טבריה קרית שמונה 22.12.23

הספר, פורסים שטיחים אדומים ומש־ וויצים בשנה האחרונה שלהם. זו מסורת מ � בספט 1 כזאת של כיף. הם חוו את ה בר ושם זה נגמר. הם מחמיצים את כל אירועי הסיום - מסיבת חנוכה אחרונה ועוד מעט מסיבת פורים וכמובן רגע לפני מסיבת סיום וספר מחזור. ככל שה־ זמן עובר הם מפסידים עוד ועוד חוויות דרמטיות של סיום י"ב כמו הטיול השנתי שלהם. אלה אירועים מכוננים בחייו של כל נער ונערה שמסיים לימודים. במו־ בן הזה זה משהו שנלקח מהם ואי אפשר יהיה להחזיר אותו. ליבי נחמץ רק על המחשבה שהם מפסידים את הדבר הזה". יצא לך לבקר בבית הספר עצמו בק־ ריית שמונה מאז שהתחילה המלחמה? "כן, בסוף השנה שעברה סיימתי שיפוץ מקיף בבית הספר בהיקף של מיליוני בספטמבר היה תאריך פתיחת 1 שקלים. בית הספר המחודש. הפחד הכי גדול שלי שייפול טיל בבית הספר ויהרוס את כל השיפוץ הגדול שעשינו. זו הייתה עבודה קשה של כמעט שנתיים. מדי פעם אני נוסע להביא דברים מבית הספר, אני נכנס בדחילו ורחימו, בודק שהכול בסדר ושבית הספר עומד על תילו ולא קרה שום דבר. עצוב לראות את בית הספר ריק אבל עד עכשיו לא חטפנו שום טיל. לעומתנו האולפנית בקריית שמונה חטפה טיל בכניסה. אני מקווה שככה זה יישאר. זה עצוב כי יש לנו בית ספר מדהים ויפה". כרגע עסוק זפרני כאמור בשמירה על קשר עם ילדי בית הספר שפונו לכל רחבי הארץ והוא מודאג מהאתגרים הר־ בים שניצבים בפניהם. "יש המון אתגרים לתלמידים. זה גם לצאת מהבית וגם לה־ שתלב בבתי הספר החדשים. זו מציאות מאוד קשה עבור ילדים ובטח ילדים מת־ גברים. פרטיות בגיל הזה זה הדבר הכי חשוב להם בעולם והפרטיות ניטלה מהם. יש אתגר נוסף: תל אביב זו עיר שאפשר לצאת מחוץ למלון, אבל זה בעייתי כי העיר תל אביב טומנת בחובה לא רק דב־ רים נפלאים וטובים, היא טומנת גם המון פיתויים לבני נוער ותרבות פנאי של לילה. אני לא מרוצה כל כך ממה שאני שומע על מה שקורה עם הילדים אחר הצהריים ובלילה. כך גם באילת וגם בט־ בריה. הם בתוך סביבה לא מוכרת, מלאת פיתויים, עם תרבות פנאי חדשה וכל האריזה הזאת יוצרת אתגר סופר מורכב". יש חוסר שאתה מצפה שהמדינה תשלים? "יש השתדלות גדולה של כולם. ברמה הבסיסית המדינה לקחה אחריות על קורת הגג של המפונים, יחד עם זאת בכל מה שנוגע לחינוך מאוד קשה. אחת מנקודות האור הגדולות שאני חווה, זו רשת אורט שלקחה חסות מלאה ודואגת לי להכול - ממכונות צילום ושכפולים וכל מה שאני צריך. היא נותנת ולא עשתה שום סייגים תקציביים. היא התגייסה בצורה מעוררת התרגשות. אבל יש דברים אובייקטיביים שאי אפשר לקנות בכסף שזו המציאות הזאת שהילדים נמצאים מחוץ לבית כל כך הרבה זמן ללא שגרה".

עופר זפרני באוניברסיטת תל אביב. מנהל בית ספר של המפונים

"אנחנו מלמדים שלוש שעות ביום שמלמדים בהן ארבעה שיעורים ולא מערכת שלמה. אנחנו גם מלמדים ארבעה ימים בשבוע באים וחוזרים בהסעות וכל הסעה יכולה לקחת שעה וחצי לכל כיוון" מהסיבה שהילדים

