייתה מישהי מיוחדת. היא הייתה מאחדת בין כולם ואוהבת את כולם. היא הייתה חייכנית כמו שמש. החלום שלה היה להיות רופאת שיניים. אני זוכרת שהיא ממש התלבטה אם ללכת לצבא או ללימודים"

צילום ארכיון: אפי שריר | החיפושים אחר דנה בנט ז"ל

7

ידיעות טבריה, קרית שמונה ˆ 21.7.2023

Made with FlippingBook flipbook maker