חונית יעשו עוד הארכה וככל שתהיה עוד הארכה אנחנו לא נחזור הביתה ואז הסוגייה של הלמידה לבגרויות הופכת להיות יותר בעייתית ומורכבת". אפשר לומר שזו שנה אבודה? "מבחינה לימודית לא, כי אולי עוד חודש יחליטו שאנחנו חוזרים ומניסיוני אני יודע שבגרויות אפשר לעשות גם בשלושה חודשים ויהיה אפשר להציל את השנה גם אם נחזור שלושה חודשים לפני סוף השנה. אבל בכל הקשר אחר: חבר־ תי, התפתחותי, נפשי ורגשי אלו כמובן נזקים אדירים שנגרמים לילדים האלה מתוקף כך שהם נמצאים מחוץ לבית בתוך סירי לחץ. המודל הוא ארבעה נפ־ מ"ר. זה סיוט. אתה 20 שות בחדר של רואה את זה על העיניים של הילדים. אתה רואה את העייפות שלהם". האתגר המורכב לזפרני כואב במיוחד על תלמידי י"ב שמחמיצים את שנת הלימודים האחרונה והמשמעותית שלהם. "אני תמיד נותן לתלמידי י"ב את הזכות הזאת לפתוח את שנת הלימודים. הם מקשטים את בית

נהדרת. הם מבינים שזה צו השעה ועו־ שים הכי טוב שהם יכולים". הבגרויות בסכנה עיקר הבעיה לדברי זפרני הוא בתל־ מידי כיתות י"א וי"ב שזו השנה המשמ־ עותית בה הם ניגשים למבחני הבגרות. "זו בעיה גדולה מאוד, אני נמצא בקשר ישיר עם דוד גל, מנהל אגף הבחינות במשרד החינוך. הוא גם מבין את המו־ רכבות" אמר זפרני, "יש ילדים שבכלל לא נמצאים בלופ. בנוסף, גם אם התלמיד מגיע למסגרת לא בהכרח יש לו מענה בכל תחומי הדעת לבגרות וגם אם יש הוא חלקי כי לומדים פחות שעות, וגם אם הוא השתלב בבית ספר שלומד רגיל, לא בהכרח שהוא לומד את תוכנית הלי־ מודים בבית הספר ממנו אנחנו מגיעים". צריך לדעתך לדחות את הבגרויות? "המילה דחייה היא רלוונטית אם יש תאריך חזרה. בהתחלה הייתי אופטימי, חשבתי שנחזור בינואר. תאריך הפינוי בדצמבר, 31 הרשמי שלנו הוא עד ה אבל סביר להניח שיאריכו את המועד. ככל שלא ייפתר העניין מבחינה ביט־

שאנחנו מלמדים ארבעה שיעורים בש־ לוש שעות ביום ולא מערכת שלמה. אנחנו גם מלמדים ארבעה ימים בשבוע מהסיבה שהילדים באים וחוזרים בהס־ עות וכל הסעה יכולה לקחת שעה וחצי לכל כיוון, מה גם שהם צריכים לצאת אחרי ארוחת בוקר במלון ולחזור לפני ארוחת הצהריים. זה יצר לי גבולות גזרה מגבילים. כל המורים שיש לי פה מ־ז' עד י"ב הם מורים מדנציגר שהתפנו לאזור תל אביב. אין לי את כל המורים ולכן אני גם לא יכול ללמד את כל המ־ קצועות". האווירה גם לא ממש תורמת. "יחסית הצלחנו ליצור פה סוג של שגרה ולומדים. המורים רציניים והתל־ מידים מאוד משתדלים. זה לא כמו בית ספר. אם בשכבה בדנציגר יש לי אחת עשרה כיתות ששונות אחת מהשנייה - כיתת מצוינות, כיתת מחוננים, כיתת חינוך מיוחד ועוד. פה בכל שכבה יש לי כיתה אחת והכיתה הזו מכילה ערב רב של ילדים מכל הרצף - מחינוך מיוחד ועד מצוינים וללמד כאלה כיתות זה מאוד קשה. זו משימה פדגוגית שדורשת לוליינות מטעם המורים שעושים עבודה

אין להעתיק, להפיץ, לשכפל, לצלם, לתרגם, לאחסן במאגרי מידע, לשדר בדרך כלשהי (בכתב, © בדפוס או במדיה אחרת)–ובכל אמצעי אלקטרוני, אופטי, מכני או אחר–חלק כלשהו של העיתון (לרבות טקסט, איורים, צילומים, תמונות, מפות, גרפיקה), הן בגירסה טקסטואלית והן בדפים מעוצבים, לרבות באמצעות הקלטה והקלדה, ללא אישור מפורש בכתב מהמוציאה לאור, ידיעות תקשורת בע"מ

חיפה 26 כתובתנו: בעלי המלאכה 054-3337202 : ‰ לפרסום 04-8746080 ' טל orit-z@yedtik.co.il

ידיעות תקשורת בע"מ מו"ל: ליאת שרון / מנכ"לית: גיא בן יהושע עורך ראשי: דפוס ידיעות אחרונות בע"מ הדפסה:

5

ידיעות טבריה, קרית שמונה ˆ 22.12.2023